הפרופ' ערן סגל ממכון ויצמן, שעד היום התחזיות שלו התבררו כמדויקות למדי, כותב הבוקר (ראשון), כי פתיחת הסגר בשלב הזה תוביל לעלייה במאומתים, והנשק היחיד שנשאר הוא החיסון, בדגש על המבוגרים שטרם התחסנו.

האם יעלה מספר החולים קשה?

יוצאים מהסגר עם מקדם הדבקה 1. פתיחה תייצר יותר מגעים בין אנשים, R יעלה מעל 1 ותהיה עליה במאומתים. מישהו חושב אחרת?

השאלה הגדולה היא מה יקרה לחולים קשה. מצד אחד, החיסונים עובדים ויורידו את מספר החולים קשה החדשים. מצד שני, העלייה במאומתים תעלה בסוף גם את החולים קשה.

איזו מהמגמות תנצח?

אף אחד לא יודע. כי למרות שהחיסונים עובדים, אנחנו לא יודעים בכמה הם מורידים הדבקות ובכמה תחלואה קשה (80%, 95% או אולי אפילו 98%?) ואת גודל העלייה במאומתים גם אי אפשר לדעת, כי זה תלוי בכמה יפתחו ובאיך אנשים יתנהלו.

אז מה צריך לעשות?

קודם כל, לפתוח בהדרגה ולחכות בין צעד לצעד. כי גם אם החיסונים יורידו בטווח הקצר את החולים קשה, נותרו כ-400,000 מעל גיל 50 שלא חוסנו. ובגלל שלמאומת בגיל הזה יש 10% סיכוי להפוך לחולה קשה, להתפרצות תחלואה בלתי נשלטת עדיין יש פוטנציאל להמוני חולים קשה.

97% מהנפטרים - בני 50 ומעלה

דבר שני, זה חיסון ה-400,000 בגיל +50 שטרם חוסנו. 97% מהנפטרים ו-87% מהחולים קשה עד היום הם בקבוצה הזו, אבל היא כבר בקושי מגיעה להתחסן. אז צריך לשנות תוכנית פעולה ולהגיע אליהם. ככל שנחסן כאן יותר, יהיו פחות חולים קשה שיתווספו. המאמץ חייב להיות מרוכז כאן, כי כמעט ואין לנו כלים אחרים.

סכנת הזן הבריטי

דבר אחרון, זה ההקפדה האישית. מסכות, מניעת התקהלויות, והקפדה וזהירות גם ממי שהתחסן, כי אנחנו עוד לא יודעים מספיק. עם הזן הבריטי גם למגעים קצרים יש סיכוי לגרום להדבקה.