מכירים מושגים: מעמד חלוקת 'כוס של ברכה' – מה היה שם?
ארבע פעמים בשנה עמד הרבי על בימת ההתוועדויות ב770 וחילק יין מכוסו לאלפים שעברו לפניו. ברקע עמדו המוני החסידים, שרו ורקדו, כשמידי פעם מניף הרבי את ידו לעידוד השירה.
// מה זה בדיוק 'חלוקת כוס של ברכה'?
כאשר יושבים קבוצת אנשים לאכול יחד, הם מחויבים 'לזמן' במקרה שנטלו ידיים לסעודה. בשעת הזימון, מחזיק המזמן כוס יין, עליה הוא מברך את ברכת המזון. על פי מנהג חב"ד, יש לזמן על היין גם במקרה שה'זימון' הוא רק של שלשה אנשים. כוס היין המלא נקרא 'כוס של ברכה', מפני שמברכים עליו את ברכת המזון.
בכל מוצאי חג, נהג הרבי להתוועד עם החסידים. כולם היו נעמדים על מקומותיהם, לאחר נטילת ידיים וטעימה מחתיכה של 'המוציא', כשהם מאזינים בקשב לדבריו של הרבי.
ההתוועדות החלה בשעות אחר־הצהריים, לאחר תפילת מנחה, ונמשכה אל תוך הלילה. לעיתים, עד לשעות מאוחרות מאוד.
בסוף ההתוועדות, 'זימן' הרבי על היין שבכוסו. לאחר מכן התפלל מעריב, והשתמש ביין שעליו זימן ל'הבדלה' עבור כל המשתתפים. שאריות היין שבכוס היו שאריות של 'כוס של ברכה', מברכת המזון ומההבדלה.
הרבי מבדיל על כוס היין
רגעים ספורים לאחר ההבדלה כבר הסתדרו שני תורים ארוכים על בימת ההתוועדות של הרבי. הרבי עמד בין שני שולחנות, תור אחד עבר מימינו, והתור השני, משמאלו. הרבי החזיק את כוסו בידו הקדושה והעניק ממנה לכל אחד מהעוברים מעט יין.
• לכל הכתבות לקורא הצעיר | COL צעיר
בשעות הארוכות בהם חילק הרבי לעוברים מכוסו, היה כל הקהל שעמד סביב שר ומנגן ניגונים שונים, בעיקר שמחים.
ארבע פעמים בשנה חילק הרבי 'כוס של ברכה' לקהל; במוצאי החגים ראש השנה, שמחת תורה, אחרון של פסח ושבועות.
מאפשרים לכם לקבל
