'טיול' ארוך ומייגע, אבל הכל היה שווה: הרב בוקיעט שחזר
הרב דוד זקליקובסקי
הרב אברהם שמואל בוקיעט ע"ה, שנפטר בשבוע שעבר, הגיע בשנת תשל"ח כאחד משלוחי הרבי לארץ הקודש.
הוא התיישב בעיר הקודש צפת, כשיום אחד בנו הצעיר היה חולה. היות ובית הרפואה המקומי לא היה מתקדם באותה תקופה, הציעו לו שעדיף שיסע לבית הרפואה פוריה מדרום לטבריה.
כשהוא אוסף את ילדו בן השנתיים על זרועותיו, יצא לנסיעה בת שעתיים באוטובוס לבית הרפואה.
זאת היתה אחת החוויות הראשונות שלו בנסיעה באוטובוס בארץ: בכל תחנה עלו נוסעים נוספים, עד שכמעט לא היה מקום לזוז.
האוויר היה סמיך מזיעה, אולם עד מהרה הבחין הרב בוקיעט שיש משהו נוסף באוויר: מתח.
כולם הסתכלו קדימה לעבר ישיש שעמד וחיפש מקום ישיבה. הוא פנה אל נערה שישבה שם, ופנה אליה: "האם אוכל לשבת?", שאל. היא הרימה מבטה, הבחינה במבטי הבוז של הנוסעים, רצתה לומר משהו, אך הסתובבה לעבר החלון בשתיקה.
הזקן החל למלמל בקול: "איפה קצת כבוד? הביטו בדור ה'צברים' החדש! הם לא יודעים לתת כבוד לקשישים כמו בכל חברה מתורבתת!"
האיש היה נראה כעוס, וירד בתחנה הבאה. ברגע שהוא עזב, הנוסעים החלו לדון ביניהם על האירוע. לכמה מהם היו תובנות של זעם אותם הביעו בקול רם, על התנהוגתה של הנערה, שכל אותה עת נשארה במושב שלה, ליד החלון.
אט אט האוטובוס החל להתרוקן. כשהנוסעים ירדו, אחד הנוסעים האחרונים עוד הוסיף מבט של לעג והערה מזלזלת לעבר הילדה.
בית הרפואה היה התחנה האחרונה. כשהוא אוסף את בנו ומתכונן לרדת, הרב בוקיעט היה המום לראות את הנערה אוספת זוג קביים מתחת למושב. לאט ובצליעה היא ירדה במדרגות של האוטובוס.
הרב בוקיעט רץ אחריה ושאל האם היא זקוקה לעזרה. היא היתה נראית עצובה ובוקשי הצליחה לדבר. "תגידי", אמר בעברית הרצוצה שלו, "מדוע לא הרמת את הקביים? כולם היו מבינים".
"לא יכולתי, פשוט לא יכולתי", ענתה, והביטה בו בעיניו. "אבל מה אתה חשבת בעת שזה קרה? מעניין אותי לדעת".
הרב בוקיעט התבייש באותה עת.
כעבור שנים, כשסיפר את הסיפור, הוא סיכם את השיחה בלתי נשכחת: "זה היה טיול ארוך ומייגע, אבל היה שווה הכל רק כדי להיות עד לסיפור הזה".
מאפשרים לכם לקבל
