ב"ה הסגר מאחורינו הילדים תיכף חוזרים ללימודים פותחים פרשת השבוע "משפטים". עם מה נפתחת הפרשה, משפטים של נזיקין, דברים שביום יום? לא, עם סוגיה של עבד. "כי תקנה עבד עברי". 

רק רגע, באיזה מדינה יש כיום עבדים? גם בזמנים ההם, מתי קרה שיהודי נמכר לעבד? רק באופן יוצא מן הכלל, מי שגנב ואין לו לשלם, או מי שרצה לוותר על הכל, להיות עבד, העיקר שיחיה בלי מינוסים ודאגות, על חשבון בעל הבית. תסכימו שזה נדיר.

נכון, גם זה חלק מדיני התורה וחשוב לדעת אותם, אבל למה לפתוח במקרה לא שכיח כשאפשר להתחיל ישירות עם משהו רלוונטי?

בני ישראל נקראים גם בנים גם עבדים. בתחילה נקראנו בנים "בני בכורי ישראל", הקריאה של הקב"ה להוציא את בני ישראל ממצרים "שלח את בני ויעבדני". ואילו בהמשך במעמד הר סיני נקראנו עבדים. "כי לי בני ישראל עבדים.. אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים". זה כבר מעמד אחר לגמרי.

מה יותר חשוב בן או עבד?

הבן כמה שהוא קרוב לאבא הוא מציאות לעצמו, הוא לא האדון, לטוב ולמוטב. לעומתו העבד אין לו שום מציאות לעצמו כלל. חכמים אומרים "כל מה שקנה עבד קנה רבו", הכל שייך לאדון. כל המבוקש של העבד היא להיטיב לאדון שלו.

זה היסוד של הפרשה שבאה בהמשך לדיבר הראשון במתן תורה: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". כפי שאומר רש"י "כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי". ברמה כזו אין לו לעבד שום דאגות כלל, הוא שם את מבטחו ויהבו לגמרי אל האדון. 

לכל אחד מאתנו, יש שני 'ערוצים' - סוגי קשר עם הקב"ה. מצד אחד אנחנו בנים. יש לנו פריבילגיה לבקש כמו בן שפונה לאביו. מאידך יש לנו זכות נפלאה להיות עבדים לה' יתברך, או אז אין אפילו צורך לבקש כי ה' מצידו ממלא את מבוקשנו. במצב כזה המציאות שלנו מבטאת לגמרי אותו, את הקב"ה. כי "עבד מלך - מלך".

**

לצפייה: