ביום קיץ חם מאוד ירד איש זקן למרתף קריר, כדי להשיב את רוחו. ברגע שנכנס, בשל האפלה, נעשה סומא. ״אל תדאג״ אמר לו ידידו שהיה במרתף, ״זה טבעי. כאשר עוברים מאור לחושך, אי-אפשר לראות. אבל עוד מעט יתרגלו עיניך לחושך, ובקושי תבחין שחשוך כאן.״

״ידידי היקר,״ השיב הזקן ופנה לצאת, ״זה בדיוק הדבר, שמפניו אני חושש. אפילה היא אפילה; הסכנה היא, שתשכנע את עצמך שהיא אור.״ (מתוך הספר הנפלא ׳הדרך לחיים של משמעות׳).

ביום ראשון הקרוב נחגוג את ׳אחרון של פסח׳. רבי ישראל בעל שם טוב תיקן ביום זה ׳סעודת משיח׳, כיון שבאחרון של פסח מאיר בעולם אורו של משיח (בארץ ישראל זה קורה בשביעי של פסח – כלומר, בשבת).

׳סעודת משיח׳, כן, ממש סעודה.

כשם שאת הגאולה מהעבר, גאולת מצרים, אנו מציינים לא על ידי סיפורים והסברים בלבד, אלא גם באכילת מוטיבים כמו מצה ומרור, והכל בכדי שהגוף החומרי שלנו יהיה גם הוא חלק מהחוויה של גאולת מצרים, כך גם נציין את הגאולה העתידית. אורו של משיח מאיר בעולם באחרון של פסח, אנו רק צריכים לחבר את זה לחומריות שלנו, ואת זה עושים על ידי סעודת משיח הכוללת גם ארבע כוסות של יין, כוסות של גאולה וברכה.

ועוד משהו, כשאנו עורכים סעודת משיח, הרי אנו בעצם מכריזים בזאת שאין אנו מכירים במצב הקיים כטוב, אלא ככזה שצריך להשתפר ולהיות טוב יותר. אנו לא מכירים במצב כאור, אלא כאפילה, גם אם לפעמים נראה שהתרגלנו אליה והיא מרגישה לנו כמו אור.

מועדים לשמחה, חג שמח ושבת שלום,
הרב זלמן וישצקי

וידאו: