לפני כ-3 חודשים הוזמן הרב שמחה ליפפקר, משלוחי חב"ד בעיר נשר, לביתם של מיכאל ואורה (סבטלנה) לפגישת הכנה ללימוד בר מצוה לבנם עמית נוריאל שיחי' שחוגג בר מצוה בתאריך ב' באייר תשפ"א. בבית לא היו מזוזות, ולשאלתו בעדינות האם ירצו לשים מזוזות, היה גמגום כזה האומר, לא כרגע...

עברו שלושה חודשים של לימוד לבר מצוה בכל שבוע בבית הכנסת, קניית תפילין מהודרות על פי רצון ההורים עבור ילד מיוחד שניכרת בו נשמה מיוחדת, ואז הגיע היום המיוחל.

"לאחר שעמית הניח תפילין", מספר הרב ליפסקר ל-COL, "ניגשתי לאביו, ולסבא (אביה של אם החתן) שהיו ללא תפילין ולא היה נראה שיודעים משהו על כך, ושאלתי אותם האם ירצו להניח. בהשגחה פרטית יש לנו בבית הכנסת 2 זוגות תפילין בדיוק למקרים כאלו, וכשהביעו נכונות, הבאתי והנחתי להם טלית ותפילין.

"בנוסף לכך, גם זה בבהשגחה פרטית, לא היה כהן, ולא לוי, ויכולתי להעלות את אביו של חתן הבר מצוה כראשון, את הסבא (חמיו) עליה שניה, ואת חתן הבר מצוה שגם קרא בתורה, עליה שלישית. שמתי לב גם בהנחת התפילין וגם בברכות התורה אצל הסבא והאב, שזה לא משהו מוכר אצליהם, ולשאלתי האם פעם הניחו תפילין או עלו לתורה, הם ענו בהתרגשות יחד, שזו הפעם הראשונה בחייהם! שניהם מעולם לא עשו בר מצוה, לא הניחו תפילין, ולא עלו לתורה. ההתרגשות היתה גדולה מאוד".

הרב ליפסקר ממשיך ומספר: "פתאום הפסוק "והשיב לב אבות על בנים", תפס משמעות כה מוחשית וחזקה. לאחר התפילה, בזמן שכולם אמרו לחיים וטעמו מהכיבוד, שמתי לב בזווית העין לאחות של חתן הבר מצוה, ילדה בת 17, יושבת מול סידור תפילה פתוח, מתפללת ובוכה בדמעות שליש, קוראת ובוכה ללא הפסקה.

"ניגשתי לאמא ושאלתי אותה מה קרה לבתה, והיא מספרת לי על בתה, שמאז היותה ילדה קטנה, יש לה גידול שפיר בראש ר"ל, וכבר נותחה כמה פעמים מאחר וכל פעם לאחר שמוציאים אותו, הוא גודל שוב, ומאז שהיא קטנה והיתה במחנה קיץ דתי במסגרת טיול לחולי סרטן, היא נוהגת להתפלל.

"ניגשנו יחד לילדה, והצעתי לה ולאמה להתחיל להדליק נרות שבת, ולשים מזוזות בפתחי החדרים בבית. הפעם, כבר לא היה גמגום כפי שהיה בפגישה הראשונה. הפעם נשמעה מהן צעקת "יש!" והתרגשות גדולה היתה ניכרת על פני שתיהן. בעז"ה בבית הזה, יהיו מהיום והלאה מזוזות בפתחי החדרים, בבית הזה החל ממחר יודלקו בכל שבוע נרות שבת, בבית הזה יהיה ילד בר מצוה שיניח תפילין מהודרות בכל יום ואף קיבל על עצמו ללמד ולהניח בהן גם לאביו ואף לסבא שגר עימם בבית".

וזהו סיום הסיפור או אולי התחלת הסיפור כולו: "כשראיתי שזו עת רצון", משתף שליח הרבי, "שאלתי גם לגבי ברית מילה, לאבא ולסבא, וסיפרו שהסבא של הסבא היה יהודי צדיק בשם מאיר, חזן ורב בבית כנסת, וממש לפני שנפטר, בהתעקשות וקושי גדול, הוא הצליח לקיים ברית מילה יהודית לנכדו בגיל 8 ימים (הסבא של חתן הבר מצוה) ונקרא שמו בישראל ברוך (רומן). ביום ג' בתמוז (יום ההילולא של הרבי), לרומן ברוך נולדה בת בשם אורה (סבטלנה) אמו של חתן הבר מצוה. אורה, התחתנה בחופה יהודית בבית כנסת בנשר עם מיכאל יהודי מרוסיה שעשה אז בסמיכות לחתונה גם ברית מילה, בגיל 24. לפני 13 שנה ביום ב' באייר "תפארת שבתפארת", נולד להם בן, עמית נוריאל.

"והנה, בבוקר ג' באייר תשפ"א - "נצח שבתפארת", בבית כנסת בית חב"ד בנשר, זכה עמית נוריאל לגלות את הנצח אמיתי של "עם ישראל חי" ולהוציא מדין קרקפתא, את אביו ואת סביו, ולשנות את חיי כל המשפחה, לחיים יהודיים ולבית יהודי עם כל המשתמע מכך".

"ממש לקראת סיום החגיגה, ניגש הצלם, חבר המשפחה, להגיד תודה ולהתפעל מהתפילה שהיתה מרגשת עבורו. נזכרתי באותו רגע, בקטע ידוע מהתוועדות אחת, שבו הרבי פונה לצלם ושואל אותו "אם כבר למד תניא היום..." שאלתי את הצלם האם כבר הניח תפילין היום, ואם לא, האם ירצה להניח תפילין?! הוא התרגש מאוד, וסיפר שהאמת שמאז הבר מצוה ועד היום (בגיל 41) לא הניח תפילין בכלל והוא ישמח מאוד להניח תפילין ואף להשתדל לתחיל להניח את התפילין שלו מכאן והלאה".

הרב ליפסקר מסיים בהתרגשות: "ב"ה זכינו בערב שבת להשלים את הסיפור המיוחד עם קביעת 8 מזוזות בכל פתחי הבית ובקניית פמוט מהודר עם 3 קנים לסבתא-בת-נכדה שהדליקו לראשונה בחייהן נרות שב".