הדלקת מדורות בל"ג בעומר, היא ככל הנראה מנהג די חדש, שנפוץ רק בעשרות השנים האחרונות. אבל מדורות היו בשימוש מאז ומקדם, ולא רק בל"ג בעומר.
בימים בהם העברת מסרים והודעות לא הייתה פשוטה כמו היום, החזיקה המדורה מעמד חשוב שאין שני לו, בהיותה האמצעי המוצלח ביותר להעברת מסרים בין מקומות מרוחקים.

שליח בית הדין היה עולה על אחד מהרי ירושלים ומדליק את המשואה | צילום: shutterstock

כבר בימי המשנה אנחנו מוצאים את האש ככלי להעברת ההודעה על קידוש החודש למרחקים. שליח בית הדין היה עולה על אחד מהרי ירושלים ומדליק את המשואה שנראתה למרחק רב. חברו שעמד על הר רחוק יותר, ראה את האש והדליק משואה אף הוא על ההר עליו עמד, וכן הלאה אל כל הרי (וערי) ישראל. כך נפוצה למרחקים הידיעה שבית הדין קידש את החודש.

בשנים מאוחרות יותר, שיכללו את השיטה על מנת להעביר מסרים מורכבים יותר; האינדיאנים למשל, היו מכסים את מדורותיהם באמצעות שמיכה מיוחדת שלאחר הסרתה היה מיתמר אל-על גל של עשן. לכל הודעה אותה רצו להעביר היה סימן מיוחד -  לדוגמה, ענן עשן אחד סימל "שימו לב, משהו מתרחש", שני עננים הביעו "הכל בסדר" ושלושה "סכנה, אנחנו זקוקים לעזרה!".

האינדיאנים היו שולחים הודעות באמצעות ענני עשן | צילום: shutterstock

האינדיאנים לא היו היחידים. על חומת סין העתיקה, לפני מאות בשנים הועמדו זקיפים שחלק מתפקידם היה התרעה מפני מתקפה. כאשר היו המשקיפים מבחינים כי אוייב מבחוץ מנסה לפלוש אל המדינה היה תפקידם להאיר באבוקה את עמדת השמירה בה עמדו, וכך הועברה ההודעה מזקיף לזקיף עד למפקדה הראשית שהוציאה את הצבא לעצור את הפולשים.

והיו גם מתוחכמים יותר. היוונים לדוגמה מצאו דרך ליצור אותיות ומילים באמצעות הארת אבוקות בסדר מסויים, וכך העבירו הודעות ממש למרחקים עצומים במהירות רבה.

מאז, התקדם העולם לאין שיעור, וברגעים קטנים ואמצעים פשוטים ניתן להעביר מסרים מקצה העולם ועד קצהו. מי היה מאמין אז שיום אחד זה יהיה כל־כך פשוט?