היום הנחנו תפילין ל-21 יהודים, ויהונתן ונאוי חילקו 100 ערכות נש"ק לע"נ דוד של אמא שלי - אליהו בן מרדכי מאיר, שאתמול, ה' ניסן, חל הייארצייט שלו.

כשהייתי ממש קטן, דוד-אלי (אליהו) לימד אותי את הניגון של הרבי "צמאה לך נפשי", ולכן בכל פעם שאני שומע ומנגן את הניגון זה מזכיר לי אותו. זה מזכיר לי שכשהייתי ממש קטן, הוא היה מושיב אותי על ברכיו ליד הטייפ, והיה מנגן איתי יחד את הניגון בדבקות במשך דקות ארוכות, יום אחרי יום.

כמה מילים שאמא שלי כתבה על דוד אלי, אח של סבתא שלה:

אליהו בן מרדכי מאיר ושרה פורמן, נולד בשדליץ בפולין בשנת תרס"ב ונפטר ה' ניסן תשנ"ט.

במלחמת העולם השניה נלחם עם הצבא הרוסי נגד הגרמנים. אשתו וארבעת ילדיו נשארו בבית. שניים מהם היו תאומים. מישהו הלשין שהם יהודים והגרמנים לקחו אותם. כשחזר ראה את האסון.

אחרי המלחמה התחתן עם רשל-רחל. לא היו להם ילדים. הם גרו בלנינגרד. כבר אז היה מקושר לרבי. ישב בבית הכנסת קבוע על-יד מיכל רפפורט. בשנת 1970 הצליחה אחותו שגרה בטורונטו להוציאם מלנינגרד. הם הגיעו לטורונטו. הוא נסע לרבי כמה פעמים. כנראה לפני שגר בלנינגרד, היה הרבה שנים בנעוועל.

בטורונטו הוא ואשתו עבדו בבית הכנסת והתפרנסו יפה. הוא היה יוצא עם אנשים לבית העלמין ליארצייט והיה אומר קדישים.

היה חשוב לו חינוך יהודי. הנכד של אחותו למד בבית ספר יהודי והוא שילם את הלימודים. אמר שהרבי היה נגד פבליק סקול. לארץ הגיע מספר פעמים. גם כשגרנו בקיבוץ טירת צבי היה בא אלינו. את נחל'ה אהב אהבת נפש. הכיר הרבה אנשים מהעבר...

הוא ואשתו מנוחתם בהר המנוחות. הייתה יוזמה של אשתו. תמיד אמרו מי יזכור אותנו?!

ידעו שאנחנו לא נשכח אותם. אהב מאוד את הילדים שלנו והכי אהב לראות אותם משחקים ואוכלים. תמיד אמר שצעצועים של ילדים זה לא בלאגן, להיפך. לא הפסיד תפילה בבית הכנסת. היה עולה ויורד 3 קומות בגיל 80, אפילו שהתקשה ללכת.

היה יושב שעות ושומע את הניגון שהרבי שר "צמאה לך נפשי".

יהי זכרו ברוך.