נפוליאון בונפרטה אמר, כי 'סקיצה טובה יותר מנאום ארוך'. וכשאני מביט בתמונה המצורפת, היא מביעה בעיניי ביטוי לסקיצה של הדור הצעיר, יותר מכל התמונות הרבות שצילמתי במהלך השבוע שחלף. אומנם יום הראשון של השבוע עדיין היה שייך לחג הפסח הנפלא שחווינו, ובכל זאת, יצא לי להשתתף ולתעד עם הטלפון הנייד לא מעט תמונות. החל מחלקו האחרון של 'סעודת המשיח' שהחלה בשעות אחה"צ של 'אחרון של פסח' ונמשכה עד לשעה 3 לפנות בוקר, ובעיצומה של הסעודה - בעת יציאת החג, כשהרב הראשי שליט"א קנה בחזרה מהגוי את החמץ של יהודי רוסיה. ביום שני בצהרים, התקיים מעמד 'ברכת אילנות' שנערך ב"ה בהצלחה רבה ומיוחדת בגן הבוטני שנפתח במיוחד בעבורנו, 'כינוס תורה' כהוראת הרבי והמשך השבוע היה ב'מסע התלמידים לליובאוויטש'. מגוון של תמונות, מזוויות שונות ורגעים נפלאים.

בשבוע שעבר, ערב 'שביעי של פסח', ציינו במשפחתנו ארבע שנים לפטירתו של הרב מענדל דייטש ע"ה, לאחר שנשדד והוכה קשות בידי אנטישמים צעירים ליד ז'יטומיר. זכיתי, ובכל ביקור שלו במוסקבה, הוא התארח אצלנו בבית, ושעות השיחות שניהלנו יחד, מהוות בעבורי חוויות בלתי נשכחות. הוא היה איש עם ניסיון חיים ותובנות מעניינות מכל מה שעבר עליו בחייו המרתקים. אחד הביטויים שאמר לי בהזדמנויות שונות, בעיקר כששוחחנו בנושא חינוך הילדים היה: 'שייע, גיב דיינע קינדר חסידישע אקשן...' (תן לילדך 'אקשן חסידי'). והוא עצמו היה נאה דורש ונאה מקיים ויישם זאת בפועל, ולחלקם גם הייתי עד בעצמי. ראיתיו מגיע לעיירת מעז'בוז' בחג השבועות, לכבוד היארצייט של הבעל שם טוב הקדוש - כשהוא מביא איתו כמה מילדיו היקרים. כך גם בהילולת רבנו הזקן נ"ע בעיירת האדיטש, אף שמדובר בשיא של החורף האוקראיני, שוב ר' מענדל עם ילדיו. ל"ג בעומר במירון, ור' מענדל שוב מופיע עם חיוכו הרחב, לא מתחשב בחום ובהוצאות הרבות, והוא נמצא במקום עם משפחתו. בכל הזדמנות שיכול היה להוציא את הילדים, ולהביא אותם למקום שונה ומגוון, היה עושה זאת, תוך השקעה כספית וגופנית. ההסברים שלו היו מובנים ופשוטים: 'ילדים צריכים ריגושים, הם חייבים גיוונים ושינויים. והכי נכון ובריא, שהם יקבלו זאת מההורים, ואם הם יצטרכו לחפש זאת בעצמם, מי יודע לאן זה יוביל...'.

נזכרתי בכל זה, עת הייתי לקראת סיומו של מסע עם התלמידים שהשתתפו ב'ישיבת בין הזמנים' - ישיבה לא פורמלית, בהם הבחורים מגיעים מעצמם ללמוד שעות מספר בחודש זה, בו הישיבה לא פועלת כסדרה. זה מחזה מפעים ומרגש שנגלה לעין כל מי שנכנס אל היכל בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", למראה עשרות ה'תמימים', תלמידים מהישיבות, השוקדים על לימודם החל משעות הבוקר המוקדמות, בסדר לימוד מסודר ומתוכנן בחסידות, תפילה במתינות, ארוחת בוקר, לימוד גמרא, הלכה ועוד. המראה היה משובב-לב, ובמיוחד להורים שידעו וראו את בניהם מקפידים מיוזמתם האישית על שינה וקימה בזמן, וכל כולם שקועים בתורה הקדושה ובסדרי ישיבת בין הזמנים, שהשפיע כמובן אף על העזרה הרבה הנצרכת על ידם בהכנות הגדולות לקראת החג הפסח. הם אומנם קיבלו מלגה מסוימת לפי שעות הלימוד, אבל חשבתי לעצמי, יש כאן קבוצה איכותית של בחורים, צריכים לתת להם קצת 'אקשן חסידי'. אומר לי בני היקר שיחי', שהוא יזם וניהל את הישיבה: 'אולי כדאי לנסוע עם התלמידים לעיירת ליובאוויטש'. וכך יצאנו בס"ד לדרך בת יממה אחת, שהיה כולו מסע רוחני של תפילות, לימוד והתוועדות, ובין לבין חוויה נפשית נפלאה, של ניגונים, ממתקים, בשר על האש, תמונות, שיחות, וכל מה שיכול לעשות טוב לבחורים צעירים, ימים מספר לפני שהם שבים בכוחות רעננים אל הלימודים בישיבות.

בדרך אל ליובאוויטש, התחלנו ב'סמולנסק' לטבילה במקווה, אמירת ברכות השחר השכם בבוקר ושתיית כוס קפה חם, באירוחו הנפלא של רב העיר השליח הרב לוי יצחק מונדשיין. בסיומו של הביקור המרגש בליובאוויטש, לפני שעלינו על האוטובוס שיוביל אותנו חזרה למוסקבה, ניגשנו להתפלל תפילת מנחה. 'בואו איתי', הצעתי לבחורים, והובלתי אותם אל תוך המבנה העומד בעיצומו של שיחזור ה'זאל הגדול' של ישיבת 'תומכי תמימים' הראשונה שהוקמה בעולם, פרי יוזמתו של השליח ר' גבריאל גורדון המסור למקומות הקדושים בעיירת ליובאוויטש, ולקראת חנוכתו אי"ה ב-ט"ו באלול הקרוב, יום התייסדות 'תומכי תמימים' ע"י הרבי מוהרש"ב נ"ע. רגע לפני שהצטרפתי לתפילה עם הבחורים, התבוננתי בהם, חשבתי על המקום הקדוש ועל התפילה הראשונה שנאמרת כעת במקום זה, לאחר שלפני 103 שנה גלו התלמידים למקומות אחרים להמשך הלימודים בתנאים קשים מאוד. והנה עומדים להם צעירים חסידים, לתפילה נעימה. זו סקיצה ששווה יותר מכל התמונות והנאומים. חוויה שגם באלף מילים אי אפשר לבטא.

שנזכה לקיץ בריא, שמח וחסידי וגאולה קרובה.

שבוע טוב וחודש טוב!

שייע דייטש