לא רבים היו הפעמים בהם שוחח הרבי עם החסידים על אחיו הצעיר, שיום פטירתו חל היום. בכלל, לא הרבה הרבי לשתף את הקהל בחייו האישיים.

אבל היו מקרים יוצאים מן הכלל.

לאורך השנים, נרשמו פעמים ספורות בהם דיבר הרבי עם החסידים על אחיו. באחת מהן, בהתוועדות של שבת פרשת אחרי-קדושים בשנת תשמ"ה, ציין הרבי כי הסיבה העיקרית לקיום ההתוועדות היא יום היארצייט לאחיו שחל באותו היום.

אף שזהו עניין פרטי - הסתייג הרבי - היות שעובדה זו התפרסמה זה־מכבר, הוא ינצל זאת על מנת ללמד הוראה בעבודת השם משמו של בעל היארצייט.

הרבי לימד אז הוראה נפלאה מהשם "ישראל-אריה-לייב" כשהוא יורד לפרטי שמו של אחיו ומדייק במשמעותם; כיצד כל שם בנפרד וכולם יחד מספרים על דרך נפלאה בעבודת השם, השייכת לכל יהודי.

'לייב' הוא במקורו שם לא יהודי, אמר הרבי.

בשונה מ'ישראל' ו'אריה' שמקורם בלשון הקודש, שם זה מקורו ב'לועזית', בשפתם של אומות העולם. השם לייב, הוא פירושו הלועזי של השם אריה. אריה הוא לייב.

על יהודי להתגבר כארי לעשות רצון אביו שבשמיים, וזו משמעות השם 'אריה'.

ומה ההוראה בעבודת השם מכך ש'לייב' הוא תרגום של 'אריה'?

כאשר 'לייב' נעשה שם יהודי, יחד עם 'אריה', הוא כמו מבשר לכל: היהדות שלי, אינה מוגבלת רק לאזור היהודי, לבית או לבית הספר; אני יהודי גם ברחוב ובשעה שאני עוסק בענייני חול, גם כשאני נמצא באזור ה'גויי', היכן שה'לועזית' היא השלטת, גם שם אני מתגבר כמו 'לייב' – אריה, לעשות רצון אבי שבשמיים!

עוד משך זמן רב, המשיך וביאר הרבי לחסידים שעמדו צפופים והקשיבו בריכוז, גם את פירושם של שאר השמות, ומה עלינו ללמוד מהם, על מנת להיעשות מסורים וקשורים יותר, לקדוש ברוך הוא.

♦

הלימוד הזה, שייך לכל יהודי, גדול כקטן. הזיכרון התמידי ש'ה' ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו' לכל אורך הדרך, הוא מצרך חשוב עבורנו כחיילים בצבא השם. אנו זקוקים לו על־מנת להיות טובים יותר, חסידיים יותר וקשורים יותר לרבי.