לפני כמה ימים נפגשתי עם סטודנט צעיר מהקהילה שלנו, שפנה אלי בגילוי לב: "אומר לך בכנות, הלב שלי נמשך לקיום תורה ומצוות, אבל אני מרגיש שזה גדול עליי, יש כל כך הרבה מצוות, כל כך הרבה פרטים. ובגלל זה אני אפילו לא מתחיל, כי אני לא יודע איך אני אצליח להגיע למצב של שמירת כל המצוות". השבתי לו בסיפור:

בארצות הברית, ילדה יהודיה חזרה יום אחד מבית הספר, ניגשה לאמא שלה ואמרה: "אמא, החברות שלי סיפרו היום שהן מדליקות נרות בכל ערב שבת. גם אני רוצה בבקשה להדליק נרות אצלנו בבית". בהתחלה, האמא סירבה. אבל הילדה רצתה מאוד ולא וויתרה, ביקשה שוב ושוב, עד שהאם התרצתה: "בסדר חמודה, תדליקי נרות".

רגעים לפני כניסת השבת הדליקה הילדה נרות, וכל הבית התמלא באור, שנסך רוגע ושלווה. עם תחושה טובה זו, הצטרפו בני המשפחה אל הילדה ואל הקדושה של אור הנרות, והחליטו להתנתק מהטלפונים ומהטלוויזיה ליום אחד. האווירה בבית הייתה משהו שהם לא הכירו קודם, אחווה ומשפחתיות חמה ומאוחדת. לאחר תקופה קצרה, החליטו להוסיף ערך ולערוך קידוש וסעודת שבת יחד. כך המשיכו והוסיפו, עד שאורח חייהם נהיה על פי תורה ומצוות ה', תוך שהם מלאים בשמחה וסיפוק פנימי. הכל התחיל בזכות מצווה אחת, של הדלקת נרות שבת, מפני ש"מצווה גוררת מצווה".

חברים יקרים, אנחנו חוגגים את ל"ג בעומר, חג של אור. ביום ל"ג בעומר - י"ח באייר, נפטר התנא הגדול רבי שמעון בר יוחאי, שביקש שביום הזה ירבו באור, ולכן אנו מדליקים נרות ומדורות של אש, בכדי לציין את האור הגדול שהגיע מן השמים אל העולם הזה. עלינו לנצל את היום המיוחד הזה, ולהרבות באור, אור של הנשמה שבתוכנו, שתאיר אותנו ואת כל סביבתנו. ביום מיוחד זה, בל"ג בעומר, נקבל על עצמנו החלטה טובה, להוסיף בעוד מצווה ולימוד תורה, וככה נאיר את עצמנו ואת כל סביבתנו - מצווה גוררת מצווה.

צפו בווידאו: