"אנו חזקים גם כשאנו חלשים. כי אנחנו מאמינים גם כשאין מילים"
ביום שישי שעבר דקות ספורות לפני הדלקת נרות שבת קיבלתי טלפון מיהודי שלא ממש הכרתי קודם. הוא עובר תקופה מאוד קשה, סדרה של צרות מצאו את מקומם בחייו והוא מבקש ממני ׳תן לי כמה מילים של חיזוק כדי שאוכל לעבור את השבת בשמחה׳.
התעלמתי עד כמה שיכולתי מהשבת שעוד רגע נכנסת, משעון השבת, המיחם והפלטה, והתרכזתי בו ובדבריו.
ככל שהוא פרט ומנה את הצרות שלו, התכווצתי יותר ויותר. היה קשה לשמוע, היה מאוד קשה להכיל איך אדם אחד יחסית צעיר יכול להתמודד עם כל זה לבד. הוא גם הביע בעדינות טרוניא כלפי שמיא, העלה שאלות שלאיש אין עליהם תשובות. כשסיים חיפשתי בתוכי מילים של תקווה ושל חיזוק שאוכל לתת לו ולא מצאתי.
'אני לא בטוח שיש לי מילים עבורך' אמרתי לו בכנות, 'אני מקשיב בריכוז רב, אני באמת כואב איתך יחד, אבל איני מוצא מילים של חיזוק וכוח'.
'אז רק תספר לי סיפור על הסבא שלך, משהו על החסידים ברוסיה שהתמודדו עם צרות' אמר לי הקול מעבר לקו, ובאחת חיבר אותי אל השורשים והמקורות, אל העוצמות של הדורות.
שמע ידידי, כך אמרתי, אין לי מילים כדי לחזק אותך, אבל יש לי לומר לך שיש לך בתוכך אוצר של כוח ועוצמה שירשת מאבותיך האוצר הזה יש בו כדי לתת לך אנרגיה להחזיק מעמד בראש מורם ומתוך שמחה. אבותינו לא הורישו לנו כסף וזהב, גם לא נדל"ן וניירות ערך, הם כן הורישו לנו כוח להרים את הראש ולהמשיך הלאה בכל מצב. כן, גם כשמאוד קשה, גם כשיש שאלות קשות, גם כשיש ספקות, גם כשיש טרוניא כלפי שמיא הם ידעו להמשיך הלאה.
האמונה היהודית הפשוטה לא נפגעה גם כשהיו צרות, והיו כידוע בכל דור ודור.
והבוקר הזה, בשעה שמתינו מוטלים לפנינו באסון מירון הנורא, כששבת משוש ליבנו, ונהפך לאבל מחולנו, כשההלם מכה והכאב מציף, כשהשאלות עולות והשמחה כובה, נזכר אני במילים של החבר שלי מיום שישי שעבר, איך חיבר הוא באחת אותי ואותו אל מקורות הכוח והעוצמה שירשנו מאבותינו, ויודע אני שאנו חזקים גם כשאנו חלשים. כי אנחנו מאמינים גם כשאין מילים, כי אנחנו מאמינים בני מאמינים.
מאפשרים לכם לקבל
