בישיבה קטנה שליד פאריז, בראשות הרב שמואל לובעצקי והרב יוסי דוידאוויטש, התלמדים השלוחים 'שברו את הראש': איך להביא את כל תלמידי הישיבה לחצרות קודשנו לי"א ניסן, במיוחד שעבור בחורים אלו כבר עברה יותר משנה שלא נסעו לחצרות קודשנו.

לאחר כמה רעיונות שעלו וירדו מהפרק, בגלל המצב שארצות הברית לא מאפשרת לתושבי אירופה להיכנס לגבולות ארצות הברית בשל הקורונה, מצאו בסוף השלוחים תוכנית מוצלחת, שקיבלה את רשות שלטונות ההגירה לארה"ב.

מאז פורים, התוועדו שלוחים מפאריז שהגיעו במיוחד לישיבה עם הבחורים ועוררו אותם על ההכנות ועל המתנה שצריך להביא לרבי לכבוד י"א ניסן.

ביום ראשון כ"ד אדר נסעו תלמידי הישיבה בלוויית התלמידים השלוחים לסרביה לשהות שם שבועיים. הכל היה מוכן עד לפרטים הקטנים, מהאוכל עד קובצי הלימוד, הבחורים התנהגו שם כמו בישיבה עם סדר לימוד מיוחד.

הודות לשליח הרב יהושע קמינצקי אשר קיבלם במאור פנים יכלו התלמידים להתפלל בבית חב"ד ולהתוועד שם.

ביום שני ט' ניסן בוקר נסעו במטוס מסרביה בטיסה ישירה לניו יורק ביחד עם משפיע הישיבה הרב שמואל לובעצקי, כאשר הנסיעה עברה בהתרגשות מיוחדת והתרוממות הרוח.

מיד משדה התעופה, בהתרגשות גדולה בלב ובשמחה רבה ופנימית, הגיעו תלמידי הישיבה לאוהל הק', לשפוך נפשם בצילא דמיהמנותא.

התמימים הסבו להתוועדות מיוחדת שנמשכה עד השעות הקטנות, מרוב שמחה והתרגשות, לאחר שהצליחו להגיע ולהיות בד' אמותיו של כ"ק אדמו"ר.

במשך הימים הבאים התקיים סדר מיוחד עבור התלמידים בלימוד נגלה וחסידות, ובמוצאי י"א ניסן לאחר ריקוד חסידי יצאו בחזרה לפאריז.

 בשדה התעופה ולפני העלייה למטוס התפללו הבחורים תפלת מעריב במנגינת יום טוב, ואחריה פצחו בריקוד עם הניגון החדש "שיר המעלות קראתי ויענני".

א' מהתמימים השלוחים מסכם: "י"א ניסן זה ייחרט לעד בלבם של תלמידי הישיבה. לא היה זה י"א ניסן רגיל, ורק אחרי עבודה מייגעת של הכנה ואחרי מניעות ועיכובים זכו הם בחורי הישיבה היחידה ברחבי תבל להיות אצל הרבי."