11 שעות בכווית: סיפורו המטלטל של איש העסקים החרדי מסביון
בביתו של איש העסקים ר' מנחם בן משיח ביישוב סביון תלוי ציור דיוקן ענק של הרבי. ר' מנחם מביט בו שניות ארוכות, וקולו נשנק. קשה לו לדבר, הוא מבקש הפסקה של כמה דקות.
"הציור הזה צויר בעבורי בידי אחד הציירים הגדולים ביותר", הוא מסביר אחרי שנרגע מעט. "זה ציור ששווה הון תועפות בשבילי. לא משנה מה יציעו לי תמורתו, לא אמכור אותו לעולם. אני מסתכל על דמותו של הרבי הניבטת ממנו, מקרוב, וחי מחדש את הרגעים הבלתי נשכחים שבהם שהיתי במחיצתו. אני לא חסיד חב"ד, אבל רוצה לומר לך, שתדע מי היה האדמו"ר מליובאוויטש זכותו תגן בעדנו. הרבי לא היה בן אדם, הרבי היה מלאך, מלאך אלוקים. ראיתי זאת מקרוב".
•
השעה היא שעת בוקר מוקדמת של תחילת ניסן. למעלה מארבעה עשורים חלפו מאז אותה יחידות פלאית ומטלטלת של ר' מנחם עם הרבי - יחידות שהפכה לחוליה הראשונה בשרשרת ארוכה של קשר קרוב ומיוחד בין היהלומן החרדי-ספרדי מירושלים לנשיא הדור. מעולם לא חשף ר' מנחם בפומבי את פרטי אותה יחידות, קומה אחר קומה. כשהוא עושה זאת עתה, בשיחה מיוחדת עם 'כפר חב"ד' לקראת י"א ניסן, קשה לו לעצור בעד הדמעות המציפות את עיניו.
"אני לא יודע אם אתה זוכר את התקופה הזו, שלהי שנות השבעים", הוא פותח. "פיגועים במטוסים, ובמיוחד במטוסים אמריקניים, לא היו דבר נדיר. ארבע או חמש פעמים אירע שמחבלים התפוצצו באוויר. היו דברים נוראיים. באותה תקופה התגוררתי בארצות הברית, בעיירה וודמיר בלונג איילנד, ועסקתי ביהלומים.
"היה לי לקוח, חסיד חב"ד ושמו ר' מאיר פלוטקין, שהתגורר במונטריאול. באחד מימי שישי הוא הגיע אליי ואמר שברצונו לראות פנינים. אמרתי לו שיזדרז כי ביום ראשון אני מתכנן לנסוע למזרח הרחוק ורוצה לחזור הביתה מוקדם בשביל להתארגן. כששמע על כך, אמר לי ר' מאיר: מה? אתה נוסע למזרח הרחוק? אתה צריך לקבל ברכה מהרבי".
• הכרת אז את הרבי?
"לא. אף שהתגוררתי בארצות הברית כבר כמה שנים טובות קודם לכן, לא ראיתי עד אז את הרבי, לא הייתי אצל הרבי. אני לא חסיד ובוודאי לא חסיד חב"ד. אבל ידעתי מיהו הרבי, שמעתי עליו".
• ואיך הגבת להצעה של ר' מאיר?
"אמרתי לו: עזוב אותי, זה לא בשבילי, אני לא חסיד. אבל הוא התעקש ואמר לי: לא, אתה צריך ברכה, תן לי לטפל בזה. הוא התקשר למזכירות ב-770 ודיבר עם אחד המזכירים של הרבי. אולי עם הרב חודקוב, אולי עם הרב קליין, אני לא יודע בדיוק. הוא אמר: 'יש לי חבר שנוסע למזרח הרחוק, בבקשה כאשר אתה נכנס לרבי, תכניס צעטל ברכה בעבורו', וזהו, השיחה הסתיימה. שכחתי זאת לגמרי. חלפה רבע שעה והטלפון צלצל. על הקו המזכיר של הרבי. ר' מאיר ענה ולפתע שמתי לב שהוא מתחיל לרעוד כל כולו. לא הבנתי בתחילה מה קרה".
• הרבי היה על הקו?
"בדיוק, כך התברר. ר' מאיר ניגש אליי ואמר לי, הרבי רוצה לדבר איתך. לא הייתי בטוח שהבנתי, אמרתי לו: 'איתי?' והוא ענה לי: 'כן'.
"טוב, כמובן התרגשתי מאוד. ידעתי שהרבי הוא צדיק גדול, ושזו זכות גדולה. הרמתי את השפופרת. הרבי אמר באנגלית: אני מבין שאתה נוסע למזרח הרחוק, איך אתה נוסע? המזכיר חזר על השאלה. עניתי שאני נוסע דרך לוס אנג'לס, הוואי ועוד שורה של מדינות – זה היה המסלול באותם ימים, טיסה די מפרכת. הרבי שאל: ואיך הוא חוזר? עניתי שהמסלול עובר במומביי שבהודו, בטהראן שאז עוד הייתה מדינה ידידותית, באתונה וגם בתל אביב. הרבי שמע זאת ואז אמר: טוב, אל תחזור ככה כפי שהצגת אלא דרך אותן מדינות שאתה נוסע דרכן בהלוך. אמרתי לרבי שהדבר לא אפשרי בעבורי, כיוון שאמי חולה ומתגוררת בארץ, והטיסה במסלול הזה היא ההזדמנות שלי לבקרה. כששמע זאת הרבי, אמר: אם כך, טוב, תיסע דרך המדינות הללו אולם תבדוק את התפילין והמזוזות שלך. המזכיר חזר בפניי על הדברים של הרבי, וזהו, השיחה נותקה".
•
כבר באותו יום שישי דאג ר' מנחם שהתפילין והמזוזות שלו יועברו לבדיקה. "צלצלתי במהירות, מיד לאחר השיחה עם הרבי, למי שכתב לי את התפילין והמזוזות, הרב בן-חיים – רב גדול בניו יורק, מומחה מפורסם. אמרתי לו: דיברתי עם האדמו"ר מליובאוויטש והוא הביע עניין בכך שאבדוק את התפילין והמזוזות שלי, ואני רוצה שתבדוק אותן. אותו רב לא הבין. הוא אמר לי: על מה אתה מדבר, הן בדוקות ומוגהות. באמת קניתי בית זמן לא רב קודם לכן ושילמתי 40 או 50 דולר על כל מזוזה – סכום די גבוה באותם ימים. בכל זאת התעקשתי. אמרתי לסופר: ראה, לא דיברתי עם ילד אלא עם הרבי מליובאוויטש בעצמו, ואני רוצה שתבדוק את התפילין והמזוזות שלי. אוקיי – אמר לי – אגיע ביום ראשון ובוא נראה. לפני שניתקתי הזהרתי אותו. אמרתי לו: אני רוצה שתגיע כי זה חשוב לי".
• ובינתיים חזרת להתארגן לטיסה כרגיל.
"איזה להתארגן? הדברים של הרבי הטרידו אותי. הלכתי לחדר השינה, שלפתי את המזוזה מהנרתיק והתחלתי לקרוא אותה בעיון. לפתע שמתי לב שכתוב 'ובלכתך ברך', במקום 'בדרך'. האות ד' חסרה. אמרתי: לא יכול להיות. רציתי להיות בטוח שזו טעות, אולי עניין של כתיב ודקדוק. לקחתי חומש ודפדפתי, אבל לא, זו אכן טעות. מיד צלצלתי אל הרב בן-חיים, הסופר, וסיפרתי לו מה ראיתי. הוא שאל: אתה בטוח? אמרתי לו: אולי אני לא מבין במזוזות אבל לקרוא אני יודע. הוא אמר: אוקיי, ביום ראשון אגיע אליך ואבדוק את הכל. בזה הסתיים העניין. ביום ראשון טסתי למזרח".
•
כחודש ימים שהה ר' מנחם מחוץ לביתו, במסגרת עסקיו, במדינות המזרח הרחוק. כשסיים את עיסוקיו עלה על טיסהמהונג קונג למומביי. אחרי עצירה קצרה בהודו, עלה על טיסת ההמשך לטהראן. "סמוך לנחיתה הודיע לפתע הקברניט שיש שלג כבד ובלתי אפשרי לנחות בטהראן, ולכן יבצעו נחיתה בשדה צבאי בעיראק, בבגדד", הוא משחזר.
"אמרתי, אוי ואבוי, זה מה שחסר לי עכשיו. קראתי לדיילת - נסעתי במחלקה ראשונה - ואמרתי לה: אומנם יש לי פספורט אמריקני אבל אני גם אזרח ישראלי, אסור לי להגיע לעיראק. היא אמרה לי: אני מודיעה מיד לטייס. לא חולפות שניות אחדות, הדיילת עוד לא מספיקה ללכת, והקברניט מודיע שכיוון שחסר דלק במטוס הנחיתה תתבצע לא בבגדד אלא בכווית".
• מן הפח אל הפחת...
"בדיוק. התחלתי לדאוג מאוד. גם החזות שלי הייתה חרדית למהדרין. חשש כבד הציף אותי. זו מדינה עוינת. בכלל, התקופה כאמור הייתה מתוחה מאוד. הבנתי שאם ידעו שאני ישראלי, גבוה הסיכוי שיעצרו אותי ואולי אף יוציאו אותי להורג. בתוך כמה דקות הגיע אליי באופן אישי הקברניט של המטוס ואמר לי: הבנתי מהדיילת שאתה ישראלי. אני מבקש ממך שתעלה למעלה, אלינו, לקומה השנייה של המטוס – אז הקומה השנייה שימשה בעיקר לאנשי הצוות – ותשב לידנו. אין לך מה לדאוג, אני מבטיח לך שאנחנו עוצרים לשעה, רק בשביל למלא דלק, ומיד ממריאים בחזרה".
השעה הזו בכווית, באופן לא מפתיע, התארכה ל-11 שעות. 11 שעות רצופות ומורטות עצבים שבהן ישב ר' מנחם מבועת כולו, רועד מאימה, בקומה השנייה של מטוס 'אייר פרנס', בלב מדינה עוינת, מוקף בפקידים כוויתים שמטרידים בשאלות, וממלמל חרישית פרקי תהלים. "כל הנוסעים כמובן יצאו, רק אנשי הצוות נותרו עימי למעלה, בגללי. לא אכלתי כלום, כי לא היה לי מה, הכל שם היה טריפות. אחת לכמה דקות עלה למטוס קצין הביטחון הכוויתי ושוטט שם. הוא לא הבין למה כל הצוות של הדיילים לא יורד. לא אאריך בסיפור, רק אומר ש-11 השעות הללו נדמו בעיניי כמו 11 מיליון שעות. תפילין פחדתי להניח, כל הגוף שלי רעד, זה היה מזעזע. אני יכול לומר שאלו היו 11 השעות הארוכות והטראומתיות ביותר בחיי.
"אבל גם אלו ברוך השם בסוף הסתיימו, והמראנו בדרכנו לארץ. זה היה ביום שישי, ונחתנו ממש חמישים וחמש דקות לפני כניסת השבת. עוד קודם הנחיתה ביקשתי מהצוות במטוס שיודיעו בשדה שאני דתי ומבקש שישחררו אותי מיד בנחיתה, בלי מזוודה, יחתמו לי על הדרכון וייתנו לי לצאת לירושלים. המטוס נחת ומיד ירדתי ממנו. אני מגיע לטרמינל ומגלה שם קרוב לשלושים עיתונאים. מה התברר? נודע שישראלי היה בכווית, בעקבות מטוס שנחת ללא תכנון מוקדם, וביקשו לראיין אותו".
• דיברת עם העיתונאים?
"לא. אמרתי שאני לא מתראיין אצל אף אחד ורק רוצה לנסוע הביתה. הפרט הזה חשוב. לא סיפרתי לאף אחד על מה שעבר עליי בכווית. הם לא הבינו מה קורה. כמו שהסברתי לך, הייתי בלי מזוודה, בלי כלום. לירושלים הגעתי חמש דקות לפני השקיעה".
ביום ראשון, אחרי שביקר אצל אימו, טס ר' מנחם בחזרה לארצות הברית. הפעם הבין שעליו לדווח לרבי על מה שקרה לו. "היה לי קשר עם הרב שלום הכט, שהיה מקורב מאוד אל הרבי וזכה לדלת פתוחה אצל הרבי. טלפנתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה לראות את הרבי בדחיפות. הוא שאל אותי מה קרה פתאום. אמרתי לו שיש לי סיבה ואני רוצה לראות את הרבי מיד. הרב הכט עשה את הבדיקות שלו ואז אמר לי: תבוא בתאריך הזה והזה בשעה הזו והזו ותיכנס אל הרבי".
ר' מנחם עוצר את שטף דיבורו. ההתרגשות ניכרת בפניו. קולו הופך נמוך יותר, רציני יותר, בעת שהוא משחזר את הרגעים שבהם ראה את הרבי לראשונה. "נכנסתי ל-770, כולי נרגש, ולפתע ראיתי את הרבי נכנס לחדרו. המזכיר – אני חושב שזה היה הרב גרונר – עמד שם ואמר לי: הרבי מיד יראה אותך, הרבי מחכה לראות אותך. זה תפס אותי לא מוכן. הרבי מחכה לראות אותי? מעניין. הדלת נפתחה. הרבי ישב לצד שולחנו, בחדרו בקומה הראשונה, ולפניו פתוח ספר. הרבי הרים את עיניו מהספר והביט בי בחיוך".
זה הרגע שבו ר' מנחם לא מצליח לעצור את פרץ הדמעות. "אני מספר לך וכל הגוף שלי רועד", הוא אומר. "הרבי מסתכל עליי, מתרומם ממקומו וניגש לכיווני. הייתי כולי בהתרגשות גדולה ואמרתי, 'הרב, הרב', והרבי בתגובה מרגיע אותי ואומר, באנגלית: זה בסדר. התחלתי לומר, 'הרב לא מבין מה היה לי'. הרבי ענה לי: I know, אני יודע כל מה שקרה. אמרתי לעצמי, מאיפה הרבי יודע. התחלתי לספר והרבי מגיב על כל מה שאני אומר שהוא יודע. בקיצור הרבי ידע את כל מה שעבר עליי בכווית, זה היה פשוט משהו בלתי ייאמן. הרבי אמר לי: 'אני רוצה שתבין דבר אחד, כל מה שהציל את החיים שלך היה המצווה של כיבוד אם שעשית, כשהתעקשת לעבור דרך אימא שלך בארץ'".
• כמה זמן נמשכה היחידות?
"כשעה ורבע. רק אחר כך הבנתי שזה היה נדיר מאוד. הדלת הייתה נעולה, מדי פעם המזכירים פתחו אותה והרבי סימן להם שיעזבו ויניחו לי להישאר. זה היה פלא פלאים. הרבי ידע כל מה שעבר עליי ממש כמו רוח נבואה. לא התראיינתי אצל אף אחד, לא סיפרתי כלום לאף אחד. אמרתי לעצמי: מאיפה הרבי יודע, זה מלאך. ולכן לכל מי שהיו אצלי בבית במרוצת השנים, אמרתי: אתם לא יודעים, אתם חושבים שהרבי היה בן אדם – אני לא חסיד ליובאוויטש ואני אומר לכם שאתם טועים בהחלט. הרבי לא היה בן אדם אלא היה מלאך. זה היה הרבי. ואני אומר לך את זה כאדם מהצד. מאז הפכתי להיות ממש בן בית אצל הרבי".
• המשך סיפורו של ר' מנחם בן משיח, תוכן שיחתו עם הרבי באותה יחידות ובאלו שאחריה, וגם: הגעגועים אל הרבי כיום - בכתבה נרחבת המתפרסמת במגזין החג של שבועון 'כפר חב"ד'
1
1
מאפשרים לכם לקבל
