במכתב לנערה שהתלבטה והתחבטה בנוגע להצעת שידוך מסויימת, הציע הרבי דרך פרקטית לבחון את הרגשות.

במענה על מכתבה . . בו כותבת על דבר הספיקות שיש אצלה בהנוגע לנכבדות [-שידוך] עם [בחור מסויים] פלוני-בן-פלוני ושלכן ימים אלו קשים לה ביותר לא תחדל דמעה וכו'.

והנה לפלא על שהספיקות פעלו עליה את הנ"ל והרי תופעה רגילה היא שישנן ספיקות בענינים כמו אלו ולא רק רגילה אלא גם מובנת שהרי זהו צעד עיקרי בחיים, וכיון שאין שלימות בבריאה [ואין אדם מושלם] מובן שתמיד יש מקום לספיקות, אלא אף שצריכים להתבונן בכל הנ"ל בכל הרצינות הדרושה אין זה צריך לפעול את הנ״ל ובפרט שבכדי להחליט כיאות צריך להעשות זה מתוך מנוחת הנפש ולא במצב הפכי מזה...

כן נראה ממכתבה שגם יחסה שלה אינו ברור בהחלטה אצלה, ובמקרים כאלו הדרך הנכונה לברר ככל הדרוש הוא להפסיק את הפגישות ואפילו קישור על ידי מכתבים במשך איזה שבועות, והפסק זה כמעט תמיד מבהיר את היחס לאחד הקצוות. 

מובן שמספר השבועות תלוי בתכונת נפש כל אחד ואחת ובמדת זריזות להחליט החלטות, ועל דרך הרגיל שלשה ארבעה שבועות מספיקים, ובורא עולם ומנהיגו ינחה בדרך הטובה לפניה ולהחלטה טובה בגשמיות וברוחניות, והרי זכות התעסקותה בחינוך על טהרת הקדש במוסדו של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר מסייעתה בכל האמור.

מקור: אגרות קודש חי"ד ע' שטז-שיז.
מתוך 'פנינה יומית' של ארגון 'אור החסידות'.