השכנה של כפר חב"ד מתחדשת • הרב אלי` וולף

עמדתי בקה"ת כפר חב"ד ושוחחתי עם אבי שיחי'. אנשים שונים עמדו שם, מעיינים בספרים, בודקים, קוראים, ואחד המבקרים ניגש אלי לפתע וספק שואל ספק אומר: אלי וולף?! לטור המלא

צפו בוידאו:

הבטתי בו, הקול שלו היה מאוד מוכר לי, אבל לא הצלחתי לזהות אותו. פנים עדינות, כיפה שחורה מעטרת את ראשו, זקן מכסה את לחייו – משהו בעיניים מוכר לי אבל אני לא מצליח להזכר.

אחרי כמה שניות אני מזהה את המבע, את מבט העיניים: "אסף"?! אני ספק שואל ספק קובע - - -

מאז שחזרנו ממוסקבה לארץ, התחלתי למסור שיעור תניא קבוע בעיר יהוד, תחת מטריית הפעילות הרחבה של ידידי, השליח ר' שמעון וינר.

כל יום שלישי בערב היינו נפגשים לכשעה ויותר, ולומדים יחד תניא, יהודים עמלי כפיים, יהודים מתעניינים, מגוון מיוחד של משתתפים.

באחד הימים הצטרף אלינו בחור חדש, הצעיר שבכולם. הוא היה מגיע עם אופנוע רועש, לבוש במעיל עור קצר, שער ארוך, מאוד. ובדרך כלל רטוב.

אסף, היה מציל בבריכה, ובשעות אחר הצהריים סייע לבעלי מוגבלויות במסגרת הבריכה, הידותרפיה, למי שמכיר את המונח, ולא היה מוותר על שיעור תניא. מהבריכה אל השיעור.

הוא השתלב יפה, היה לו רקע מסויים בתכנים, כשטייל במזרח הוא השתתף שם בשיעורי תניא, וחיפש משהו דומה גם כאן, בארץ.

יום אחד הוא עזב את יהוד, ומאז לא נפגשנו - והנה הוא כאן, בקה"ת, מחפש ספר מסויים בחסידות. אין זכר לשיער הארוך, במקום קסדת אופנוע כיפה שחורה לראשו, במקום השיער הארוך, זקן נאה מעטר אל לחייו, ומראהו כבחור מן השורה.

לא מכבר אסף נישא למזל טוב, ומתגורר באחד הישובים לא הרחק בכפר חב"ד, והוא ורעייתו הינם בני-בית אצל השליח ביישוב.

יהוד, שכנה לכפר חב"ד, ובשקט בשקט, בלי זרקורים ומערכות הגברה – השלוחים שם הופכים את העיר.

העיר מתפתחת כל הזמן, וגם השלוחים. כמה משפחות שלוחים מתגוררים בעיר, והעשיה גדולה. גדלה והולכת.

אסף, הוא אחד מתוך מאות רבות של יהודים (תרתי משמע) שהתקרבו על ידי השלוחים בעיר. השלוחים פועלים בעיר בגשמיות וברוחניות, שיעורי תורה, סיוע כלכלי, מבוגרים ונוער, בעלי מעמד ועמך בית ישראל. "הרב שמעון" מוכר בעיר, יותר מחברי המועצה.

מאות רבות של יהודים כמו אסף, עשו צעדים כאלו ואחרים בדרך העולה בית א-ל, יחד עם השלוחים, בעזרת השלוחים לעיר.

לפני כשנה וחצי ר' שמעון חגג בר מצוה לבנו, ובלית ברירה, בגלל כמות האורחים הגדולה של ידידיו ומקורביו מיהוד, הוא "נאלץ" לקיים את הבר מצוה באולמות השמחה שבכפר חב"ד. מאות אורחים נטלו בה חלק.

אני מכיר מקרוב את העשיה שם, מידי פעם אני נקרא אל הדגל, להתייצב ביהוד. הילדים שלי מכירים מקרוב את כל מרכזי האוכלוסייה המבוגרת בעיר מפעילויות חג הפורים. לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש, החלפתי את בן דודי ר' שמואל וולף בשיעור השבועי שלו ב"בית הכנסת של כולם", ציבור איכותי ומרתק, ולמען האמת גם מאתגר.

בבית הכנסת "שארית הפליטה", יש לי מקום קבוע לקריאת המגילה, על הבימה, שם אני קורא בפני עשרות יהודים.

והכל נעשה שם בשקט, בלי רעש וצלצולים. בחום, באהבה, בגובה העיניים.

אבל הפעם, הם יצאו עם רעש. בלית ברירה הם נאלצים להשתמש בכלים רועשים. הם צריכים אותי ואותך.

בית הכנסת שארית הפליטה, שכשמו כן הוא, לא רק שהוא לזכר קדושי השואה, אלא גם מצבו הפיזי היה משהו שמבטא "שארית הפליטה".

בכל פעם שהיה מבקר בו, הלב היה נצבט לראות את המצב העגום של היכל בית הכנסת, ממש סוג של שארית וזכר לימים מפוארים.

והשלוחים לעיר, בעצה אחת עם חברי העיריה, רוצים להפוך את המקום למרכז חב"די שוקק חיים, מרכז יהודי מפואר ומרשים, למקום שיאיר את יהוד כולה, את יהודי העיר, את ציבור המקורבים הגדול ואת כלל התושבים.

אבל הם צריכים אותנו. אותי ואותך.

אם אני אתן מאה שח, אתה תיתן מאה שח, ועוד כמה כמונו – התכניות שלהם יקרמו עוד וגידים, הם יצליחו לממש את החלום.

לא הרבה, רק מאה שקלים, ויחד נשפץ את המקום לשם לתהילה ולתפארת.

לתרומה מקוונת לחץ כאן