השבת קראנו על איסור ריבית, וזו הזדמנות טובה לכל אחד מאיתנו לבדוק האם הוא לא נכשל חלילה באיסור זה. 

בטור הבא אעסוק בהיבט בו איסור ריבית עשוי לפגוש כמעט כל אחד מאיתנו, לפחות לדעת חלק ניכר מהפוסקים. הנושא מורכב ורבו בו הדעות והפרטים. ניסיתי להציג אותו בצורה הפשוטה ביותר גם אם על חשבון ירידה לפרטים שהיתה מאפשרת לדייק יותר.

בשנים האחרונות נדיר למצוא אדם שאין לו חיסכון בקופת גמל, ביטוח או קרן פנסיה. למעשה לכל ישראלי יש תכנית חיסכון 'משעה שננער לצאת ממעי אימו' – תכנית 'חיסכון לכל ילד' המנוהלת בקופת גמל כברירת מחדל. קופות יש כמובן גם לכל השכירים ואף העצמאים מחויבים בחוק להפקיד להן.

בכל תכנית כזו הכסף עשוי להיות מושקע באופנים שעשויים להיות בעייתיים מבחינה הלכתית – בין אם במתן הלוואות בריבית ובין אם בהשקעה במניות של חברות שפועלות בניגוד להלכה, מה שאסור לדעת חלק מהפוסקים.

זה אולי יפתיע חלק מהקוראים, אבל כל חוסך יכול לבחור את מסלול ההשקעה שבו ינוהל כספו. כשהגופים המנהלים זיהו ביקוש מצד שומרי תורה ומצוות למסלולים המותאמים לדרישות ההלכה, הם הקימו מסלולי 'הלכה'.

תעודת הכשרות של מסלולי ההלכה ניתנת בעיקר על ידי אחד משלושת גופי הכשרות – 'תשואה כהלכה', 'העדה החרדית' ו'גלאט הון'. 

בטור זה אתייחס לשתי בעיות שעשויות להימצא במסלולים אלו אך לפני שאפרט, חשוב לי להבהיר שאין בכוונתי לומר שבעיות אלו מתירות להשקיע בכל מסלול אחר. ההיבט ההלכתי - 

בין שלושת גופי הכשרות ישנם הבדלים בשאלה במה מותר להשקיע. בגדול ניתן לומר שגוף הכשרות המיקל ביותר הוא תשואה כהלכה והמחמיר ביותר הוא גלאט הון.
אחד ההבדלים בין המדיניות ההלכתית של גופי הכשרות הללו נוגע לשאלת הלוואות עמיתים -

חלק גדול מהקרנות מאפשרות לעמיתים לקבל הלוואה, בדרך כלל בתנאים נוחים מאוד. בשונה ממה שהציבור חושב, ההלוואה לא ניתנת מכספה של החברה המנהלת ולא היא זו שמקבלת את הריבית – המלווים הם העמיתים שחוסכים באותה קרן.

הבעיה היא שהעמיתים, בשונה מהחברות המנהלות את הקרנות לא חתומים על היתר עיסקה. נמצא אם כן שאדם שחוסך בקרן שנותנת הלוואות נותן הלוואה בלי שהוא (החוסך-המלווה) חתם על היתר עיסקה ובלי שהלווים חתמו על היתר עיסקה. מובן שהבעיה הזו רלוונטית גם לחוסכים וגם ללווים.

שיטת 'תשואה כהלכה' והעדה החרדית היא שניתן להסתמך על היתר העסקה של החברה המנהלת וזאת על אף ששני הצדדים להלוואה לא חתומים עליו ואולי כלל לא מודעים לו. יש אמנם מעט הבדלים בין הגופים הללו לגבי הדרישות שמאפשרות מתן הלוואה כזו אך למעשה שניה מתירים מתן הלוואות לעמיתים.

סברה זו היא בעייתית מאוד לדעת חלק גדול מהפוסקים שסוברים שאין משמעות ותוקף להיתר עיסקה מבלי שהצדדים לעיסקה (החוסכים והלווים במקרה זה) יהיו מודעים לכך שמדובר בעיסקה ויבינו מה ה'מנגנון' של היתר העיסקה.

למעשה הלוואות אלו עשויות להיות הבעיה ההלכתית החמורה ביותר בהשקעות – 

ישנם פוסקים מהשורה הראשונה שהתירו השקעה במניות שלחברה גם אם היא איננה פועלת כהלכה, כל עוד ההחזקה היא של חלק זניח ממניותיה. במקרה זה אין לבעל המניות אחריות ושותפות באיסורים שנעשים על ידי מנהלי ועובדי החברה. מובן ששיטה זו לא מקובלת על כל הפוסקים אך למקלים יש בהחלט על מי להישען.

מתן הלוואה בריבית לחברה שאין לה היתר עיסקה נחשבת בעייתית יותר – כאן המלווה כבר שותף לעצם פעולת האיסור. למרות זאת יש פוסקים חשובים מאוד שטענו שחברה היא 'בריה בפני עצמה' נפרדת מבעליה ואיננה מחויבת במצוות או שכל עוד אין שיעבוד הגוף על מלווה כל שהו אין כאן בכלל גדר הלכתי של הלוואה. בהתאם לשיטות אלו אין בעיה להלוות לחברה בע"מ (=לרכוש אגרות חוב שלה) גם אם החברה לא חתומה על היתר עיסקה. שיטה זו היא חריגה בין הפוסקים כך שקשה יותר להישען עליה.

חמורה ממנה היא השאלה של הלוואת עמיתים – שם לא ניתן כמובן לטעון שאין חלות מצוות על הלווה והמלווה ושאין על הלווה שעבוד הגוף שכן מדובר באנשים פרטיים. 

הגופים המתירים (תשואה כהלכה והעדה החרדית) נשענים כאמור על היתר העיסקה של הגופים המנהלים אך היסמכות על היתר זה איננה פשוטה. בהתאם לכך בחלק ממסלולי ההלכה יש הלוואות עמיתים שכאמור אין 'חלקות' מבחינה הלכתית. עלי לציין שזה לא אחיד בין החברות וכל חוסך צריך לבדוק האם בגוף בו מתנהל כספו ניתנות הלוואות עמיתים.

מאידך גיסא, ישנם מסלולים שלא נקראים 'הלכה' שהנכסים בהם הם משקיעים מותרים להשקעה לכל הדעות.
היבט התשואות –

לפני 5 שנים יצאה לדרך רפורמת המודל הצי'ליאני. הרפורמה נועדה למנוע מצב בו זקנים עם נערים חוסכים באותו מסלול את כספם. עד אז 93% מהכסף הפנסיוני התנהל במסלול השקעה 'כללי' בו חסכו גם צעירים שעבורם השקעה במניות לא מהווה סיכון וגם אנשים הקרובים לפרישה שלהם אסור להיות חשופים למניות בצורה משמעותית. מנהלי ההשקעות התקבעו על 'פשרה' לפיה כ35% מהכסף מושקע במניות והיתר באגרות חוב. מסלולים אלו היו לא אופטימליים (בלשון המעטה) לא לצעירים ולא למבוגרים אך כל עוד הם חסכו באותו מסלול, לא היה פתרון טוב יותר.

מאז הרפורמה נסגרו כל מסלולי ה'כללי' להצטרפות עבור עמיתים חדשים.

הביקוש הנמוך למסלולי הלכה, כמו גם חוסר המודעות הפיננסית של הציבור גרם לכך שלכל גוף יש רק מסלול הלכה אחד. בהתאם לכך מנהלי המסלולים האלו נהוגים בהם כפי שנהגו במסלולי ה'כללי' – חשיפה למניות בשיעור שאיננו אופטימלי לא לצעירים ולא למבוגרים.

שיעור החשיפה הנמוך למניות פוגע כצפוי בתשואות. אם נשווה למשל את ממוצע תשואות מסלולי ההלכה ומסלולי המניות בקרנות הפנסיה ב5 השנים האחרונות, נגלה פער שנתי ממוצע של 2.82% (4.69% בממוצע במסלולי ההלכה לעומת 7.51% במסלולי המניות).

בכדי להבין את ההשפעה של פערי תשואות כאלו על עתידו של החוסך, ניקח לדוגמא חוסך שהתחיל לעבוד בגיל 27 עם משכורת ברוטו של 10,000 ₪. 
לצורך הפשטות נניח ששכרו לא ישתנה עד לפרישה ושהתשואות האלו תישמרנה לאורך כל השנים (זו הנחה אופטימית אבל אכמ"ל) -
לחוסך במסלול ה'ההלכה' תהיה בגיל 67 צבירה של 2.577 מיליון ₪ (שווה ערך לקצבה חודשית של 13,300 ₪) ואילו לחוסך במסלול המניות תהיה צבירה של 5.382 מ'.
כן, יותר מפי 2!

הבחירה באחד ממסלולי ההלכה הקיימים כיום צפויה, כפי שראינו, לפגוע בצורה משמעותית בעתידו הכלכלי של החוסך. כפי שציינתי לעיל, ישנם מסלולים ללא בעיות הלכתיות שלא נקראים הלכה , בחלקם ניתן לצפות לתשואות גבוהות יותר כך שלדתי, בפרט לחוסכים צעירים הבחירה בהם מומלצת יותר.

לפני סיום, עוד הערה לטובת הקוראים שהחזיקו מעמד עד לכאן - 

בעוד מספר חודשים ייסגר חלון הזדמנויות שמאפשר לקבל דמי ניהול זולים על תכניות הפנסיה. לאחר שנים של ירידה עקבית בדמי הניהול יש חשש סביר שהמגמה תשתנה. הגדלת הריכוזיות כמו סיומו של מכרז הקרנות הנבחרות עשויים לשנות את המגמה ולייקר את דמי הניהול. מומלץ להקדים ולטפל בתכנית הפנסיונית בכדי ליהנות מהתנאים שניתן לקבל היום.

**

הכותב הינו יועץ פנסיוני ומפקח על כשרותן ההלכתית של מספר קופות של חברת אינפיניטי.
האמור לעיל איננו בגדר ייעוץ. ייעוץ פנסיוני יכול להינתן רק לאחר בחינת נתוניו האישיים של הנועץ.