"המתפרה".

זה עתה יצאתי משם ולא התאפקתי מלתת להם דרשה נלהבת.

הרי מה זו מתפרה? מתפרה, בשונה ממפעל, זה מקום בו תופרים בגד לפי מידותיו המדוייקות של בן אדם מסויים.

ככה גם עם השגחה פרטית. הקב"ה, מתאים את כל התנאים הסביבתיים, במשך זמן ארוך, בדיוק לפי ה"מידות" שלנו. על מנת לממש ברגע הנכון את כוונתו העליונה.

קצת ארד על עצמי, אבל זה הכרחי להבנת התמונה.

אני לא יודע איך זה אצלכם, אבל יש דברים לפעמים שמשום מה אני לא מגיע אליהם. אם אין אצלי ממש תחושת דחיפות, הם ישארו בצד ויפנו את מקומם לדברים ה"דחופים באמת".

כבר כמה חודשים שאני צריך ללכת ל... מתפרה. חליפה זקוקה לתיקון. בימים אלו בהם רוב הכינוסים והמפגשים מתקיימים וירטואלית לא הייתה לי תחושת דחיפות לטפל בזה והדבר נדחה.

בשבת הקרובה, מתקיימת בעיר נובוסיבירסק אצל הרב זלמן זקלס שבת אחדות לשלוחי הרבי ברוסיה (למחוסנים ומחלימים). כעת, נוצרה תחושת דחיפות... המפגש הרי כבר לא יהיה וירטואלי... אז הנה, הגיע לו הזמן ללכת סוף סוף למתפרה.

ניסיתי במשך כמה ימים למצוא מתפרה אך משום מה לא עלה בידי.

מקום אחד אליו הגעתי היה סגור. כתובת של מתפרה אחרת, אליה הגעתי אחרי חיפושים וסיבובים, נתנה לי את ההזדמנות לחזות במו עיני כיצד דחפורים מורידים את הבניין הענק בו שכנה...

היום, בנסיון אחרון, התקשרתי לכמה מתפרות, אך כולם סרבו לעשות לי תיקון מהיום להיום. עד שבסוף, מתפרה אחת נעתרה לתחנוניי.

טוב, מתברר שזו לא סתם מתפרה, זו מתפרה רצינית, בה תופרים גם "שובות" - אותם מעילי פרווה מיוחדים המתאימים לחורף הרוסי והסיבירי.

מכל עבר פזורים חתיכות פרווה, חלקם עוד נראים טריים כמי שזה עתה הגיעו מהצייד.

אני מסביר את הדחיפות. בעוד שלוש, שעות אני יוצא לטיסה.

בחור צעיר מזדרז לעשות מדידה. "לאן אתה טס? ל"ארץ המובטחת"?"... " הוא שואל תוך כדי מדידה.

"לצערי לא..." עניתי לו. "ואתה מה? בקרת שם פעם?" שאלתי. "בוודאי! כמה פעמים" הוא עונה.

אני מציץ בפניו ושולח בלון ניסוי "אה... נראה שיש לך שורשים טובים בארץ המובטחת..."

"בטח שיש לי" הוא עונה "אני גאלאכיצ'עסקי ייבריי! - יהודי על פי הלכה. אמא שלי וסבתא שלי יהודיות!"

"אתה אח שלי!" אני אומר לו. "נכון!" הוא אומר בחיוך רחב.

הוא מסיים למדוד ואומר שיש לי ארבעים דקות לטייל בנתיים.

אני מודיע לו מיד שאני הולך להביא תפילין וחוזר. הוא טוען שהוא לא יהודי שומר מצוות. ואני מספר לו שיש לי תפילין מיוחדות ליהודים כמוהו שעדיין לא שומרים מצוות. הוא מתרצה בתנאי שאסביר לו איך ומה.

אני אץ לבית חב"ד הנמצא כמה רחובות משם, לוקח את התפילין, שם בשקית כמה דברים טובים כמו מצות-מכונה וספר כמתנה וחוזר למתפרה.

שאלתי אותו האם הוא הניח תפילין פעם. הוא אמר שלא. לפליאתי איך זה שלא הציעו לו להניח תפילין בביקור בכותל המערבי, הוא ענה שביקר שם בליל שבת...

אני מסביר לו ולעובדים האחרים שאינם יהודים הצופים בנו, מה זה תפילין, ממה הן עשויות ומה יש בתוכם. אנחנו מניחים את התפילין ואומרים "שמע ישראל".

אני מסביר לו שזה המשפט אותו אמרו בניו של יעקב לאביהם לפני פטירתו ושמשפט זה מגלם את תמצית האמונה שלנו.

אני מתאר לו איך שכל אבותיו עד למעלה מעלה אלפי שנים אחורה אמרו אותו מידי בוקר וערב ואיך שיהודים אמרו אותו גם ברגעים האחרונים שלהם.... זה רגש אותו.

הסברתי לכולם מה זו השגחה פרטית.

הנה, ראו, אני ורומא לא נפגשנו מעולם. הקב"ה החליט משום מה שדווקא היום אני ורומא צריכים להיפגש.

נו, אז בשביל זה הוא תפר והתאים את כל התנאים על מנת שזה אכן יקרה.

הוא סידר שאתעכב עם התפירה. שאצטרך לטוס ואאלץ למצוא מתפרה בכל מחיר. שכל המתפרות האחרות לא יסתדרו. שלא ארים ידיים ושאתם תסכימו בסוף לקבלני מהיום להיום.

והכל למה? כי הקב"ה רצה מפני סיבותיו שאמצא את רומא ושדווקא היום בגיל שלושים ושבע רומא יניח לראשונה בחייו תפילין, יתפלל לה' ויחגוג את הבר מצווה שלו.

רומא היה עם דמעות בעיניים ואמר: "אני יודע למה דווקא היום... כי בעוד כמה שעות אני עומד לעבור ניתוח בהרדמה מלאה... הקב"ה רצה שיהיה לי את הזכות של התפילין והזדמנות להתפלל אליו!"

***

אין ספק, הקב"ה שלנו "תופר מקצועי"... תשאלו את רומא. הוא מבין דבר או שניים בתפירה.