מנדי ברגר
|
יום כ"א אדר ה׳תשפ״א
05.03.2021
היהודי פרץ בבכי מר: "אפילו הרבי לא יכול לעזור לי"...
יהודי שהגיע אל הרבי החמישי של חב"ד, רבי שלום דוב בער שניאורסון, כדי לבקש ברכה לבעיה קריטית, כזאת שיש בה כדי למוטט אותו לגמרי. להפתעתו, כשנכנס והציג את הבעיה, ענה לו הרבי: אני לא יכול לעשות כלום עבורך, אינני יכול לעזור לך • טורו השבועי של שליח הרבי בבאזל שבשוויץ הרב זלמן וישצקי לפרשת 'תצווה' - מיוחד ל-COL
הרב זלמן וישצקי. ארכיון COL
מאז ומתמיד יהודים באו לרב או לרבי וביקשו ברכה או עצה. יש שהמבקש מבקש דברים שחשובים לו, אבל אינם קריטיים עבורו. אבל יש שהיהודי מגיע לרבו בשביל דבר מה שנוגע לו לחיים, משהו קריטי, והוא מגיע אל הרב או הרבי ומבקש ברכה, כשהיא לו המוצא האחרון.
אחד הסיפורים שחקוקים אצלי מילדות הוא סיפור שהרבי סיפר כמה פעמים, על יהודי שהגיע אל הרבי החמישי של חב"ד, רבי שלום דוב בער שניאורסון, כדי לבקש ברכה לבעיה קריטית, כזאת שיש בה כדי למוטט אותו לגמרי. דרך ארוכה הוא עשה כדי להגיע לעיירה ליובאוויטש, הכנות רוחניות וגשמיות התכונן כשכולו מרוכז במטרה אחת, להגיע אל הרבי ולבקש ברכה. דרך אחרת הוא לא מצא.
להפתעתו, כשנכנס והציג את הבעיה, ענה לו הרבי: אני לא יכול לעשות כלום עבורך, אינני יכול לעזור לך.
התשובה של הרבי פרקה אותו לגמרי. כל המתח והלחץ שעצר בתוכו התפרצו החוצה, וכשיצא מחדרו של הרבי האיש פרץ בבכי מר, בכי עמוק, בכי של שבירה. הייתה זו זעקה שקטה מעומקו של לב שבור ורצוץ (בלשונו של הרבי: אויסגעבראכן אין א ביטערן געוויין) באומרו "אפילו הרבי לא יכול לעזור לי..״
בחוץ פגש בו אחיו הגדול של הרבי, רבי זלמן אהרן שניאורסון, וכששמע מה שקרה, נכנס לחדרו של אחיו ושאל: האם זהו הסדר? יהודי מגיע אליך לבקש ברכה ואתה אומר שאינך יכול לעזור, עד שהוא בוכה בדמעות שליש מרוב צער?
בתגובה, חגר הרבי את אבנטו וקיבל שוב את היהודי השבור ובירך אותו בברכה שאכן התקיימה.
תשאלו למה? למה בתחילה אמר הרבי שאינו יכול לעזור ולבסוף כן בירך אותו? ובכן, הרבי מסביר דבר נפלא: כשהיהודי נכנס בפעם הראשונה הוא עוד לא היה 'כלי' שמסוגל להכיל את הברכה, בוודאי לא ברכה גדולה שכזו שתוכל להוציאו מהצרה בה היה נתון. לעומת זאת, לאחר שיצא ובכה בכי של שבר עמוק, דבר שהביא אותו לשפוך את ליבו השבור לפני הקב"ה, הרי שבזאת נעשה הוא אדם שונה, כזה שהינו כלי ראוי לברכה.
שבר גדול קורה לעם ישראל בפרשת השבוע, משה רבנו יורד סוף סוף מהר סיני כשלוחות הברית בידיו, אבל הוא לא נותן אותם לעם, אלא שובר ומנפץ אותם בכאב עמוק. בני ישראל, שאך לפני ארבעים יום שמעו מאת ה' את המילים 'אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', הצביעו על עגל מזהב ואמרו 'אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים'. היה ברור לו למשה שהם לא ראויים, הם עדיין לא 'כלי' לברכה הגדולה הזו, לקבלת הלוחות, היה פה צורך בשבירה וזה בדיוק מה שהוא עשה, שבר את הלוחות.
אחרי ובזכות השבר הנורא הזה הם נעשו 'כלי' ראוי לברכה, ואכן קיבלו את הלוחות השניות מאת ה'. אבל את השבר לא שכחו, השבר חשוב מאין כמוהו, יש בו כדי להעמיד את האדם בפרספקטיבה נכונה וראויה יותר.
זו הסיבה לעובדה המדהימה שלמדנו במסכת בבא בתרא (יד ע"ב) "לוחות ושברי לוחות מונחים בארון" – בארון הקודש שבקודש הקודשים לא היו רק הלוחות השלמות שהם קבלו בפעם השנייה מאת ה', בארון היו גם שברי הלוחות הראשונות. כי את השבר צריך לזכור, השבר יכול להיות מקפצה לצמיחה אישית ולאומית, לשבר יש משמעות ומטרה.
וכבר אמר הרבי מקוצק: אין שלם מלב שבור.
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
