הרב שניאור אשכנזי

שיפור משמעותי במעמדה של ישראל בקרב עמי אירופה בשנה האחרונה וזאת בשל שני אירועים דרמטיים, היציאה הראשונה של ישראל מהקורונה, והסכמי השלום עם מדינות ערב לצד ההתפעלות מהנסים האדירים, עולה השאלה: איך כל זה קשור לאחרון של פסח? ואיך זה קשור לגאולה? וגם: היהודי בגיאנה אפריקה שהחביא מזוודה ודרכון מתחת למיטה

לא קל להתיישב בכל שנה מחדש לסעודת משיח. אחרי השנים החולפות והתקוות שמתנפצות, לא פשוט לגייס את הכוחות ולהתעצם באמונה שהחיים עומדים להתהפך והנה הנה משיח בא.

הציפייה לגאולה הופכת להיות קשה פי כמה כשאנו מתרגמים את התקווה למציאות וחושבים על מה שעומד לקרות: יקום אדם ויזיז מיליארד מוסלמים מהר הבית, במרומי ההר יבנה את בית המקדש וישיב את עבודת הבית למקומה. הוא יקבץ את בני עמנו מכל חמש היבשות ויפיץ רוח טהרה בעולם כולו, עד שכל גויי הארץ – מקליפורניה עד ניו זילנד, מהונג קונג עד אלסקה – יבקשו לזנוח את אמונתם ולהתקבץ לירושלים. כנבואתו האדירה של ישעיהו: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ... וירנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם".

והלב מתקשה להאמין: זה אפשרי?! האם ירושלים תהפוך מאחד ממוקדי הסכסוך היצריים בעולם לעיר של אחדות ואהבה?! האם מיליארדי אנשים יפסיקו להתקבץ סביב מגרשי הכדורגל ותמורתם יתעניינו בתורה חדשה מפי משיח צדקנו?!

ובכן, חברים, השנה קרו אירועים מפתיעים באופן דרמטי שמעצימים את התחושה שהכל אפשרי. עם כל הטירוף שהתחולל בשנה האחרונה, קרו גם ניסים מעוררי תדהמה שמוכיחים: הקב"ה יכול לשנות את העולם ברגע, וזה אפילו לא יהיה פלא. הוא יכול להעצים את מעמד ישראל בעמים לרמות שאיש לא היה מעלה בדעתו – וזה קורה אפילו בלי שנרגיש. כך שמכאן ועד הדרך לגאולה שלמה – הדרך אינה כה ארוכה.

ראשית, ההתפרקות של העולם כולו מהקורונה. איש לא העלה בדעתו כמה קל לשבש לחלוטין את הסדר העולמי ולגרום למיליארדי אנשים בחמש יבשות לא לצאת מהבית.

אבל זה קרה גם בחלק הטוב. בכל אתרי החדשות בישראל התפרסמה בשבוע שעבר הכותרת: "שיפור משמעותי במעמדה של ישראל בקרב עמי אירופה בשנה האחרונה". וזאת בשל שני אירועים דרמטיים: הסכמי השלום עם מדינות המפרץ הפרסי, והיציאה המדהימה של ישראל ממשבר הקורונה.

בערב הבחירות נודע כי ישראל בדרך להסכמי שלום עם מדינות נוספות כמו סעודיה וקטאר, ובכך עומדת לסיים את הסכסוך הישראלי-ערבי במובנו הרחב (למעט איראן וגרורותיה). אילו היו מתארים לאבותינו את מעמד הדלקת נרות חנוכה שהתקיים השנה למרגלות המגדל הגבוה בעולם, בורג' חליפה בדובאי, כאשר כיפות וכאפיות ישבו זה לצד זה ושליח הרבי מנהל את החגיגה – האם לא היו רואים בכך התגשמות החזון של "גר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ", אשר לדעת הרמב"ם (מלכים ריש פרק יא) הכוונה היא לרשעי אומות העולם שיחיו בשלווה עם ישראל?!

ומי מדבר על היציאה הפלאית מהקורונה, הראשונים בעולם, שאפשרה לבני ארץ ישראל לקיים סדר פסח כהלכתו, סבים ונכדים בצוותא למצוות "והגדת לבנך?".

הנה סיפור מדהים: בשבוע שעבר התפרסם באתרי החדשות מבזק קצר: "ניצולת מטוס סבנה לראש הממשלה: תן לי להתחסן בארץ".

פטריסה שטרן, יהודייה תושבת בלגיה, הייתה ילדה בת 6 כשעלתה בשמיני במאי 1972 על טיסת חברת "סבנה" מבריסל לתל אביב. באמצע הטיסה זינקו ארבעה מחבלים לתא הטייס והכריזו על חטיפת המטוס. הם השגיחו בקפדנות על הקברניט כשהנחית את המטוס בתל אביב ודרשו שחרור 315 מחבלים מאש"ף או שיפוצצו את המטוס על הקרקע ברימונים ומטעני נפץ.

בעיצומו של משא ומתן ארוך שניהלה הממשלה עם המחבלים, פרץ צוות סיירת מטכ"ל בראשות אהוד ברק לתוך המטוס וחיסל את המחבלים. בין הבחורים שפרצו פנימה כשהם לבושים בסרבלים לבנים של טכנאים היה מפקד צוות בסיירת מטכ"ל בשם בנימין נתניהו, שנפצע קל בזרועו.

השבוע, אחרי כמעט חמישים שנה, נפגשו שוב דרכיהם של פטריסה ונתניהו. כיום היא אישה בת 55 שלא מצליחה לחזור לחייה השגרתיים בגלל הקורונה שמכה בעוצמה ביבשת האירופית והיא מבקשת מנתניהו להציל אותה שוב: לאפשר לה לעלות ארצה ולקבל בהקדם את החיסון.

כמובן, קטני האמונה שפוחדים לחשוב שמשהו גדול עומד לקרות, מעדיפים לטשטש את הארת הפנים האלוקית ולומר: "אה, זה החיסונים, אה, זאת האובססיה של ראש הממשלה וכו'". אבל בואו נחשוב רגע כמה חיבורים היה צריך הקב"ה לחולל כדי שנהיה הראשונים לצאת מהקורונה.

ראשית, העובדה שממשלת ישראל חתמה הסכם עם פייזר ולא עם חברות אחרות כמו מדינות אירופה שחתמו עם אסטרהזניקה ונאלצו לעצור את מסע החיסונים בגלל חששות מהותיים ממנו.

שנית, העובדה שמנכ"ל פייזר, אלברט בורלא, הוא יהודי חם, בן להורים ניצולי שואה מקהילת סלוניקי המפוארת שאבדה כולה במלחמה ואביו היה מהיחידים שנותרו. הלב היהודי גרם לו להקדים מדינה קטנה למדינות אדירות וחשובות ממנה. להשביע את האוזן: החיסון של פייזר מיוצר במפעלים בגרמניה ובלגיה, אבל מוטס ישירות לישראל, לפני שקיבלו השכנים הגרמנים והבלגים...

השנה ראינו בעינינו: הקב"ה יכול ברגע אחד לשנות את המציאות ולהעלות את קרן ישראל בעמים ולגרום לעולם כולו להביט על היהודים בקנאה. הפלאים הללו הם המבוא שמקדים הקב"ה לנס הגאולה כדי לומר: זה אפשרי. לגמרי אפשרי. אדם אחד החריב את העולם מהקורונה, ואדם אחד (להבדיל) יבנה את העולם וישיב מלכות ה' למקומה. האדם הזה יהיה 'ממציא-על' שיעניק לעולם טוב וחום כזה שיגרום לאנושות כולה לדבוק בו ולהביט על ירושלים בהערצה.

•

אבל מה הקשר לגאולה? הבן החכם שואל: מי אמר שהפלאים הנהדרים שמתרחשים בעולם קשורים לגאולה? הנה רעיון תורני נפלא:

בכל המדינות מחוץ לארץ ישראל, מקיימים יום טוב של גלויות. ביום השמיני והאחרון של פסח יקראו שם את ההפטרה המופלאה אודות מצב העולם בגאולה העתידה. חזונו הכביר של ישעיהו על החיים הפסטורליים שצפויים באחרית הימים (כדאי לפתוח סידור ולקרוא ביחד את הפטרת אחרון של פסח מתוך ישעיהו יא-יב). "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה, ונחה אליו רוח ה' רוח חכמה ובינה ... וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטון נוהג בהם".

ואולם לפני הפסוקים הללו, ישנו דבר פלא: ההפטרה פותחת עם שלושה פסוקים מהפרק שלפניהם, פרק י בישעיהו, וכלל לא ברור הקשר שלהם אל ההפטרה. הפסוקים הללו מדברים אודות סיפור היסטורי מהעבר שהתרחש לפני כ-3000 שנה וכלל לא אודות הצפוי בעתיד. מה גם שהסיפור התרחש ביום הראשון של פסח ולא ביום האחרון וכך אינו קשור לאירועי היום.

כך מתחילה הפטרת אחרון של פסח: "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים. הנה האדון ה' מסעף פארה במערצה [מכרית את הענפים] ורמי הקומה גדועים והגבוהים ישפלו. ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול".

לפי פרשנות הגמרא (סנהדרין צה), הפסוקים הללו מתייחסים אל אחד האירועים המופלאים ביותר סביב העיר ירושלים – אם לא האירוע הכי פלאי בהיסטוריה של העיר, שיש לו גיבוי ותיעוד גם במקורות חוץ תנכיים (ראו ויקיפדיה ערך סנחריב).

זה היה במאה השמינית לפני הספירה, לפני קרוב ל-3000 שנה. סנחריב, מלך אשור, המם את כל המזרח התיכון עם הניצחונות הצבאיים שלו והמהפכים הדמוגרפיים שחולל. ארץ מלכותו הייתה אשור, צפון עיראק, ומשם כבש את בבל הגדולה ואת כל המדינות ממזרח לארץ ישראל, מואב ואדום. סנחריב כבש בסערה גם את "ממלכת ישראל" בשומרון, בתוכה חיו עשרת השבטים ולא נותר עוד מחסום לפני מפלת "ממלכת יהודה" עצמה, העיר ירושלים.

סנחריב לא הסתפק בכיבושיו האדירים, אלא שינה את פני המזרח התיכון ויצר סדר דמוגרפי חדש. שיטת הכיבוש אז הייתה הגלייה למדינות אחרות. המלך הכובש היה לוקח את העמים הנכבשים ומעביר אותם למגורים בשטחים אחרים במדינות מלכותו. כך היה מפורר כל סיכוי למרידה נגדו. סנחריב פעל בשיטה הזו ושינה את פני האזור. הוא אסף את עשרת השבטים היהודיים שהרכיבו את ממלכת ישראל והגלה אותם למדינות נידחות שאינן ידועות עד היום, ומאז אבדו חלקים גדולים מבני עמנו. כמו כן "בלבל סנחריב את האומות", הוא הגלה את כל אומות העולם שישבו באזור, האדומים, העמונים, המואביים והעמלקים, ומאז אבד כל ייחוס וזיקה של העמים למורשתם.

סנחריב התכוון להשלים את כיבוש המזרח התיכון בהתקפה פרועה על ירושלים וצר עליה בראש צבא אדיר בן 200,000 חיילים. חזקיהו, מלך יהודה, ניסה לכרות ברית צבאית עם מצרים כנגד הכובש ממזרח, אבל האשורים כבשו גם את מצרים ולא נותרה בפניהם אלא ירושלים הקטנה והחלשה.

בערב פסח צר סנחריב על העיר וקרא לבניה לפתוח את החומות ולהיכנע ללא תנאי. כאן מתחילה הפטרת אחרון של פסח: "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים". זאת הפגנת הרהב של סנחריב, מלך אשור, שטיפס על הרי ירושלים והשקיף עליה מעל, וכשראה את גבולותיה הצרים של העיר אמר בשחצנות: וכי על העיר הקטנה הזו הרגזתי את חיילי הרבים?! בהנפת אצבע אכלה אותה מעל פני האדמה - "ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים".

הסכנה הייתה איומה וחזקיהו לא ניסה אפילו להיאבק נגדה. הוא לא גייס צבא ולא אימן לוחמים. הוא ידע שאין לו כל סיכוי טבעי להילחם כנגד האימפריה. כל שעשה חזקיהו היה לערוך את ליל הסדר בשירה ותפילה בתוך ארמונו ולזעוק לקב"ה בביטחון גמור שיחולל שוב את נס פסח.

והעובדות ההיסטוריות הן מדהימות: זאת עובדה שירושלים היא העיר היחידה שלא נכבשה בכיבוש סנחריב. המזרח התיכון השתנה מהקצה אל הקצה, אבל ממלכת יהודה לא זעה. הנביא מעניק הסבר קצר ודרמטי (מלכים ב יט,לה):" ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף, וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים". מגפה הכתה במחנה סנחריב ובבוקר נמצאו 185,000 לוחמים מתים. סנחריב הגדול ניגף מול ירושלים הקטנה ונאלץ לשוב לאשור כמו שבא. כך ממשיכה ההפטרה ומספרת: "הנה האדון ה' מסעף פארה במערצה" [מכרית את הענפים גבוהי הקומה] ... "והלבנון באדיר יפול".

ולצד ההתפעלות מהנסים האדירים, עולה השאלה הפשוטה: מה עניין חיטים לשעורים? איך כל זה קשור לאחרון של פסח? למה ההפטרה שנועדה לתאר את הגאולה העתידה מפרקים יא-יב, רואה צורך לפתוח עם שלושה פסוקים מפרק קודם המתארים אירוע מהעבר, שהתרחש בתחילת הפסח?

לפני 59 שנים, בהתוועדות אחרון של פסח תשכ"ב, העניק הרבי מליובאוויטש הסבר פשוט ומעצים לשלוש הפסוקים הללו, שמצית ומבעיר את להט הביטחון בוודאותה של הגאולה בקרוב ממש. ראו כאן אות כ"ג ואילך.

מחבר ההפטרה חודר לראש של כולנו. הוא מכיר את הספק הטבעי: משיח? ברצינות? הלוואי שזה היה קורה, אבל איך העולם היציב שלנו יחווה שינוי רדיקלי עצום כזה?

"וגר זאב עם כבש"?! בני אדם אינם מצליחים לגור ביחד חצי שנה - והזאב יגור עם הכבש?!

גן חיות בירושלים פרסם: "גן חיות של ימות המשיח. אצלנו הזאב חי עם הכבש ולא מעולל רע". מכל העולם הגיעו לראות את הפלא, כיצד הכבש צועד בצורה חופשית בכלובו של הזאב.

היה שם תייר אמריקאי שלא היה יכול להירגע. הוא פנה אל אחד השומרים, הבטיח לו משכורת של חצי שנה וביקש לגלות את הסוד: כיצד הכבש שורד במחיצת הזאב?

- "כל שעה אנחנו מחליפים את הכבש..."

כדי לעודד את רוחנו ולהבטיח שחזון הגאולה מציאותי, מקדימה ההפטרה שלושה פסוקים אודות מפלת סנחריב. בכך מעביר הנביא מסר גדול: זה אפשרי, לגמרי אפשרי, כי כבר היה לעולמים. הקב"ה חולל כבר ניסים ושינה ברגע אחד את המציאות. רגע לפני המגפה שהכתה במחנה סנחריב, איש לא היה מעלה בדעתו שהיא אפשרית, אבל רגע אחרי שפרצה ו-185 אלף חיילי אשור נפלו מתים – היא הייתה הדבר המציאותי ביותר עלי אדמות. לא אנחנו גדולים, לא העולם שאנו חיים בו גדול, הקב"ה גדול ויכול לחולל תמורות אדירות ברגע.

אומרים שמי שרוצה לדעת כמה רע – שיקרא עיתון. מי שרוצה לדעת כמה טוב – שילמד היסטוריה...

נסביר יותר: הקושי הפסיכולוגי לחיות באמת את האמונה בביאת המשיח, הוא הבעיה של האקסטרפולציה, התכנון של העתיד בעזרת ההווה. הדרך לצפות ולתכנן את העתיד היא באמצעות הכפלה של ההווה. אם מישהו רוצה להעריך למשל האם יהיה מסוגל לעמוד בתשלומי המשכנתא בעוד עשרים שנה? או חברת ביטוח שרוצה לבצע תחשיב כמה יעלו לה תשלומי ביטוח במקרה של נפילת מטוס ח"ו בעוד ארבעים שנה? הדרך לכך היא אקסטרפולציה. לוקחים את ההווה, מוסיפים עליו את התחשיבים שאמורים להתווסף בעתיד ויוצרים הערכה.

אבל בכל הנוגע לגאולה, אי אפשר לבצע הכפלה כזו: ההווה כה מנותק מחזון הגאולה שאיננו מבינים איך תתבצע הקפיצה בין ההווה לעתיד? מה פתאום אדם אחד יצליח לחולל שינוי כה כביר? על כך מקדימה ההפטרה: זה קרה. אור הגאולה כבר החל לזרוח. ההווה שלנו בשל לשינויים דרמטיים שכבר התרחשו בפועל.

•

נסיים עם דוגמה ליהודי שידע איך לחכות לגאולה. רבי יצחק נמס משכונת קראון הייטס היה סוחר בולים. הוא הסתובב במקומות נידחים ברחבי העולם במטרה להעשיר את מסחר הבולים שלו. פעם קיבל הצעה מממשלת גיאנה (מדינה קטנה בדרום אמריקה וסמוכה לברזיל), להדפיס בולים עבור משרד התקשורת שלה. נמס לא הכיר את המקום והתלבט כיצד להשיב. הוא פנה לבקש ברכה מהרבי מליובאוויטש, הרבי בירכו בהצלחה ומסר שטר דולר לצדקה עבור "יהודי שימצא שם".

נמס היה חסיד אמיתי, ומבחינתו עסקת הבולים הפכה להיות נושא צדדי ביחס למטרה של הנסיעה: למצוא יהודי ולהעביר לו את הדולר לצדקה. מיד כשנחת שם, עוד לפני שיצא אל הפגישות העסקיות עם נציגי הממשלה, פתח ספר טלפונים וחיפש שמות יהודיים. הוא עבר על הספר מכריכה לכריכה אך לא מצא שום "כהן", "לוי", או "ברקוביץ"... הוא פנה אל דמויות מרכזיות שהכירו את המדינה, אך כולם פטרו אותו בלא-כלום. אתה לא מחפש במקום הנכון. אין יהודים בגיאנה.

נמס סירב להתייאש והמשיך להתעניין, עד שמישהו אמר לו שיש כאן מישהו בשם "סלומון" שבא "ממוצא יהודי". כלומר, "הוא נולד במשפחה יהודית, אך היום הוא לא ממש יהודי". סלומון היה נשוי לגויה מהודו וכל הבית היה מלא במינים של עבודה זרה. פסלים מעץ ואבן עם דמויות משונות השתלשלו מהתקרה עד הרצפה.

ר' יצחק התקשה לעמוד אפילו רגע במקום כזה וביקש מאותו סלומון להתלוות אל בית המלון בו התאכסן. האו הזמין אותו לסעוד סעודת שבת, לשתות מהקידוש, לטעום מפרוסת החלה והעיקר, לאכול גפילטע פיש... הם ישבו שעות ארוכות ושוחחו כאשר רבי יצחק שופך לפניו את הלב ומלהיב אותו אודות הייעוד הנעלה של העם היהודי. אט-אט לבו נפתח והוא הבטיח לשנות את דרכיו.

חלפו כמה חודשים ורבי יצחק ביקר שוב בגיאנה. בלי הודעה מוקדמת הוא הקיש על דלתו של סלומון וביקש לשוחח אתו. סלומון לא היה בבית, ואשתו פנתה אל נמס במילים קשות: "אתה חושב שבעלי צדיק גדול?! דע לך שמדובר באדם מושחת. מצאתי תחת המיטה שלו מזוודה עם חליפה מהודרת, חולצות חדשות ודרכון. הוא כנראה מתכוון לעזוב אותי, לברוח לארצות הברית ולפרק את המשפחה".

כשהם נפגשו, ביקש נמס להבין את העניין. סולומון נפגע עד עומק נשמתו. "אני לא מבין על מה אתה מדבר. זה לא אתה שאמרת כי עוד רגע משיח בא ומעלה את היהודים לארץ ישראל?! ובכן, הכנתי מזוודה עם חליפה ודרכון כדי שהכול יהיה מוכן לרגע שיבוא המשיח וגם אני אזכה לעלות עם כל היהודים לארץ הקודש..."