לפני כעשרים שנה, הייתה לאשתי ולי הזכות להתארח בבית חב"ד בבנגקוק, תאילנד, אצל הרב נחמיה והרבנית נחמי וילהלם. קיבלנו שם השראה שמלווה אותנו עד היום, בשליחותנו כאן בבודפשט. באותו יום שישי, היו שם בבית חב"ד בבנגקוק מאות צעירים מכל רחבי הארץ והעולם, איזו סעודה מרוממת ושמחה! בסיום הסעודה הזמינו אותנו הזוג וילהלם אליהם הביתה, ל'עונג שבת' - התוועדות שנמשכת עד השעות הקטנות של הלילה.

הרב נחמיה ביקש מכל המשתתפים, כל אחד בתורו, לספר סיפור עם תובנה שעשתה עליו רושם. הייתה שם בחורה צעירה מישראל, שסיפרה סיפור מאוד מיוחד: באחת מהקהילות היהודיות, היה הרב משמש באופן קבוע כשליח ציבור - חזן, בתפילת כל נדרי הפותחת את יום הכיפורים, עם רגש רב ובקול ערב, מה שהיה מעורר את הלבבות של כל המתפללים לשוב אל אביהם שבשמים.

הגיע יום הכיפורים, ובית הכנסת היה מלא מפה לפה. קהל המתפללים כבר ניצבו מוכנים ליום הגדול והקדוש, עם הבגדים הלבנים והטליתות עליהם. הרב ניגש אל עמוד התפילה, אך עוברת דקה והרב לא מתחיל את התפילה. כך חולפות להם עוד דקות ארוכות, והרב לא מתחיל את התפילה. לתמיהת הקהל, הסתובב הרב פתאום, וניגש אל יוסל'ה הקצב. יוסל'ה היה אדם מאוד גבוה, למעלה משני מטר. "יוסל'ה", שאל הרב "איך אתה מדבר עם אשתך?".

יוסל'ה לא הבין: "כבוד הרב, רוב הזמן אנחנו משתדלים לדבר יפה האחד אל השניה. נכון, לפעמים יש ויכוחים, יש אי הבנות, אבל בסך הכל אנחנו שומרים על כבוד ביננו". "לא", אמר הרב, "אני יודע שהזוגיות שלכם יפה, אבל אתה אדם כזה גבוה, ואשתך שורל'ה היא נמוכה, איך אתם מצליחים לדבר ביניכם, איך אתם שומעים זה את זו?".

יוסל'ה השיב: "נכון, באמת לפעמים אשתי צריכה לדבר בקול חזק, אחרת לא אשמע אותה". "וזהו?" שאל הרב, ויוסל'ה ענה: "לפעמים היא גם נעמדת על קצות האצבעות בכדי שאשמע אותה. "זהו?" שאל שוב הרב. הקהל הביט בתמיהה, לא מבין את הנעשה אל מול עיניו. יוסל'ה חשב רגע, והשיב לרב: "מממ... לפעמים גם אני מתכופף אליה, וככה אני מצליח לשמוע מה היא אומרת". פני הרב אורו: "תודה רבה יוסלה!" אמר, והתחיל מיד את התפילה.

בסיום התפילה, פנה הרב לקהל המתפללים: "אני מניח שאתם לא מבינים מה עבר עלי, אז אני אספר לכם: לפני שהתחלתי להתפלל, אמרתי לעצמי -איך אלוקים ישמע את התפילות שלנו? הרי אנחנו אנשים חומריים וגשמיים, הנמצאים בעולם הזה, החומרי והגשמי. איך התפילות יעלו ויגיעו אליו? כשראיתי את יוסל'ה בבית הכנסת, הבנתי מיד שהוא יוכל לעזור לי. כשיוסל'ה אמר לי שאשתו מגביהה את הקול, או נעמדת על קצות האצבעות, זה לא סיפק אותי, שהרי כל מה שנעשה מבחינה גשמית לא יספיק בכדי להגיע לרמה הרוחנית הגבוהה של הקדוש ברוך הוא. אבל אז, כשיוסל'ה סיפר שהוא מתכופף בכדי לשמוע את אשתו, הבנתי שה' יתברך כביכול מתכופף ויורד אלינו, וככה אנחנו מצליחים להתחבר אליו עם התפילות שלנו".

חברים יקרים, עומדים אנו בסמיכות לחג השבועות, חג מתן תורתנו. בחג הזה נוצר חידוש מאוד גדול בעולם: עד מעמד מתן תורה על הר סיני, היה גבול ברור בין השמים לבין הארץ - "השמיים שמיים לה', והארץ נתן לבני אדם". החומריות נשארה גשמית, והרוחניות הייתה בקדושתה, לא היה ניתן להפוך את הגשמיות הארצית שלנו לקדושה ורוחנית. אבל אז, במעמד הר סיני הקדוש ברוך הוא חתך את הגבול הזה, פתח את הקשר שבין השמיים לבין הארץ. "וירד ה' על הר סיני" - בא הקדוש ברוך הוא ואומר לנו: אתם, עם המעשים החומריים והגשמיים שלכם, תוכלו להתחבר אלי!

האוכל הגשמי שאתם אוכלים? אם תאכלו אותו כשר, תאכלו אותו בשבת ובחג - העליתם את האוכל לקדושה. עור של בהמה? תכתבו עליו דברי קודש, מזוזה, ספר תורה ותפילין. זו בעצם המטרה של בריאת העולם, לעשות לקדוש ברוך הוא בעולם הזה התחתון בית, בו הוא יוכל להרגיש בנח, על ידי מעשינו הגשמיים. לא בכדי פרשת במדבר נקראת תמיד בסמיכות לחג השבועות - ללמדנו שאם מעמד הר סיני היה במדבר, במקום שממה, כך גם לנו אין תירוצים - אפשר להתחבר אל הקדוש ברוך הוא בכל מקום, בכל מקום בעולם אנו יכולים וצריכים להפר את השממה הרוחניות, ולהפוך אותו למקום ראוי ומקודש.

צפו בווידאו: