שלושים לפטירתו של הרב חנניה יוסף אייזנבך. זיכרונות אישיים
בשבת קודש ימלאו שלושים יום להסתלקותו של הדוד הגרח"י אייזנבך זצ"ל ותחושת היתמות גוברת מיום ליום בהעדרו. ולא רק אצלי, אלא אצל רבים שמספרים לי על הקשר המיוחד שהיה להם עמו. רבנים, מחנכים ועסקנים. מכולם שומעים על ההתקשרות והאמונה האיתנה שהיו לו בנשיא דורנו.
זכורני כי כאשר עמדתי בבימת חופתי, באולם החתונות של "מלון המרכז" בירושלים לפני 36 שנה, כולם מסביב שוררו את ניגון ארבעה בבות והמתינו לבואה של הכלה, ואני ברגעים אלה מתפלל כמו כל חתן במעמד נשגב זה, והנה מזוית עיני אני מבחין שהדוד קופץ על הבימה ובא ללחוש באוזניי דבר מה. הטיתי את אוזני והוא אומר לי: מקובלני מפי חסידים שבעת העמידה תחת לחופה צריכה עיקר המחשבה להיות קבלת ההתקשרות לרבי והתבטלות אליו מכל וכל ובכל כח הכוונה וזה מבטיח חיים מאושרים "אגליקליכע לעבן". עד היום אני אסיר תודה לו על המשפט המכונן הזה.
•
בראיון שנתן בזמנו אמר שאיננו יודע של מי היתה ההחלטה לשלוח אותו לקרית גת לכהן שם כראש ישיבה. אך שמעתי פעם מסבתי מרת רעכיל ע"ה, כי כאשר הציעו לו לבוא לקרית גת בעודו בחור הוא סירב להענות עד שאמו תסכים. הסבתא היתה אלמנה וכאשר נישאו המבוגרים היה הוא הבחור הגדול שנוכחותו בבית היתה חשובה לה. הרב אפרים וולף ע"ה שידע שצריך את הסכמת הסבתא סר אליה לביתה בבתי אונגרין והחל לשכנע אותה אך היא לא הסכימה. בלית ברירה אמר לה הרב וולף: "ואם הייתי אומר לך שהרבי הציע זאת?!" כששמעה את המשפט הזה הסכימה מיד ושמחה על כך.
סיפר לי הרב גרשון בורקיס שי' שכאשר הגיע ללמוד בתורת אמת בירושלים לקח אותו הרב אייזנבך לביקור אצל ביתו של ראש הישיבה, הגאון רמ"ל שפירא בעל ה"טבעות זהב", שם שהה לעת זקנותו. בעת שישבו עמו סיפר להם הרב שפירא שלאחרונה כתב לרבי מכתב בחודש תמוז וכשהרבי ענה לו על מכתבו הוא תמה על הרב שפירא האיך אינו מזכיר שחודש תמוז הוא חודש הגאולה?!
•
במסורת משפחתנו מספרים כי אביו הקדוש החסיד רבי שמעון בן ציון היה מביט עליו ללא הרף. סבינו רבי שמעון בן ציון הי"ד נהרג בגיל 37 מפגזי הירדנים והותיר שמונה יתומים, כאשר הדוד חנניה יוסף היה בגיל ארבע שנים בלבד. הסבא היה אדם שקט ומהלך בצידי דרכים ורק מעטים הכירו את פנימיותו. יראת השמים שלו היתה מופלאה ביותר עד שהרה"ק רבי אהרן מבעלז זיע"א לא היה מוכן לטעם מבשר עוף אלא אם כן הוא נשחט ע"י הסבא.
עשרה ימים לפני שנהרג הסבא, רקדו אנשי ירושלים ברחובות לאחר הכרזתו של בן גוריון על הקמת המדינה בה' אייר תש"ח. גם אלו שנהפכו מאוחר יותר לקנאים רקדו באותה עת בשמחה עצומה. רבי שמעון בן ציון עמד מן הצד ולא נטל חלק בשמחה הגדולה שאפפה את כולם וכאשר שאלו אותו מדוע, הוא הפטיר משפט חתום: "הלואי שאזכה לקבר ישראל".
בתקופה האחרונה לפני שנהרג בא לאביו רבי משה יהושע ולחש באוזנו ש"אינו רואה את הבבואה שלו" היינו שצלו נעלם... אביו גער בו וביקש ממנו לא להעלות זאת על דל שפתיו, הדבר חזר על עצמו כמה פעמים עד שבבוא היום נפגע מפגז ירדני ושבק חיים לכל חי ואז הבינו כי לא דיבר לשוא.
כשנהרג לא יכלו לקבור אותו בהר המנוחות בשל הקרבות העזים, כפי שחשש בחייו, וקברו אותו לצד חללים נוספים בקבר אחים זמני, בכפר הערבי המשוחרר שיח באדר. רק לאחר כמה חודשים כשהיתה שביתת הנשק העבירו את החללים לקבריהם. איש החברא קדישא הרב קליין העיד לפני אבי שכאשר העביר אותו משיח באדר להר המנוחות היה גופו טרי כביום קבורתו!
והסבא הזה שעיניו היו עיני בדולח וצופיות למרחוק היו עיניו ולבו תמיד כל הימים על הילד חנניה יוסף ולא הסיר ממנו את מבטו, כנראה שראה בו את המיוחדות שבו.
•
פעם שוחח עמי בנושא כתיבת פ"נים ופתקאות לרבי. הוא היה מעודד ומדרבן לכתוב לרבי לעתים קרובות ואמר לי שרבים סוברים שהישועה מגיעה רק כאשר הפ"נ מגיע אל הרבי ממש, אך לאמיתו של דבר הישועה כבר נפעלת מרגע הכתיבה.
בהזדמנות אחרת אמר לי שאדמו"רים צעירים רבים היו באים ליחידות לרבי וביקשו ללמוד כיצד לקרוא "קויטלעך".
אחד הדברים בקריאת הפ"נ, הוא שהאיש שכותב את הפ"נ כבר כותב בשאלתו את התשובה. לדוגמה סיפר כי פעם כתב (הוא או אדם אחר) לרבי שהוא נוסע לאה"ק. כאשר כתב את הפתק כתב בשגגה את היו"ד של תיבת אני (נוסע לאה"ק) לאחר אות האל"ף. כאשר תיקן את היו"ד והפך אותה לאות נו"ן היה ניכר התיקון כך שהיה אפשר לקרוא במקום אני "איני". ואכן אותו אדם איחר את טיסתו ונתעכבה נסיעתו.
אולי זהו הכוונה בפתגם החסידים: "אזוי ווי מען שרייבט אזוי ענפערט מען". [=כפי כשכותבים כך עונים].
•
כידוע, הגרח"י אייזנבך עמד בראש עריכת שני הכרכים ב' וג' של "חידושים וביאורים בש"ס". וזאת על פי הוראה מפורשת מגבוה להרה"ג ר' אברהם ברוך פעווזנר שעמל יחד עם כמה מהשלוחים לירושלים על הוצאת הכרכים לאור.
פעם שאלתי את הדוד לפשר העובדה המוזרה שהספר היחיד מתורת הרבי שיש לו מבוא והקדמה מאדם אחר הוא הספר של "חידושים וביאורים בש"ס"? תמיהתי גברה שבעתיים כאשר ראיתי שהמבוא לחידושי הרבי לש"ס מופיע בתחילת הספר? אם אינני טועה זהו הספר היחידי שיצא לאור ע"י קה"ת מתורת הרבי שבראשו מבוא ודברי פתיחה אותם כתב הרב אייזנבך.
הוא לא הרחיב על כך ורק אמר שכל פעם שיוצא לאור כרך נוסף הוא מקבל טלפון מהמזכירות להכין מבוא ומי יהין לסרב לפקודת המלך.
•
בגליון "כפר חב"ד" שהוקדש לו, נכתב באריכות על התרגשותו הגדולה בתשרי של תשכ"ה, אז היה כתלמיד מן המנין בשנת הקבוצה. בין היתר כתב במכתבים על בואו של רבי מענדל פוטרפס לרבי בפעם הראשונה בחייו. בהמשך הוא מספר שהרבי דיבר בסוכות על סוכתו של הבעש"ט שלמדני מז'יבוז טענו על כשרותה ויצא פתק חתום ע"י המלאך מט"ט: "סוכתו של רבי ישראל בעל שם טוב כשרה".
באותה שיחה מרתקת הרבי מבאר מדוע בכל זאת ישב הבעש"ט בסוכה שיש בה שאלות ולא חיפש לשבת בסוכה מהודרת לכתחילה אלא שהבעש"ט יכל להמשיך קדושה גם בחפצא של מצוה שיש בה שאלות וספקות. וכתב הדוד במכתב שלאחר שיחת הרבי היתה התוועדות ורבי סעדיה ליבעראוו ביאר שנקודת השיחה באה ללמדנו שהרבי יכול למצוא בכל אדם את המעלה החבויה בו ודרכה הוא מעלה את כל האדם.
שיחת היום בין החסידים לאחר אותה התוועדות שבה הרחיב הרבי על סוכת הבעש"ט, היתה שהדברים כוונו אל רבי מענדל פוטרפס שזה עתה בא מלונדון לראשונה. כל אחד הביא את פרשנותו שלו לדברים. היו שאמרו שלר' מענדל צרמו הנהגות חדשות בליובאוויטש אותן לא הכיר אצל חסידים ברוסיה בעת נשיאות הרביים הקודמים ועל כך נענה שגם אצל הבעש"ט היתה סוכת בדיעבד כביכול להמשיך קדושה גם במקומות ירודים.
והיו שאמרו שהרבי מבאר באותה שיחה, שלפעמים יש מעמד ומצב שקיום מצוה הוא בקושי כו', ואז נשאלת השאלה: הן אמת ש"לפום צערא אגרא", אבל אעפ"כ, מהו הצורך שיהי' כן מלכתחילה?! – הנה המענה על זה, שלפעמים רוצה הקב"ה שיהי' הסדר באופן שיש צורך במלחמה עם הלעו"ז, לברר ולהוציא משם כו', ודוקא עי"ז ניתוסף אור גדול יותר, כיתרון האור מן החושך. ואת זאת אמר לר' מענדל שכל הקושי שהיה לו בקיום המצוות מאחורי מסך הברזל הוא בשביל האור הגדול.
ברם, הדוד אמר שדוקא רעיונו של ר' סעדיה ליבעראוו הוא המדוייק יותר וכל כולה של השיחה היתה מכוונת לומר שבעבודת דורנו יש לתור אחר התינוקות שנשבו ולמצוא בהם את נקודת היהדות שבהם ודרך חלון זה להעלות אותם לגמרי לקדושה.
בכלל כאשר היה מאזין להתוועדויות הרבי היה מנסה להבין גם את מה שנאמר בין השורות. באחת ההתוועדויות שבהן נכח, כמדומני בהתוועדות של י"א ניסן, ניגש לאחר ההתוועדות לרבי יוסף וינברג שהיה דולה ומשקה מתורת הרבי לאחרים בבימות נרחבות ושאל אותו: מה הרבי רצה לאורך כל ההתוועדות? הרב וינברג חזר על נקודות כלליות מההתוועדות, אבל הרב אייזנבך אמר לו כי לעניות דעתו היתה נקודה אחת תיכונה שהיתה שזורה לאורך כל השיחות הן בנגלה והן בנסתר וכו' והשמיע לו את הרעיון כאשר הוא מצטט אמירות שונות מאותה התוועדות המכוונות כולן לאותה נקודה. הרב וינברג לא הצליח להרגע מההתפעלות שאחזה בו למשמע הדברים.
•
שמעתי מפי מחותני הגרי"ש גערליצקי שליט"א שביו"ד שבט תש"נ התבקשו כו"כ שלוחים כמו הרב גרונר מאוסטרליה ועוד לבוא להתוועדות זוטא בזאל הקטן למעלה וגם הוא הוזמן ליטול בה חלק בהשתתפות כמה עשרות איש. המזמינים היו הגבאי ר' זאב כץ ומנהל צא"ח ר' דוד רסקין. כאשר הזמינו אותו לשאת דברים לחשו לו כי בתוך דבריו עליו לספר על פעולותיו ועשייתו של הרב אייזנבך שישב שם בראש המסובים. מאוחר יותר התברר לו שאף שרשמית ההתוועדות לא היתה לכבודו של הרב אייזנבך, אך כל אלו שנבחרו לנאום בהתוועדות זו היו אלו שהכירו מקרוב את הרב אייזנבך ומהתנהלות הענינים שם היה ניכר כי זו היתה הוראה מגבוה ועד היום לא נודעה סיבתה.
במלאות שלושים יום לפטירתו זכור אזכרנו ויהיו חרותים בליבנו לנצח אמונתו ודבקותו באילנא דחיי עדי עד נזכה שיקומו שוכני עפר במהרה בימינו, אמן.
מאפשרים לכם לקבל
