לאב היה קשה לקבל תנחומין על פטירת הבן. מה כתב לו מהרבי?
על אבא שאיבד את בנו, וסירב לקבל על כך תנחומים, נודע לרבי. במכתב מיוחד, שהודפס באגרות קודש חט"ו אגרת ה'תרנא, פירט בפניו הרבי כיצד עליו לנהוג בכדי להתנחם.
// הנשמה חיה וקיימת
על ידי הרב... נודע לי ממצב רוחו, ואשר אומר שקשה לו לקבל תנחומין [על פטירת בנו ר"ל].
והנה פשיטא על פי אמונה ואפילו על פי שכל, שהנפש נצחית היא, ובפרט נפשו של בן ישראל, שהיא חלק אלקה ממעל ממש,
מזה מובן גם כן אשר תמיד הנשמה משתוקקת לעליה, ובזמן היותה בגוף גשמי בעולם הזה הרי זה בידה על ידי עשייתה עניני תורה ומצות, מה שאין כן בעלותה מן הגוף, שאז על אלו הרוצים טובתה לעשות לזכות הנשמה על ידי שיוסיפו הם בעניני תורה ומצות לזכותה,
ובכדי שיהיה לימוד התורה בסדר וכן קיום המצות, צריכים הם להיות דוקא בשמחה ובטוב לבב, על שזוכים למלאות רצון נותן התורה, ועל שזוכים לעשות לעילוי הנשמה, ובאם נמצאים בעצבות אפילו רק במרירות, הרי זה היפך הכוונה, ונגרע על ידי זה מטיב הלימוד וקיום המצוה, ובמילא נגרע גם כן בעליית הנשמה,
וכיון שהמדובר בבן יחיד, פשיטא אשר עליו לעשות כפי היכולת לעילוי נשמתו, בהיותו חזק באמונתו, אשר הנשמה חיה וקיימת, ויכול לעשות גדולות לזכותה, וצריך להיות שמח על יכולת זו, והעצבות חס ושלום ואפילו המרירות כנ"ל, הרי זה מוכיח על חלישות האמונה חס ושלום בהשארת הנפש וכו'.
והשם יתברך יחזק לבו ומוחו להבין הענינים לאמיתתם ולעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, והוא וזוגתו שי' יגדלו את בתם שתחיה לאור ימים טובים וארוכים לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך בריאות הנכונה.
מהנכון היה לשכור מי שהוא שיאמר קדיש לעילוי נשמת בנו ע"ה, אבל לא שהוא יאמר הקדיש, והוא יפריש בכל יום חול בבקר איזה פרוטות לצדקה לעילוי נשמת הבן, וכן יבדקו את המזוזות בדירתו, שכנראה איזה מהן אינן כשרות.
בברכה לבשורות טובות בכל הנ"ל.