קריאה של חיבה וזעקה מעומק הלב אל ההורים, המחנכים, הרבנים וכל העוסקים באמונה בחינוך הדור הצעיר.

כולנו מכירים מקרוב את ההתמודדות התמידית של רבים מבני ובנות הנוער, בקהילות רבות ושונות ברחבי העולם הדתי והחרדי. 

ההתמודדות היא במקרים רבים לא רק נחלתם של בני ובנות הנוער בלבד, אלא של כל הסובבים אותם במעגלים קרובים ורחוקים, במישרין ובעקיפין.

מעל כל במת תקשורת אפשרית, נוכל למצוא כתבות חדשותיות ומאמרי חשיבה, אודות מצב הנוער, ותמיד תזעק הכותרת ותכנה אותם בשם "הנוער הנושר".

בהקשר לכך, בעברי על פרשת השבוע "משפטים", צדו את עיני הפסוקים הבאים (פרק כ"ד פסוקים א-ה):

"ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחוק. ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו. ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה. ויכתב משה את כל דברי ה' וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל. וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים".

באם יורשה לי לבאר על דרך הדרש:

רש"י מבהיר שפרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובד' בסיון נאמר לו "עלה". זאת אומרת שכל זה קרה בימים שלפני וכהכנה למתן תורה.

משה מצווה: "עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל"... ולאחר שהפרשה מפרטת על כתיבת משה את כל דברי ה', ועל שהוא בנה מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל, ממשיכה התורה ומספרת על שמשה שלח את "נערי בני ישראל" ועל שהם העלו עולות וזבחו זבחים, שלמים ופרים.

הבה נשים לב לעובדה (על דרך הדרש כנ"ל) שבימי הרת עולם, ימי הכנה ליום מתן תורה, בו העולם כולו על כל דרגותיו, דומם צומח מדבר וחי, עמד דום, ונשמעו קולות וברקים, וכל העם ראו את הקולות, ואת הלפידים ואת קול השופר, ואת ההר עשן, עד שיראו ונעמדו מרחוק ואמרו אל משה, דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות... וכאמור, ימים ספורים לפני מעמד כזה, שולח משה את "נערי בני ישראל", לעלות עולות, לזבוח זבחים, שלמים ופרים לה'. במילים אחרות לערוך התוועדות חסידית.

ואולי כאן המקום להתעורר, לעשות חישוב מחדש של צורת ההסתכלות שלנו על "נערי בני ישראל" של דורינו, ולהחליט אחת ולתמיד, שלעולם לא נקרא להם עוד בכינוי "נוער נושר" אלא "נוער מתמודד".

וכבר שמענו מכבוד קדושת אדמו"ר נשיא דורינו, שהתייחס אל קבוצת נכי צה"ל ושינה את כינויים ל"מצוייני צה"ל" עם כל אריכות ומתיקות דברי הרבי בזה.

צודקים יהיו אלו מבין קוראי מאמר זה, שיבואו ויטענו, ש"נערי בני ישראל" בפרשה היו: לפי רש"י "הבכורות" לפי האבן עזרא "הבחורים ...מלשון נבחרים" לפי הרמב"ן "על דרך הפשט הנערים שלא טעמו טעם חטא..." ועוד פירושים המחזקים את מעמד "הנערים", ואיך אפשר להשתמש בפרשה זו ללימוד על "הנוער המתמודד"?

אך היא הנותנת!

ה"נוער המתמודד" של ימינו אין בינו לבין הנוער של זמן מתן תורה מלבד הקשיים המיוחדים לדור זה, וגם אם ירצו לטעון שנערי דורינו טעמו טעם חטא, אין זה מתאים עם המציאות של הייסורים הפנימיים וההתלבטויות הקשות עמם הם מתמודדים.

אשר על כן, אף אם נופלים הם בדברים מסויימים, עדיין אין החטאים שלהם עם "טעם" אין הם נהנים מההפקרות וההוללות, הם משוועים לנס שיקרה בחייהם ויוציאם מחושך לאור ומשעבוד לגאולה. ולכן גם אם חטאו אין זה בגדר של טעמו "טעם חטא".

השינוי לטובה צריך אם כן להגיע מצד ההורים והמחנכים, באופן ההבטה שלנו על הנעשה בנפש הנערים והנערות, על היכולות ב"פועל" ובעיקר ב"כוח" שלהם. ובהרבה אופנים של קירוב, בעת ארוחות משפחתיות, התוועדויות חסידיות עם זבחים, שלמים ופרים כפשוטן, המוגשים על שולחן ערוך.

ומיד כשישימו לב לשינוי בכינוי שהדביקו בהם ללא סיבה מוצדקת, וישמעו מכל עבר על "הנוער המתמודד", ירגישו הם בכוחות שיש להם, ל"התמודד" בעזרת ה' עם הקשיים והנסיונות, ויוכיחו לעצמם ולכל הסובבים אותם, שכשם שלא התביישו ליפול פה ושם למקומות שנשמתם אינה מרגישה בהם "בבית", כך בלי בושה יעשו צעדים ופעולות ממשיות להתחזקות בקשר עם המשפחה, עם התורה והמצוות, וישתנה כל המצב לטובה בעזרת השם יתברך.

• הכותב הוא רב קהילת "בית אליעזר יצחק" בקראון הייטס ברוקלין ניו יורק