בשבת הלך לעולמו השליח של הרבי במילאנו, הרה"ח גרשון מענדל גרליק ע"ה.

הרב גרליק היה חריג בנוף, הוא לא דמה לאף שליח אחר. זכה לקירובים נדירים ביותר מהרבי (בהתבטאות נדירה הגדיר אותו הרבי כ"שליח שמחולל מהפכות"). סימן ההיכר שלו, במובן מסוים, היה רגשי האהבה העזים לרבי, אותם הפגין בכל עת מצוא.

הרב גרליק נולד ברוסיה להוריו - החסיד ר' חיים מאיר ומרת רבקה לאה גרליק. ב'בריחה הגדולה' בשנת תש"ו הצליחה משפחת גרליק לצאת את רוסיה, ולימים היגרה לארץ הקודש, והייתה מראשוני המשפחות בכפר חב"ד.

הוא למד בישיבות ליובאוויטש שבתל-אביב ובלוד, תוך שהוא נוטל חלק פעיל בהצלת ילדים מרדת שחת ומניסיונות המיסיון למשוך אותם תחת כנפיו, ושליחתם למוסדות החינוך של 'רשת אהלי יוסף יצחק'.

פעילות זו מנעה ממנו לקבל 'תעודת יושר' שנדרשה לשם קבלת ויזה, ובשל כך תשוקתו העזה לזכות ולנסוע אל הרבי נדחתה.

בשבת מברכים תמוז תשט"ו הגיע לראשונה אל הרבי, שם נשאר במשך מספר שנים ונקשר בחבלי עבותות אל הרבי, שהיה לעיקר חייו - עליו חשב בימים ובלילות, להוראותיו הק' ציית בלי לשאול שאלות, ולמענו היה מוכן להקריב את חייו.

•

בד' תמוז תשח"י נישא לזוגתו הרבנית בתיה (לבית פויזנר), הם זכו שהרבי יסדר קידושין בחופתם, וכעבור חודשים אחדים - יצאו לשליחות.

וזה דבר המעשה:

מיום חתונתם, כתבו בני הזוג גרליק מדי יום לרבי כי הם מתחננים ומבקשים לזכות שהרבי ישלח אותם לשליחות. לאחר חתונתם, נסעו בפקודת הרבי לקעמפ 'גן ישראל' שהתקיים בהרים, בו שימש הרב גרליק כמנהל הלימודים.

באחד הימים, לאחר שחזרו מהקעמפ, הודיע הרב חדקוב - ראש מזכירות הרבי ומנהל ה'מרכז לעניני חינוך' - כי הרבי חפץ שהם ייצאו לשליחות באירופה - בה יעסוק ברבנות וחינוך. הרב גרליק שאל היכן באירופה, והרב חדקוב הגיב מיד: "מה זה משנה?". הרב גרליק הסביר כי עליו לסדר אשרות כניסה למדינה המיועדת, והרב חדקוב אמר: "נו, בשביל הדוגמה, תאמר איטליה".

כעבור זמן, בראשית חודש כסלו תשי"ט, קיבלו פקודה מהרבי לצאת למילאנו שבאיטליה.

הם החליטו לצאת מיד, ללא כל השתהות. ואכן, כבר ביום ראשון הקרוב, י"א כסלו תשי"ט, נסעו למקום שליחותם.

בשבת קודש י' כסלו, יום לפני נסיעתם, קיים הרבי התוועדות, בה נשא דברים מיוחדים על מעלת השלוחים, באמרו כי אותם שנמצאים בסמיכות אליו לוקחים רק את ה'התפשטות' של הרבי, ורק כאשר יוצאים בשליחותו - ודווקא למקום רחוק - לוקחים את ה'עצם'.

הדברים התייחסו לבעיה שהייתה באותם ימים אשר הודות אליה כמעט ולא יצאו שלוחים חדשים: מעבר לכך שההורים - שהיו ברובם הגדול פליטי רוסיה או אירופה בהן עברו דיכויים וטלטלות - התנגדו, הרי שגם האברכים עצמם התקשו להיפרד מהרבי ורצו להישאר סמוכים אליו.

(כאמור, הרב גרליק היה מראשוני הראשונים של השלוחים (שעד אז היו אחדים ממש), והיה בכך חידוש עצום ורב משמעות - שבני זוג צעירים יוצאים למדינה חדשה, רחוקים מהרבי, מבני משפחותיהם,  ומחסידים כלשהם - כשהם היהודים שומרי המצוות היחידים במדינה, שתפקידם הוא לייצר שומרי מצוות נוספים 'יש מאין...).

• 

בי"א בכסלו תשי"ט, כבר נסעו למקום שליחותם, כאשר הרבי יוצא ללוותם בליווי קהל חסידים גדול.

יום קודם יציאתם, בהתוועדות שבת קודש י' כסלו תשי"ט, דיבר הרבי על עניין השליחות ומעלתה, ועל כך שרק כאשר יוצאים בשליחותו של הרבי, ודווקא למקום רחוק, 'לוקחים את העצם' שלו, ולא כאשר נמצאים במחיצתו.

טרם צאתם לשליחות, זכו ל'יחידות' מיוחדת, בה העניק להם הרבי חמשה ספרי תניא - לתתם לחברי ה'ועד' של סניף ה'מרכז לענייני חינוך' שהם עומדים לפתוח במילאנו - יהודים מבני המקום. במהלך ה'יחידות' הרבי אף הורה לרב גרליק כי לא יאמר 'לחיים' יותר משלוש פעמים כאשר הוא יושב עם 'בעלי בתים'. הרבי התבטא: "אם תתפלל באריכות - זה לא 'יבלבל' אותם, אך אם תאמר יותר משלוש פעמים 'לחיים' - זה יבלבל"..

באותה 'יחידות' שאל אותם הרבי: "האם אתם יוצאים לשליחות בשמחה ובטוב לבב?"

"התרגשתי למשמע השאלה", סיפרה פעם הרבנית גרליק, "הלוא אמרנו לרבי פעמים כה רבות שאנו רוצים לצאת לשליחות, לאן שיורה לנו, ועדיין היה חשוב לו לשאול האם אנו רוצים ונעשה זאת בשמחה".

כשעמדו לצאת מה'יחידות', העניק להם הרבי ספר תניא נוסף, באמרו בטון נינוח למדי: "כשאתם במטוס, אי אפשר לדעת, אולי מישהו יצטרך ספר תניא, אם תמצאו מישהו כזה - תנו לו...".

הם לקחו את ספר התניא, יצאו מה'יחידות', ציבור חסידים גדול המתין לרגל המאורע - הנדיר באותם ימים - בו בני זוג יוצאים לשליחות, הרב גרליק נישא על כתפיים, וכולם פצחו בריקוד. לפתע מישהו קרא לרב גרליק: "תיכנס לרכב!"

למרבה התרגשותם, הרבי עמד בפתחו של 770 וליווה אותם ביציאתם...

הרב גרליק נכנס לרכב, הצטרפו אליו כמה מחבריו הטובים, והם נסעו יחדיו לשדה התעופה. כאשר נכנסו למטוס, מיהר הרב גרליק לחפש יהודי לו יוכל לתת את ספר התניא, הדיילות צעקו עליו על כך שהוא מסתובב בשעה שהמטוס צריך להמריא אך הוא המשיך בשלו, נכנס אף למחלקה הראשונה, אך למרבה צערו - לא מצא שום יהודי...

הוא חזר למקום מושבו במפח נפש, ושח עם אשתו בעצב על העובדה שהצעד הראשון ביציאתם לשליחות לא צולח....

המטוס המריא, ניתן היה להוריד את חגורות הבטיחות, ואז מגיע אליו יהודי ואומר: "אני רואה עליך שאתה חסיד חב"ד, יש לך במקרה תניא?".

בשרו של הרב גרליק התחדד, הוא הגיש לו מיד את ספר התניא, והתעניין לפשר הצורך שלו בו. מספר לו היהודי: "אינני חסיד גדול, אך מכיוון שאני עוסק במסחר בצרפת, נסעתי לקבל את ברכת הרבי טרם הנסיעה, וב'יחידות' אמר לי הרבי: כשאתה במטוס, בין כך אין מה לעשות, טוב ללמוד בספר כלשהו, ורצוי יותר - בתניא. אמרתי מיד לרבי שאין לי ספר תניא, והרבי אמר: במטוס, אולי תמצא מישהו שיש לו"...

"כשהוא הלך", סיפר הרב גרליק לא פעם, "חשבנו אני ורעייתי שהרבי כלל אינו זקוק לשלוחים. לרבי יש עניינים, ואנו צריכים רק לא להפריע. לא היה עליי לקום ולחפש יהודי במטוס כשאני מעורר מהומה. היה עליי רק לדעת: הרבי נתן תניא - צריכים לתת את התניא, וזה יקרה בין אם האדם ישנו ובין אם נראה לנו שהוא איננו.

"כך" - אמר הרב גרליק - "אנו רואים בכל שנות שליחותנו. הרבי פועל את העניינים ואנו רק חיילים בלוח המשחק".

• 

מספר חודשים לאחר צאתם לשליחות, בהתוועדות י"ב תמוז תשי"ט, דיבר הרבי על מעלת מחנות 'גן ישראל' לילדים, והזכיר שבאותו היום הגיעה הידיעה כי גם במילאנו נפתח מחנה שכזה, הראשון מסוגו באירופה. הרבי דיבר על מעלת המחנה והזכיר את "הרב ר' גרשון מענדל גרליק" והוסיף: "יחד עם זוגתו הרבנית". הייתה זו השיחה היחידה במשך כל שנות הנשיאות בה הרבי שיבח שליח בהתוועדות כשהוא מזכיר את שמו ושם רעייתו, ועוד בשנה הראשונה לשליחותם.

בשנים הבאות, הם הקימו מוסדות באיטליה, פיתחו ושגשגו את הפעילות במדינה, ופעילו גדולות ונצורות, כשהם זוכים להדרכות וברכות מהרבי על כל צעד ושעל. הרבי אף הדריכו והכווינו בקבלת הרבנות במילאנו. במהלך השנים הסמוכות שלח הרבי למילאנו - תחת הרב גרליק - גם את הרב משה לאזאר שי' ולהבחל"ח את הרב ישועה חדד ע"ה.

• 

הרב גרליק היה ידוע במסירות נפשו ודבקותו העזה ברבי, באופן שכל חייו, מחשבותיו, ורגשותיו מופנים לרבי. הרב גרליק הרבה מאוד לנסוע לאורך השנים לרבי, וקישר יהודים לרבי כשהוא מהווה סמל ודוגמה לשליח שאין לו בעולמו כל מציאות ורצונות אישיים, אלא לזכות ולבצע את רצונו של הרבי, מתוך אהבה עצומה.

הוא מהווה בעיני רבים סמל ודוגמה להתקשרות פנימית ומהותית לרבי ולמילוי השליחות שהטיל - להפוך את העולם לדירה לקב"ה.

 • 

בהתוועדות חסידית סיפר הרב גרליק: 

כשהגעתי לניו-יורק בתשרי תשל"ח, זמן קצר לאחר שהרבי עבר את התקף הלב, עברתי במוצאי-שבת בראשית יחד עם ילדיי ליד חדרו של הרבי. הרבי פנה אלי, על אף המצב הבריאותי, ואמר: "גרשון-מענדל, איבער א יאר נאך א מאל" [= גרשון-מענדל, שנה הבאה תבוא לכאן שוב]. מאז - אני מקפיד להגיע כל שנה לשבת בראשית לרבי, וזה מחיה אותי לאורך כל השנה".

יהי זכרו ברוך.