בצער רב מתקבלת מסאו פאולו שבברזיל הידיעה המעציבה על פטירתו של הנגיד הרה"ח הרב מאיר זאיאנץ ע"ה.

בגיל 89 היה בפטירתו.

בהדרכת הרבי הקים לפני עשרות שנים את מוסד 'בית יעקב' בברזיל.

באחת היחידויות שזכה להן אצל הרבי, שאל אותו הרבי מהי תוכניתו לחיים. הרב זאיאנץ ענה שבכוונתו להתגורר בארצות הברית. הרבי אמר לו: "אתה צריך לחזור לברזיל, שם המקום שלך".

היה מראשי התורמים להדפסת הליקוטי שיחות. וקיבל על כך קירובים גדולים מהרבי. עד שההקדשה היחידה שהייתה בחוברות הליקוטי שיחות הייתה שלו, לאור 'הסכם' שעשה עם הרבי (מסופר כי פעם בעת שהרבי חפץ לשים בליקוטי שיחות הקדשה לאביו, ביקש רשות מר' מאיר).

על היחידות הראשונה שזכה לה אצל הרבי הריי"צ, סיפר לימים הרב זאיאנץ לעורך השבועון 'כפר חב"ד', ידידו הרב אהרן דב הלפרין יבדל לחיים: 

"כשנכנסנו, הרבי הביט עלינו במבט בוחן ואז השתפך בחיוך רחב מאוד באמרו: "ממש דעם טאטינס פנימ'ער" [=תואר פניכם ממש כפני אביכם], והיה ניכר עליו שהוא ממש מתרומם מרוב שמחה. אחרי הכל, הגענו ממקום נידח כמו ברזיל, ובכל זאת, הכרת פנינו ענתה בנו שנתחנכנו ברוח חסידית. היתה לרבי הריי"צ הנאה גדולה מזה.

"אני לא הכרתי אז את מנהגי ליובאוויטש, ולכן ברגע שנכנסנו לחדרו של הרבי, מיהרתי להתקרב אל הרבי ונתתי לו יד לשלום, כפי שמקובל אצל חסידי פולין. הגבאי של הרבי, הרב סימפסון ז"ל, העיר לי מיד שאצלנו לא נהוג לתת יד לרבי, אבל ידי כבר היתה מושטת ולא יכולתי להחזיר אותה והרבי החזיר לי את ידו לשלום. אחר כך גם אחי מרדכי הושיט את ידו לרבי לשלום".

ביו"ד שבט תש"י, יום ההסתלקות, נכח ב-770. היה מראשוני המתקשרים אל הרבי. "כל אימת שהיינו רוצים להיכנס ל'יחידות' ולשאול משהו את הרבי נשיא דורנו, היינו דופקים על דלת חדרו של הרבי, נכנסים ושואלים מה שרוצים. כמה פעמים קרה כשדפקתי שהרבי היה אומר: "פליז קאם אין" [=בבקשה היכנס]. והייתי נכנס בטבעיות", סיפר לימים.

הותיר אחריו את רעייתו מרת זיסל תבלח"ט, ואת ילדיו - הנגידים הרב ישראל והרב יוסף משה מראשי הקהילה החרדית בברזיל. חתניו: הרה"ח רבי אלימלך שרגא שפירא, הרב אוזדבה רבה של בעל אובר בניו יורק.

אחיו הם הרב מרדכי זאיאנץ והרב לייבל זאיאנץ יבדלח"ט.

הלווייתו צפוייה להתקיים בישראל. נעדכן כאן ב-COL.

יהי זכרו ברוך.