מכירים את אלה, שכשהם נכנסים לחדר מיד הכל חשים בנוכחותם?
מכירים את אלה, שכשהם נכנסים לחדר מיד הכל חשים בנוכחותם?
יש אנשים שמרגישים צורך שיזכירו אותם, כדי שיידעו שהם הגיעו.
יש מי שיקחו ללב כשלא יוזכרו או יקבלו את הכבוד הראוי להם, לפחות לפי דעתם.
אבל יש את אלו, שאין צורך להזכיר אותם. יש להם נוכחות פנימית עוצמתית כל כך, שכשהם נמצאים זה מורגש מיד.
שבת פרשת תצווה אותה נקרא מחר היא השבת שבה רוב הרבנים יזכירו את משה רבנו בדרשתם. אני אפילו יודע על מה הם ידברו. הם יתעכבו על העובדה שבפרשת תצווה שמו של משה רבנו לא נזכר. וזה מעניין, כי יש ארבעים ושתים פרשות בתורה מרגע שנולד משה רבנו, ודווקא בפרשה היחידה בה צירוף האותיות מ ש ה איננו, כלומר, שמו של משה לא מוזכר, דווקא בפרשה הזאת הוא נוכח בבתי הכנסת ברחבי העולם מזה אלפי שנים יותר מאשר בכל הפרשות בהן הוא מוזכר עשרות פעמים.
אינני יודע מהו סוד הנוכחות של משה רבנו, אבל אולי זו הענווה שלו.
אולי דווקא מי שבטוח שאינו ראוי להיות הגואל, זה שחושש שאינו יודע לדבר, זה שהינו כבד פה וכבד לשון, זה שאמר לפני כל העם 'ונחנו מה כי תלינו עלינו' ובמילים פשוטות, מי אני ומה אני? אולי דווקא הוא אדם עם עוצמה פנימית.
אולי בשביל להיות אדם עם נוכחות מרשימה צריך להיות 'עניו מכל האדם אשר על פני האדמה'?
כנראה בשביל להיות נוכח לא בהכרח צריך לומר את זה או לכתוב את זה אלא פשוט להיות כזה.
שיהיה בהצלחה,
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
מאפשרים לכם לקבל
