הגיע אליי לפני תקופה בחור ישיבה עם בעיה מסוימת. מתברר שכבר שנים שהוא סובל ממנה, נפשו ונשמתו המיוסרת שותקת ולא משתפת ומדברת על זה עם אף אחד. כך במשך שנים רבות.

שאלתי את אותו בחור בעדינות: למה לא שיתפת את אחד מאנשי הצוות בישיבה במה שעבר עליך במשך כל כך הרבה שנים?

הוא אמר לי: "למי אני אספר? עם מי אדבר? עם המשגיח?! שמשגיח על מאות בחורים ושיש לו רק זמן לבדוק מי הגיע לתפילה ומי לא. ומי הגיע לסדר ומי לא. אז כך יצא שלא סיפרתי לאף אחד.

"להוריי התביישתי לספר כי זה משהו רוחני שלא נעים לי לדבר איתם על זה. זה לא משהו שיכלתי לספר להורים שלי".

•

אני נתקל בכל כך הרבה כאלו סיפורים וליבי נקרע לגזרים. נפשי בוכה על אותן נשמות צדיקות שאם רק היה להם מענה הם היו ניצלים נפשית ורוחנית.

מגיעים אליי בין היתר הרבה בני ישיבות עם כל מיני בעיות רגשיות למיניהם. ולאו דווקא בעיות רגשיות אלא אפילו בעיות קלות של גיל הנעורים וקשיים רוחניים שיש לאותם בני נוער, ואין להם למי לפנות.

אני רואה כל כך הרבה מקרים שהגיעו ממש עד לתהום, שלפעמים אין כבר דרך חזרה מאותם מקומות. אם רק הייתה הבנה שנפש של בחור, ובפרט חרדי, עם כל הפתיחות והבעיות שיש היום והנפש החלשה שיש בדורנו, צריכה משהו אחד - אנשים שידעו להקשיב ולעזור להם באמת.

אולי אחד הדברים הכי חשובים ונצרכים בדורנו הוא, שיהיה בכל ישיבה לפחות איש צוות אחד שמבין בנפש האדם. סוג של מטפל רגשי, שתהיה לבחורים כתובת לאיפה לשפוך את נפשם.

•

ידוע שגיל ההתבגרות הוא גיל מאוד קשה. יש אז הרבה שינויים נפשיים והורמונליים.

למשגיח בישיבה או למשפיע אין לו על פי רוב את היכולת שיש לאנשים שלמדו את מבנה נפש האדם - ובפרט בדורנו אנו שהנפשות מאוד חלשות והפיתויים מבחוץ גדולים. אז כמה חשוב וחובה שיהיה בכל ישיבה לפחות אחד שמטפל בתחום הנפש שייתן מענה לשלל בעיות נפוצות. שבחור יידע שיש לו כתובת לדבר אם קשה לו.

כמו להבדיל במסגרת כל מערכת חינוכית צריך שתהיה עובדת סוציאלית פסיכולוג וכו'.

אז למה הבחורים שלנו שונים? אין להם נפש?!

לא צריך להגיע לבעיות כמו חרדות, דיכאון, לא חסר שלל בעיות בימי הנעורים.

•

פעם דיברתי עם ראש ישיבה די מפורסם ושאלתי אותו: "הרי היום יש להרבה בחורים בעיות למה אתה לא שם לפחות מטפל רגשי אחד שיוכל לתת למענה לבחורים?"

הוא ישר ענה לי בכעס: "ר' מרדכי, פה זה ישיבה לבחורים נורמליים מי שיש לו בעיה שילך לישיבה של בחורים עם בעיות".

אמרתי לו: "וכי לבחור רגיל שיושב ולומד לא יכולות להיות בעיות מסוימות שמפריעות לו, ובפרט שזה גיל ההתבגרות".

צחוק הגורל אבל לא סיפרתי לו שמישיבתו הטובה הגיעו אליי שישה בחורים לטיפול בגלל בעיות רגשיות מסוימות שחלקן נבעו מלחץ לימודי מטורף שהבחורים לא יכלו לעמוד בזה.

הלוואי שיהיה מי שירים את הכפפה וישים בישיבה שלו מטפל מיוחד שהוא יהיה מיועד לעזור לבחורים רק בקשיים הרגשיים והרוחניים שלהם.

אלא מה הכול זה סטיגמות. היום אם ראש ישיבה יאזור אומץ ויעשה כזה דבר אז כבר הישיבה שלו תיהפך לסוג ב' ולא ירצו ללכת אליה.

הלוואי שיהיה בכל ישיבה אחד שיתמוך ויעודד ויחזק את נפשות ילדינו. אני לא יכול לתאר לכם גם עד כמה הנשירה הגדולה והתופחת בדורנו הייתה יורדת משמעותית.

לתגובות: [email protected]