"כעת לראשונה מזה הרבה שנים הבנתי איזו מעצמה הקים הרבי"
אין מי שלא נחשף לתמונות הקשות שמגיעות בימים האחרונים מהודו. אמנם באזור שלנו, בנגלור, המצב לא עד כדי כך קשה ביחס לשאר המדינה. אבל אין ספק שהמצב לא קל בכלל ובכל יום שעובר אנחנו מתפללים לשלומה של הארץ והאנשים, הארץ בה אנחנו ממשיכים את שליחותו של הרבי כבר 12 שנה.
האמינו לי, אין לכם מושג כמה אתם צריכים להודות לקדוש ברוך הוא שבהשגחה עליונה דאג לעמו ולארצו וברוך השם רוב תושבי מדינת ישראל מחוסנים. הלוואי וזה היה המצב גם פה, והמראות הקשים והבלתי נתפסים היו נחסכים מאתנו.
כשיצאתי לשליחות לפני 12 שנה, בדחיפה ועידוד של גבי ורבקי הולצברג הי"ד, היינו זוג צעיר עם חזון וחלום גדול להמשיך את הדרך והשליחות שהתווה הרבי.
אתה מכין את עצמך להרבה דברים, אבל יש רגעים קשים ומאתגרים במיוחד, רגעים בהם מה שמחזיק אותך הוא הזיכרון וההבנה עד כמה הדבר הזה חשוב להמשיך ולהילחם בשבילו.
•
לפני מספר ימים, עוד לפני שההתפרצות פה הגיעה לשיא, יצאתי לגיחה קצרה בארה"ב, לצורך סידורים שלא יכולתי לדחות.
אני יוצא מהודו וחושב שתיכף ומיד אני חוזר, לאשתי שנמצאת ממש אחרי לידה ולששת הקטנים שמחכים לי בבית.
מצאתי את עצמי מספר ימים לאחר מכן, ללא אפשרות לחזור להודו, תקוע בארה"ב, כשאשתי האמיצה והגיבורה שבועיים אחרי לידה מתמודדת עם שישה קטנים בבית לבדה, בלי מטפלת או עוזרת (בגלל המצב), בלי אפשרות אפילו לקבל ארוחה חמה משכנה בבניין... מה שכל כך מקובל בארץ.
כמובן שאין דודות או אמא שתבוא לתת יד... אתם יודעים, העזרה הבסיסית שהייתה יכולה לקבל בקלות אם הייתה בארץ במצב כזה.
והקושי אצלי גדול גם הוא, התחשוה והסיטואציה בה אני תקוע והלב שלי יוצא לחזור לבית ולמשפחה בתקופה כל כך קשה.
זה נשמע אולי שולי, אפילו קצת מתבכיין. אבל אני חושב שלראשונה מזה הרבה שנים הבנתי איזו מעצמה הקים הרבי.
בימים האחרונים הערצתי יותר מתמיד את אשתי ואת אלפי השגרירות ברחבי העולם שמקריבות כל כך הרבה מרצונן בשמחה ובאמת ללא תלונות, כדי להיות שם בשביל כל יהודי.
ולא, לא באתי להתלונן כאן. רק לשלוח את הערכתי לכל אותם חבריי, שגרירי היהדות ואהבת ישראל שתקועים במקומות שונים בגלובוס, ולכל אותן נשים שמקריבות כל כך הרבה דברים בסיסיים בשביל להמשיך את הדרך. חזקו ואמצו!