בפרשת השבוע – בתוך הסיפור שבו התורה מפרטת את מניינם של בני ישראל וסדר ייחוסם – מזכירה התורה גם את אמו של גואל ישראל, משה רבינו: יוכבד. יוכבד זו היתה בתו של לוי, הבן השלישי של יעקב, והיא נישאה לעמרם – וממנה נולדו משה, אהרן ומרים.

ביחס ליוכבד זו מציינת התורה במפורש את מקום לידתה, באופן יוצא מן הכלל. התורה אומרת (כו, נט): "ושם אשת עמרם, יוכבד בת לוי, אשר ילדה אותה ללוי במצרים". התורה אומרת שיוכבד נולדה ללוי בתוך מצרים. וחז"ל מסבירים (סוטה יב, א; ב"ב קכ, א; ב"ב קכג, ב), שההדגשה היא שרק הלידה שלה היתה במצרים – אבל "הורתה שלא במצרים". כלומר: ההריון של יוכבד היה עוד קודם שירדו משפחת יעקב למצרים. עוד בהיותם בארץ ישראל התעברה אשתו של לוי בהריון זה; ורק הלידה בפועל – היא היתה רק כאשר הגיעו למצרים.

שני הפרטים הללו לגבי יוכבד – שמצד אחד ההריון שלה היה עוד קודם שמשפחת יעקב ירדו למצרים, ומצד שני הלידה בפועל היתה כבר בתוך מצרים – יש בהם משמעות עמוקה, ובעצם הם שנתנו את הכח לבנה של יוכבד – משה רבינו – להיות הגואל והמושיע של ישראל מגלות מצרים.

והביאור בזה:

התפקיד של גואל ישראל, אדם שבא לגאול את עם ישראל מהגלות, מורכב בעצם משני צדדים: מחד גיסא, הוא צריך להיות אחד כזה שמחובר עם חיי הגאולה, שמחוץ לגלות. מי שנושם כל הזמן רק אויר של גלות, ובכלל לא יודע כיצד נראים החיים שמחוץ לגלות – מתייחס אל הגלות כדבר טבעי והכרחי, שאי אפשר כמוהו. אדם כמוהו לא מסוגל להוציא את עם ישראל מחוץ לגלות, שהרי הוא לא יודע מה זה לחיות מחוץ לגלות. כמו ילד שנולד וגדל בחיים של כלא, שבכלל לא רוצה לצאת מהכלא, כי הוא לא יודע במה מדובר;

לכן איפוא צריך הגואל להיות מחובר עם החיים המרוממים והיפים שמחוץ לגלות, וגם כשהוא נכנס לגלות – הוא עדיין שואף ומקווה לאותם חיים נפלאים שמחוץ לגלות, עד שהוא אכן משיג את מטרתו ומוציא את העם מן הגלות אל הגאולה.
מצד שני, הגואל גם לא יכול להיות לגמרי מנותק מהגלות. כדי להצעיד את העם מן הגלות אל הגאולה – אי אפשר לקחת את הקצה השני: מישהו שלגמרי מנותק מהגלות, חי באוירה מרוממת של גאולה, ובטוח שהכל טוב וורוד. בכדי לצאת מן הגלות אל הגאולה, צריך להיות מישהו שחי גם את הגלות, יודע בדיוק מה קורה בגלות וכיצד היא הדרך הכי טובה להתגבר על הגלות ולהכניע אותה. הגואל צריך להיות מורכב משני הצדדים, של חיבור חזק עם המצב המקווה של הגאולה – ויחד עם זה הוא חי ונושם את האווירה הקשה של הגלות, מבין לקשיי העם ורואה בסבלותם.
משה רבינו, גואל ישראל, קיבל את שתי התכונות גם יחד מאמו יוכבד:

זה שהווייתה של יוכבד נוצרה בעצם עוד בארץ ישראל, לפני הירידה לגלות מצרים – הורתה שלא במצרים- נותן את הצד של החיבור עם חיי הגאולה, עם חיי החרות והחופש שמחוץ למצרים;

אולם זה שיוכבד אמו של משה נולדה בפועל כן בתוך מצרים – מסמל את הצד השני, את ההבנה וההכרה בקשיי הגלות ומכאוביה.

שני צדדים אלו הם הסוללים את הדרך לגאולה מן הגלות. ויהי רצון שיהפכו ימי בין המיצרים לששון ולשמחה, והגלות תסתיים תיכף ומיד ממש.

מעובד לפי לקוטי שיחות חלק ו' ע' 33-34, ובהערות 62-63 שם.