ר' שמואל פרוס מכפר חב"ד, הוגלה בצעירותו אל מחנה עבודה בסיביר, בעוון הפצת יהדות ברוסיה הקומוניסטית. יחד איתו במחנה, היה יהודי מגרוזיה בשם אברהם, תופר כובעים במקצועו. כשנודע לקצינים במחנה על כשרונו, נתנו לאברהם חדר עבודה קטן, שם היה מייצר להם ולבני משפחותיהם כובעים יפים, וכך הצליח לקבל תנאים קצת יותר משופרים משאר המוגלים במחנה.

זמן קצר לפני חג הסוכות, שאל אברהם את ר' שמואל: "תיכף נצטרך לחגוג פה במחנה את חג הסוכות, מה עם סוכה?". ר' שמואל השיב בתמיהה: "מה? כאן במחנה? שכחת על מה הושיבו אותנו כאן?". אך אברהם בשלו: "אנחנו יהודים, ונמסור את נפשנו לשמור את מצוות השם" אמר, ועשה. מחוץ לחדר העבודה הקטן שלו, היה חלל קטן לא מקורה, וכך תחת כיפת השמיים הוא ארגן ובנה סוכה כשרה למהדרין.

כשהתקדש ליל חג הסוכות, קרא אברהם לר' שמואל: "בא, נעשה קידוש בסוכה שלנו. אברהם הביא בקבוק וודקה, הם עשו קידוש ושתו לחיים, ואת השמחה שהייתה שם אי אפשר לתאר. תוך כדי שהם שמחים ומרוגשים על הזכות הנפלאה לחגוג את חג הסוכות גם במחנה בסיביר, נכנס לפתע אחד מהקצינים הבכירים במחנה. הוא פתח את הדלת בזעם וצעק: "אתם לא מתביישים, כאן במחנה בסיביר לקיים מנהגים דתיים? אתם יודעים איזה עונש אתם הולכים לקבל?".

ר' שמואל היה כבר מבוסם, ופנה לקצין: "כבוד הקצין, אנחנו נקבל עלינו את הדין באהבה, אתה תעשה מה שאתה צריך. רק אם אתה כבר פה, בא שב איתנו, שתה כוסית קטנה. זה רק אנחנו פה, אף אחד לא רואה". הקצין לא מיהר לשמוע לבקשתו, אך לאחר שיח קצר, הסכים: "רק כוסית קטנה וזהו". הקצין התיישב, שתה כוסית אחת, ואז עוד כוסית, ועוד אחת. לאט לאט נפתחו הלבבות.

"חבר'ה, אני רוצה לגלות לכם משהו, אבל אני מתחנן ומבקש שלא תגלו את הסוד הזה לאף אחד", אמר הקצין והמשיך: "גם אני יהודי! נולדתי לאמא יהודיה, אבל בגלל המצב הקשה במדינה, אני מסתיר במשך שנים רבות את יהדותי. אבל אני אח שלכם, ואני כל כך שמח ונרגש לחגוג איתכם כאן ביחד!". לאחר מספר דקות, קם הקצין, ומתח את מדיו: "חבר'ה, שאף אחד לא ידע על מה שקרה פה. אני חוזר לעבודה, ותזכרו שזה הסוד שלנו" אמר ויצא. ר' שמואל פנה לאברהם: "אתה רואה חברי, אין יהודי שלא מאמין. יש יהודי שלא שתה מספיק לחיים...".

חברים יקרים, אנו עומדים בפתחו של חג הפורים, חג כל כך שמח ועליז! בחג זה יש ארבע מצוות חשובות שעלינו לקיים: מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, משתה ושמחה. אבל מסתבר, שעם כל זה שפורים הוא חג שמח ועליז, הוא גם רציני מאוד ובעל תוכן עמוק, עד כדי כך שמובא בזוהר שיום הכיפורים הוא כ-פורים. זאת אומרת, שפורים הוא במעלה יותר גדולה מיום הכיפורים, היום הגדול והקדוש ביותר בשנה.

ביום הכיפורים אנחנו יכולים לראות יהודים שבמשך כל השנה נראה שהם רחוקים מהקדוש ברוך הוא, אך ביום כיפור הם מורידים מעצמם את כל הכיסויים וההסברים, והקשר הפנימי לה', האהבה הפנימית, מתגלה. כך גם בפורים, הקשר האמיתי שלנו עם הקדוש ברוך הוא מתגלה ויוצא מההסתר - 'מגילת אסתר' - כאשר אנו יוצאים מגדרנו, מסירים את המסכות והקליפות שבפנים, ומגלים את האמונה ואת הקשר המיוחד שיש לנו עם הקדוש-ברוך-הוא.

'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע' - אדם צריך לשתות ולהתבסם פורים עד דלא ידע. כמובן, חס וחלילה אסור לנו על פי ההלכה לאבד את הראש לגמרי, אבל זו אכן הזדמנות מיוחדת לאפשר לעצמנו להוריד קצת מהחומות, ההסתרים וה'תחפושות' שבתוכנו, ולהתחבר לאני האמיתי של נשמתנו, לקשר המיוחד עם ה' יתברך. יהי רצון שהשמחה המיוחדת הזאת תשפיע עלינו על כל השנה כולה. פורים שמח, לחיים ולברכה!

**

צפו בווידאו: