בשבוע ההסתלקות: הרב בוטמן שחזר את השיחות עם הרבנית
קשה מאוד לומר שהכרתי את הרבנית. מה שכן, ביקרתי אצלה הרבה פעמים. בשעה זו קשה מאוד לדבר. בטח כשמדובר על מישהו קרוב אלינו שהיינו רגילים לדבר עליו בלשון הווה וכעת לפתע נאלצים לדבר עליו בלשון עבר, וזה מאוד קשה.
כמובן שאינני יכול להרשות לעצמי לשרטט קווים לדמותה של הרבנית נ"ע, אלא פשוט אני רוצה להיזכר בדברים שהייתי עד להם. להיזכר בפגישות איתה. ולחלוק את החוויות והרגשות שלי שהיו אז.
רגש, כידוע, קשה מאוד למסור לשני. אין לו דפוס מסוים וכל אחד מרגיש את הדברים בצורה שונה. כל אחד מסתכל על הדברים מזווית ראייה אחרת. על כן, מה שאני אומר זה רק מה שאני הרגשתי. ועל כן יהיו דברי ורגשותי נר לע"נ הטהורה.
אני זוכר את הפגישה הראשונה איתה. היא הייתה אחרי שהגענו מצרפת, בשנת תשי"ד. זו הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו עם הרבנית. אני זוכר את החיב והקרבה שהראתה לאימא ע"ה ולנו הילדים. איך שהתעניינה ושאלה אותנו בכל פרט ופרט. זה עוד היה בדירה הראשונה של הרבי, ברחוב ניו יורק, בדירה קטנה.
מאז נפגשתי עם הרבנית הרבה פעמים. זכיתי פעם להיכנס עם הילדים גם. בכל פעם היה על השולחן כיבוד. בחג הסוכות הילדים היו לפני בר מצווה והיא הכינה את הכיבוד וביקשה מהם להיכנס לסוכה לטעום שם.
זכיתי גם שכאשר הרבי והרבנית עברו להתגורר בדירה שברחוב פרזידנט, הבית שהיום כולם מכירים, הייתי אני שבנה את הסוכה הפרטית שלהם בקומה השנייה.
כשהייתי נפגש עם הרבנית הייתי מספר לה על קיום המבצעים של הרבי, ידעתי שזה ישמח אותה ויסב לה נחת. הייתי מספר לה על החסידים בכל המקומות ועל התקשורתם. מצד אחד שמחה ומצד שני הסתירה את הרגשות. תמיד התעניינה מה קורה.
הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה בי"א ניסן, לפני שנה. הגעתי אז ל-3 ימים. התקשרתי, לא ידעתי אם תקבל אותי. אמרתי שבאתי ליום הולדת של הרבי והייתי מאוד מאושר אם תוכל להקדיש לי כמה דקות. אמרה שמאוד תשמח לראות אותי.
הגעתי אליה עם הבן והחתן שלנו. בבית כמובן שהיה כבר הכל מוכן לפסח. מהמטבח הרגשתי את הריח של הדגים שהכל כבר מוכן לקראת החג. בכל זאת הרבנית מצאה כמה דקות לארח אותי. הודתי לה על זה כמובן.
הקלטה המלאה מהשידור. הרב בוטמן חולק זיכרונות
אצל חסידים לא נהוג לדבר על החיים הפרטיים של הרבי. אבל כדאי להזכיר ואולי להתבטא שהיא הייתה החסידה הכי גדולה של הרבי. היא הקריבה את החיים שלה בעבור הרבי, לא היה לה לא יום ולא לילה. כולנו זוכרים את לילות היחידות הארוכות, שהייתה נשארת בבית עד מאוחר.
אפשר לומר גם שהייתה היחידה בעולם שהרבי חלק איתה את ענייניו וסיפר לה מה הולך. כמה פעמים הזכירה את עגמת הנפש שיש לרבי מדברים שלא לרוחו. ובפרט בגזירה של מיהו יהודי, שהזכירה את זה.
מספרים על הצמח צדק, שכאשר רעייתו הרבנית נפטרה אמר שמרגיש שעולמו חרב עליו. ר' לוי יצחק, אביו של הרבי, כתב באחד המכתבים שלו אל הרבי והרבנית ששמם כשם הצ"צ ורעייתו. אנו תפילה בשעה זו שהקב"ה יחזק בריאותו של הרבי, שיהיה בריא ובקרוב ממש נזכה כולנו לביאת משיח.
מאפשרים לכם לקבל
