חומרות בפסח: מה נוהגים אצלכם?
למה להחמיר?
מנהגי הזהירות מחמץ בפסח הם נחלת העם היהודי כולו. בכל עדה וקהילה, ישנם מנהגים יחודיים המיוחדים להם שמספרים לנו על הזהירות והחשש מאכילת חמץ בימי החג, רחמנא לצלן.
למרות זאת, מתאפיינת חסידות חב"ד, יותר מאשר חסידויות וקהילות אחרות, בזהירות והקפדה מיוחדת מחשש קל אפילו של ספק חמץ.
אדמו"ר הזקן כתב באחת מתשובותיו, כי קבלה בידינו מהאריז"ל שיש להחמיר בפסח בכל החומרות. ואם כבר מזכירים את האריז"ל, מן הראוי לציין את המקובל לומר משמו ש"כל הנזהר מאכילת חמץ בפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה".
איסור אכילת חמץ הוא מהאיסורים החמורים שאסרה התורה, והעונש עליו הוא "כרת" ר"ל, מובן אם כן מדוע נזהרים כל כך יהודים יראי־שמיים מאיסור חמור שכזה.
ומה נוהגים אצלנו?
בקרב חסידי חב"ד רבים נפוצו מנהגים שונים, "משפחה משפחה" ומנהגיה שלה, וההבדלים שונים ומשונים. כאן, ניגע בכמה מנהגים שמובאים במפורש ויש להם מקור ברור בתורת חב"ד.
המנהג הראשון, הוא אי אכילת מצה שרויה בחג הפסח. מנהג אי אכילת מצות שרויה נפוץ בקרב כל הקהילות החסידיות ואף מעבר להם. הזהירות מאכילת מצות שרויה, מתבטא בזהירות שלא להביא מצות למגע עם מים. החשש הוא כי אולי ישנו חלק במצה שלא נאפה כראוי וכאשר הוא יבוא במגע עם מים, הוא עלול להחמיץ. מסיבה זו אנו נוהגים שלא להרטיב את השפתיים ב'מים אחרונים' בימי הפסח.
המנהג השני, הוא אי אכילת מצות מכונה. בין הפוסקים ישנה מחלוקת ארוכת שנים בדיון האם ניתן להכשיר מצות אלו או שהם אסורות. לשיטת חב"ד אין לאכול מצות אלו בחג הפסח, והאיסור על אכילתם חמור אף יותר מאכילת 'מצות שרויה'.
המנהג השלישי, הוא זה שמצויין בספר 'היום־יום' שכתב הרבי, ושם מובא בשמו של אדמו"ר הזקן, ש'בפסח לא צריך לכבד אחד את השני באכילה ושתיה, אבל לקחת לבד מותר'. בהמשך לאמרה זו מסופר כי בעת הברית של הרבי שהתקיימה בחג הפסח, אחד החסידים המפורסמים שהגיע להשתתף בברית, סירב לטעום אפילו דבר־מה - היות ובפסח הוא נזהר שלא לאכול מחוץ לביתו.
ישנם עוד מספר מנהגים המוזכרים בספרים שונים, כמו ההקפדה המיוחדת שלא לאכול צנון, ושלא לשתות 'משקה' (יי"ש) גם אם ייוצר מרכיבים כשרים לפסח. נוסף על כך, ישנם כאמור מנהגים רבים שחסידים קיבלו על עצמם ונהגו חומרה בעצמם, איש איש לפי מדרגתו ודרכו.
ספרו לנו במערכת התגובות, אילו מנהגים והידורים מיוחדים נוהגים במשפחתכם בימי חג הפסח:
אך טרם הצלחתי להבין את ההיגיון..
לסכין יש ב צדדים אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
ויש הרבה.. בכמות, לא בסוגי מאכלים.
אבל בכ"א, אנו לא רעבים
ולא - חלילה - עצובים!
כי בכך אנו מאושרים -
שאת רצון מלכינו עושים..
היום לצערנו צריך להדר יותר בעניין של לעשות את החומרות בשמחה ובגאוות יחידה.
בכל אופן חומרות שנוהגים
לא לאכול או לשתות דברים רותחים בגלל סתימות השיניים.
לאכול מצה בשקית ורחוק מהשולחן
לא לאכול קליפות
לבשל סוכר
למעט עד כמה שניתן מאכילה ושתיה של מוצרים תעשייתיים.
להקפיד לכסות שיש ושולחנות
לשמור על ניקיון
לספר לילדים על יציאת מצרים וכ'ו