פראג, ה'שע"ה

הֶנְיָה הביטה באביה המתנודד על הסטנדר. הספר הגדול, בעל האותיות הקטנות, קסם לה. היא הביטה במחזה בעיניים חולמניות. האם גם היא תוכל יום אחד לקרוא ולכתוב, כמו אביה?

מסתבר שלא. הרהרה לעצמה בעגמומיות. נשים לא לומדות לקרוא ולכתוב, ולעולם, ככל הנראה לא תזכה להבין את האותיות המסקרנות הללו.

עוד שעה ארוכה ישבה הניה, מביטה באביה הלומד, ולא מצליחה להתיק ממנו את המבט.

בזווית עינו הבחין האב בביתו המתבוננת בו.

זו לא הפעם הראשונה. כבר מזמן שם לב לאהבה הגדולה שנרקמת בין הניה לספרים. הוא מקווה שהסיפור הזה יסתיים טוב, כי בליבו החל פתאום לנקר חשש קטן.

פראג, ה'שע"ו

אבא הביט מעל הסטנדר בהניה הרכונה על הספר. ליבו היה כבד עליו.

הספר שהחזיקה ביתו היה ספר סיפורים פשוט. אבל לא יהודי. ואבא חשש. חשש מאוד אפילו. תאוות הקריאה של הניה לא־יודעת שובע, ומי יודע מה יהיה הספר הבא.

הניה לא וויתרה. היא חלמה לדעת לקרוא, והצליחה להגשים את חלומה. לאט־לאט ובעקשנות, למדה את האותיות והחלה לעיין בספרים. מיום ליום התקדמה הניה עוד ועוד בלימודה, עד שלמדה לקרוא בצורה מושלמת.

בתקופה המדוברת לימוד קרוא וכתוב לנשים היה עוד דבר לא מקובל, והניה שחיפשה חומר לקריאה עבור בת יהודייה, לא הצליחה למצוא את מבוקשה.

ואבא התמלא חשש. בינתיים הניה עוד מוצאת מה לקרוא – אבל מה יקרה ביום שכל הספרים המתאימים ייגמרו? האם הניה תצליח להתאפק מלקרוא את ספרי הגויים?

פראג, ה'שע"ז

אבא עמד מאושר על יד הסטנדר.

הניה ישבה לצד השולחן, ובידיה ספר קטן, והיא קוראת בשקיקה.

'צְאֶינָה וּרְאֶינָה' נכתב על הכריכה, שעוד מעט תהפוך כבר למשומשת. הניה לא עזבה אותו. היא קראה אותו מתחילה ועד סוף, שוב ושוב ושוב.

גם בעוד שישים שנה, תמצאו את הניה יושבת בסלון ביתה, סביבה נכדותיה הרבות, והיא מקריאה. מספרת מתוך אותו ספר בלוי שמלווה אותה מאז ילדותה. עיניה הבורקות יוכלו לספר לכם על הספר היהודי הראשון שנכתב לילדה היהודייה, וליווה את עם ישראל עוד מאות בשנים לאחר שיצא.

שער הספר 'צאינה וראינה' במהדורה שיצאה לאור לפני כ160 שנה 

// מאחורי הסיפור

הספר 'צאינה וראינה', הוא ספר שנכתב במקור בשפת היידיש, ומכיל את סיפורי התורה יחד עם מדרשים ופירושים נוספים, מעובדים לשפה קלה וברורה. הספר נכתב על ידי הרב יעקב אשכנזי מהעיר לובלין, שראה כי נוצר צורך גדול לכתוב ספר יהודי עבור נשים ובנות יהודיות, מה שלא היה קיים לפני שנכתב ה'צאינה וראינה'.

במשך דורות ארוכים ליווה ה'צאינה וראינה' את בנות ישראל. הוא היה מקובל בכל רחבי אירופה, בכל סוגי הקהילות השונות. רבים היו קוראים מידי שבת את סיפור הפרשה מתוך הספר. על תפוצתו הרחבה של ה'צאינה וראינה' אנחנו יכולים ללמוד מהעובדה שהוא הודפס במשך השנים בלמעלה מ250 מהדורות!