// אחר רבים להטות //

שֶׁקֶט מָתוּחַ שָׂרַר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

"עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם", אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן-הַרְכִּינָס.

"הַסִּפּוּר שֶׁהֵם מְסַפְּרִים לֹא יִתָּכֵן. לֹא נִתָּן לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה עַל פִּיהֶם!".

אֲבָל הַנָּשִׂיא, רַבָּן גַּמְלִיאֵל, לֹא קִבֵּל אֶת דַּעְתּוֹ.

"עֵדוּתְכֶם מְקֻבֶּלֶת", אָמַר לָעֵדִים. "נִתָּן לְעַבֵּר אֶת הַחֹדֶשׁ!".

בֵּית הַדִּין קִבֵּל אֶת עֶמְדָּתוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְכָל הָעָם הִתְבַּשֵּׂר בַּבְּשׂוֹרָה הַמַּרְנִינָה –

הַחֹדֶשׁ מְעֻבָּר!

אֲבָל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁשָּׁמַע אֶת הַדִּיּוּן, לֹא הִסְכִּים לְקַבֵּל אֶת הַפְּסָק כָּךְ בְּקַלּוּת.

דַּעְתּוֹ נָטְתָה לְדִבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא בֶּן-הַרְכִּינָס,

"רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ", אָמַר לַחֲבֵרוֹ.

שְׁנֵיהֶם סָבְרוּ כִּי הָעֵדִים שֶׁהֵעִידוּ עַל קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, טָעֲנוּ סְבָרָה לֹא הֶגְיוֹנִית.

וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל רָאָה וְשָׁמַע.

•

עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הִתְדַּפֵּק שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַנָּשִׂיא.

"גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ" צִטֵּט הַשָּׁלִיחַ אֶת דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל "שֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ – בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת לְפִי חֶשְׁבּוֹנְךָ".

רַבָּן גַּמְלִיאֵל תּוֹבֵעַ מֵרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לָבוֹא לְפָנָיו, כְּשֶׁבְּיָדָיו 'מֻקְצֶה', בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁעַל פִּי חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים.

כְּשֶׁהִגִּיעַ רַבִּי עֲקִיבָא לְבַקֵּר אֶת חֲבֵרוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הוּא מָצָא אוֹתוֹ נָבוֹךְ.

 - מָה אֶעֱשֶׂה?

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:

הַפָּסוּק אוֹמֵר "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם" –

מִי קוֹבֵעַ מָתַי יָחוּלוּ חַגֵּי יִשְׂרָאֵל?

"אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם" – הַחַג חָל לְפִי הַתַּאֲרִיךְ אוֹתוֹ קוֹבֵעַ בֵּית הַדִּין. גַּם אִם טָעָה בְּחֶשְׁבּוֹן.

שָׁמַע רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְהֶחֱלִיט לִשְׁאֹל גַּם לְחַוַּת דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס.

אָמַר לוֹ רַבִּי דּוֹסָא:

אִם נְפַקְפֵּק בְּהַחְלָטַת בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לְפַקְפֵּק בְּכָל בָּתֵּי הַדִּין -

מִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד עַכְשָׁו.

שֶׁהֲרֵי מִי יוֹדֵעַ? שֶׁמָּא כְּשֵׁם שֶׁטָּעָה בֵּית הַדִּין כָּעֵת, טָעוּ גַּם בָּתֵּי דִּין אֲחֵרִים בֶּעָבָר?

שָׁמַע רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְדִבְרֵיהֶם. סָבַר, וְקִבֵּל.

נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ,

וְהָלַךְ לְיַבְנֵה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל,

בַּיּוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ.

עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל, נְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וְאָמַר לוֹ:

בּוֹא בְּשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי,

רַבִּי בְּחָכְמָה,

וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרַי.

(מבוסס על המשנה במסכת ראש השנה, פרק ב משנה ט-י)

•

בשיעור היומי בספר המצוות (מצוה קעו), אנו למדים כי הדין הוא ש'אחר רבים להטות'. כלומר, כאשר ישנה מחלוקת בין החכמים, קובעים הם את הדין על פי דעת הרוב.

כאשר קובע רובו של בית דין את ההלכה, מוכרחים לקבל את דעתם גם אלו החלוקים עליהם, מפני ש'אחר רבים – להטות'.