הרב זושא וולף

אחד המועדים המאתגרים בחסידות חב"ד הנו כ"ב בשבט, יום ההילולא של הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע"ה. אנו נדרשים ומצווים ללמוד מדרכיה וממעשיה של אישיות נעלית ומרוממת שלא הכרנו, מאישיות שהצניעה את עצמה ככל שיכלה, מדמות שלא הופיע בכלל בציבור. מעט מאוד אם בכלל מתועד מחיי הרבנית ע"ה, כמו התיעוד של עדותה בתקופת "משפט הספרים", וגם תיעוד זה חתום וסגור מעין הציבור הרחב.

ניתן בהחלט לקבוע, שכאשר אנחנו באים ומבקשים ללמוד מהרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא ע"ה ז"ל ומדרכיה כיום, בערב יום ההילולא שלה בכ"ב שבט, אין כל הבדל מבחינת הקשר וההיכרות עם הרבנית ע"ה, בין נשים ואמהות צעירות, שנולדו לאחר הסתלקות הרבנית, לבין נשים מבוגרות, תושבות שכונת המלך קראון הייטס, ואפילו של השכנות לבית המלוכה ברחוב פרזידנט - הנשיא - 1304.

התבטאות מיוחדת אודות התרחקותה של הרבנית מכל סממן של מעמד וכבוד, עד הקצה האחרון, שמעתי בשם הרב נחמן סודאק ז"ל, השליח הראשי בלונדון:

פעם אחת בראשית שנות הכ"ף צלצל הטלפון הציבורי שהיה ממוקם בפרוזדור קומת הכניסה של 770, ועל הקו היתה הרבנית ע"ה, בהציגה את עצמה כדרכה שמדברת גב' שניאורסון מרחוב פרזידנט. ר' נחמן שענה לטלפון, היה אז בחור ישיבה ב-770, ולא היה מודע ל'נוהל' זה, התלבט ושאל, "וועלכע רעבעצין, די יונגע צי די עלטערע"? [איזו רבנית, הרבנית המבוגרת, כלומר הרבנית חנה ע"ה שהתגוררה אף היא ברחוב פרזידנט מספר 1414, או הרבנית הצעירה, מרת חי' מושקא].

הרבנית נענתה ואמרה: "איך בין נישט קיין רעבעצין אבער מיין מאן איז דער רבי"... אני אינני רבנית, אבל בעלי הוא הרבי...

דיון בדבריה בגיל חמש

עוד מקטנותה של הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא ע"ה, אנו למדים כי רבותינו נשיאינו ייחסו משמעות וחשיבות רבה לדבריה ולמוצא פיה.

מפורסם הוא המאורע שאירע עם הרבנית באחרון של פסח תרס"ו, בהיותה כבת חמש שנים בלבד, מאורע שהן אדמו"ר הרש"ב, הן אדמו"ר הריי"צ והן הרבי נשיא דורנו עסקו בו בהרחבה.

בהתוועדות אחרון של פסח תשכ"ה התייחס הרבי למאורע זה (תורת מנחם התוועדויות חלק מג עמוד 202). הרבי חזר על סיפורו של הרבי הריי"צ, אשר בליל אחרון של פסח תרס"ו נכנס הרבי הרש"ב לחדר הספרים בביתו, ושמע שמתנהל וויכוח חזק בין נכדותיו, בנותיו של הרבי הריי"צ. אחת אומרת שאחרון של פסח הוא חג ככל הימים טובים, והאחרת אומרת שאינו חג רגיל, והוכחה לכך שבהדלקת הנרות לא אומרים בו ברכת 'שהחיינו'. מאורע זה, הזכיר לרבי הרש"ב סיפור דומה שאירע עם אדמו"ר הצמח צדק בשנת תרכ"ה.

[במקור הדברים, בשיחת הרבי הריי"צ מאחרון של פסח ה'ש"ת (ספר השיחות ה'ש"ת (מתורגם ללה"ק) עמוד עו): "היום – אומר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק . . שמעתי שבחדר האוכל מנהל ויכוח חזק בין בנותיך . . מושקא אומרת שאחרון של פסח אינו חג כמו כל החגים..."]

והרבי הרחיב בדברים, אשר סיפור זה אילו היה מופיע בספר סיפורי מעשיות, היה הסיפור בבחינת "סיפור נאה", אולם כאשר לוקחים בחשבון שסיפור זה כולל אמרה של אדמו"ר הצמח צדק, הרי בוודאי שכל פרטי הסיפור הם מכוונים, והרבי האריך לבאר במשמעות הדברים.

ממאסים בשאיפות החדשות

אם רבותינו נשיאינו עסקו בדבריה של הרבנית הצדקנית בהיותה כבת חמש שנים, שומה עלינו להוסיף ולעיין וללמוד מדבריה כפי שסופרו על ידי אביה הרבי הריי"צ.

במהלך שנות התר"פ עבודת הקודש של הרבי הריי"צ באחזקת מצב היהדות במרחבי רוסיה הלכה והסתעפה. בט"ו בסיון תרפ"ז באו כידוע מלאכי החבלה של הנ.ק.וו.ד. אל מעונו של הרבי, על מנת לאוסרו.

תוך כדי עריכת החיפוש, פגשו אותם זדים ברבנית ע"ה. היא השיבה לשאלותיהם בתקיפות ובגאון, כפי שמסופר ב"רשימת המאסר" הידועה שכתב הרבי הריי"צ:

"...עברו רגעים אחדים, וקול הפקיד נחמנסאן - נער עברי מנעוול - אשר אביו היה נוסע לליובאוויטש וגם הוא למד אצל מלמד בנעוול - מצווה לאמר: אתם לכו ועמדו על פתחי הבית לשומרם, אם יבקש איש להכנס לבית תפתחו לו הדלת לרווחה, ואם יחפוץ איש ללכת גם מחדר לחדר, או לדבר ביניהם לא תתנו...

ראשונה הלכו לחדר בנותי מ' חי' מוסיא ושיינא יחיו, לבקר שם וידרשו מאתם לאמר להם: מאיזה פארטיע [=מפלגה] המה? ויענו כי הם בהפארטיע של אביהם, בנות ישראל בעז-פארטיינע [=בלתי מפלגתיות], מחבבי אורחות ישראל סבא, ממאסים בשאיפות החדשות..."

קשר נשמתי פנימי במשפחת המלוכה

"אנחנו במפלגה של אבא, מחבבי אורחות ישראל סבא, ממאסים בשאיפות החדשות". רבות ניתן ללמוד ממילים רבות עוצמה אלו, הן על הקשר הנפשי המיוחד של הרבנית ע"ה עם אביה, אשר מכך אנחנו צריכים לקחת דוגמה והוראה, והן מן הנחישות והעוצמה הפנימית העולה ממילים אלו.

לפני מספר שנים הופיע כרך ייחודי בסדרת אגרות הקודש של רבותינו נשיאינו, כרך מיוחד מאגרותיו של הרבי הריי"צ שכולו חילופי מכתבים בין הרבי הריי"צ, לחתנו הרבי נשיא דורנו ולרעייתו בתו הרבנית חי' מושקא. שלוש מאות האגרות בכרך זה נכתבו בין השנים תער"ג-תש"ז, והתפרסמו בכרך זה לראשונה.

אגרות אלו כולן הנן בעלות אופי משפחתי אישי, והן בבחינת "הביאני המלך חדריו". לראשונה נחשף ציבור החסידים אל הקשר הנשמתי-משפחתי-אישי במשפחת המלוכה, משפחת בית הרב, אל הקשר העמוק שבין הרבי הריי"צ לחתנו ולבתו.

האיגרת השלישית בכרך זה, היא אגרת ששיגר הרבי הריי"צ מפטרבורג אל בתו הרבנית חי' מושקא בח' שבט תרע"ז, בהיותה כבת 16 שנה. וכך כותב לה אביה:

"ילד צריך לדעת שהוא הנחמה של הוריו והעושר שלהם. זה הכל, וכל השאר – הוא רק נלווה. וגם אצל הילדים, כל האושר והעושר שלהם אלו ההורים. צריכים לחשוב על זה תמיד. וזהו הקשר הכי נכון של הילדים וההורים, ואז המשפחה היא האנשים המאושרים ביותר בתבל".

[יצויין כי דברים בסגנון דומה, אנו מוצאים שנים לאחר מכן, בשנת תרפ"ט, שבועיים ימים לאחר חתונתם של הרבנית חי' מושקא והרבי נשיא דורנו בי"ד בכסלו, במכתב ששיגר להם רבי לוי יצחק שניאורסאהן אביו של הרבי בה' בטבת. וכך כותב להם רבי לוי יצחק, אשר כידוע לא נכח בחתונת צאצאיו:

"חיו יחד חיי נחת שלווה והשקט, תהיו שבעי רצון ועונג זה מזו וזו מזה תמיד בכל עת. תלכו יחד תמימי דעים, ורוח אחד לשניכם, כאיש אחד ממש בכל דבר ודבר כל ימיכם לעולם, ונשבע מכם רוב נחת ועונג בגשמיות וברוחניות.

רק בנושא אחד רצוני שכן תהיו כאנשים נפרדים, והוא – בנוגע לכתיבת מכתבים אלינו לעתים קרובות ככל האפשר. בענין זה אל תסמכו זה על זה, ואל תצאו ידי חובת זה על ידי זה. כתבו הרבה ככל האפשר ולעתים קרובות ככל האפשר, בלי שום "רשמיות"".

ובמכתב נוסף מהתקופה ההיא כותב רבי לוי יצחק לבנו ולכלתו, "אילו הייתם יודעים כיצד אנו מביטים על מכתבי שניכם, הייתם כותבים כל הימים"---

כשהקשר בין הצאצאים להורים חדור בהכרה עמוקה ש"כל האושר והעושר שלהם אלו ההורים", אזי גם כשעומדים מול מלאכי חבלה מאיימים המבקשים להפחידם, לא נרתעים מהם ובקול תקיף וללא מורא משיבים להם, "אנחנו במפלגה של אבא, מחבבי אורחות ישראל סבא, ממאסים בשאיפות החדשות".

המינרל החזק ביותר

אולם ייתכן שניתן ללמוד משמעות נוספת ועמוקה יותר מדבריה אלו של הרבנית. כבר נידון בהרחבה מעל גבי גליון "משפחה חסידית" (גליון 1500) התואר והעיטור הנפלא שהרבי הריי"צ העניק לביתו הרבנית חי' מושקא, בכנותו אותה כ"מרגלית". במספר אגרות קודש אל חתנו הרבי, בכרך אגרות-הקודש האמור, הרבי הריי"צ מכנה את בתו הרבנית חי' מושקא כ"מרגלית יקרה"

כל מילה, אמרה או ביטוי של רבותינו נשיאינו, הנם מדוייקים בתכלית. ובמיוחד ביטוי או אמרה נפשית-פנימית נדירה שכזו מהרבי הריי"צ על בתו, שבוודאי ביטוי זה הנו בעל משמעות רבה עד למאוד. מה אנו, בדעת תחתון שלנו, יכולים להבין במשמעות הדבר?

אבנים טובות ומרגליות טמונים בעמקי האדמה או בערוצי נחלים. גם כאשר המרגלית והאבן הטובה טמונה ונסתרת מעין כל, היא קיימת בכל תוקפה ובכל מציאותה.

למרגלית לא משנה כלל אם היא נמצאת במעמקי מכרה נידח או בקרקעית הים, או בחלון ראווה נוצץ בחנות תכשיטים של מותגי יוקרה.

גם אם הזולת לא מודע לקיומה של המרגלית היקרה, או אף שהוא מודע לקיומה אך הוא לא מואר ממנה, שהוא לא מודע לערכה הסגולי הנדיר, אין זה גורע מאומה מיופיה העצמי הנדיר ומסגוליותה המיוחדת.

מחצב היהלום הוא כידוע המינרל החזק ביותר בטבע. הוא מבטא יציבות ואיתנות, עצמיות. הוא מאיר את הזולת, אבל לא מושפע מהזולת. ובמילותיה של הרבנית, "מחבבי אורחות ישראל סבא, ממאסים בשאיפות החדשות".

כל ה"שאיפות החדשות" ו"חידושי" התקופה, אווירת והשפעות הרחוב וה'קידמה', חידושים טכנולוגיים מסוכנים, צווי האופנה והמודרנה, וכל כיוצא בזה – מי שהולך בדרכי הרבנית, מי שהוא כ"מרגלית", הוא מואס בכל זה. הוא איתן, יציב ודבוק במקורו, "מחבב אורחות ישראל סבא".

מבשרת בשורת הגאולה

הרבנית ע"ה מסמלת ומייצגת תוקף ואיתנות של 'מרגלית'. בהקשר זה, מן העניין להביא את הרעיון הבא, אף הוא מתחום הפנינים ואבני החן ואיתנותם.

כאשר הופיע לראשונה הספר "היום יום" בשנת תש"ג, כתב הרבי הריי"צ באותם ימים אגרת לאחד החסידים בו הוא מתאר, "ודאי קיבלתם את הספר 'היום יום', שהינו ספר בפורמט קטן - כפי שעל החסיד להיות בעיני עצמו - אך גדוש בפנינים ואבני חן מאוצרות אדירים ואיתנים. זו ברוך השם יצירת איכות חסידית אמיתית"...

בהקדמה לפתגמים היומיים, מופיע מדור "שלשלת היחס" על פעולותיהם של רבותינו נשיאינו ומשפחותיהם. בפרק אודות הרבנית חי' מושקא, מופיעות השורות הבאות, שהוגהו ואושרו על ידי הרבי:

"הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא ע"ה ז"ל. נולדה - ביום הש"ק כ"ה אדר ה'תרס"א בבאבינאוויטש, עיירה ליד ליובאוויטש. בשנת תרפ"ז (כשנאסר אביה - כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ) נסעה עמו מלנינגרד לקאסטראמא.

הייתה הראשונה למסור את בשורת הגאולה בטלפון מקוסטרומה לדירת האב בלנינגרד.

כל ימיה נתקיים אצלה "כל כבודה בת מלך פנימה". בשנותיה האחרונות - עסקה ב"מבצע נש"ק", וגם עסקה רבות במוסד "תן יד" (להכנסת כלה"). ביום רביעי פ' משפטים כ"ב שבט, ה'תשמ"ח נסתלקה – ומנוחתה כבוד בבית החיים דחב"ד בניו יארק".

מספר דברים מתמיהים בשורות אלו. קורות חייה של הרבנית ע"ה מתומצתים ב"היום יום" לשורות בודדות, כאשר מתוכם מוקדשת שורה שלימה לכך שהרבנית הייתה הראשונה להודיע על בשורת הגאולה של אביה בי"ב תמוז. מה ה'רבותא' בכך שהרבנית התקשרה טלפונית להודיע זאת?

שנית, כשאנו מעיינים במה שנכתב אודות הרבי הריי"צ עצמו על מאורע זה, מופיע התיאור הבא: "י"ב תמוז נתבשר אשר חופשה ניתנה לו; י"ג תמוז יצא לחרות". אין כאן כל ביטוי המתייחס ל"גאולה"?...

ועוד זאת, תיאור קורות חייה אלו הוגה כאמור על ידי הרבי. אולם במקור היה כתוב שהרבנית התקשרה אל "חצר ליובאוויטש", ואילו הרבי מחק מילים אלו (ראו בתצלום המופיע בסמוך) ותיקן בכתב יד קדשו "לדירת האב". מה משמעות תיקון זה?

בשיחות הקודש של הרבי שאמר בימי ההילולא של הרבנית ע"ה, הרבי ביאר והאיר את משמעות השם חי' מושקא ועניינה של הרבנית, בהקדמת ההסבר אודות הקדמת הנשים לגברים למתן תורה, "כה תאמר לבית יעקב - אלו הנשים, ותגיד לבני ישראל - אלו האנשים". במתן תורה החלה משימת העם היהודי להוריד את השכינה למטה בארץ, לעשות לבורא יתברך דירה בתחתונים, ובמשימת-על זו הוקדמו הנשים לגברים, כפי שהרבי מאריך בכך בשיחות הקודש.

בתפקיד זה עצמו של עשיית הדירה לבורא, עניינה ושמה של הרבנית מבטאים את הרמה הגבוהה ביותר, שכן שמותיה חי' ומושקא מבטאים את השילוב שבין 'חיים' ופנימית, לבין 'מושקא', במובן של ריח טוב. כלומר עשיית הדירה לבורא כפי שמתבטא במהותה של הרבנית, אין זה רק עשיית 'דירה' בסיסית, וגם לא 'דירה נאה' גרידא, אלא דירה עם ריח ו'מקיף' משובח, כלומר 'דירה' מושלמת שבה עיקר הנחת רוח לבורא.

הווה אומר, עבודתה של הרבנית ע"ה מבטאת את השלמת מטרת הבריאה בעשיית העולם הזה לדירה לבורא, להשראת הבורא בתחתונים, ולהבאת הגאולה במהרה בימינו.

ניתן אם כן אפוא לומר, בדרך הרמז על כל פנים, אשר ייתכן ורעיון זה מסתתר ומרומז בתיאור האמור מחייה של הרבנית, "הייתה הראשונה למסור את בשורת הגאולה בטלפון מקוסטרומה לדירת האב". אכן, הרבנית היא זו שפועלת ומוסרת את 'בשורת הגאולה', וזאת, כתיקון הרבי בכתב ידו, ל'דירת' האב...

לענוד את ה'מרגלית'

האתגרים הניצבים בפנינו הם גדולים ביותר, אולם יחד עם זאת ניתנו לנו "אוצרות אדירים ואיתנים".

בשיחת קודש שנשא הרבי בפני קהל החסידים בסוף ימי ה'שבעה' על הרבנית ע"ה, בכ"ט שבט, הפליא הרבי בדבריו עד מאוד את מעלת הרבנית, באומרו כי "מדובר בנשמה כזו . . בבת זו ישנו הכח מצד האב, נשיא הדור, שהיה ממלא המקום של נשיאי חב"ד שלפני זה, עד לבעל שם טוב – ותורת הבעש"ט מביא ל"קאתי מר", דא מלכא משיחא; וביחד עם זה, בזכותה וביחד עמה, מצד "טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו", היא נותנת זכות זו לכל אחד ואחת עד סוף כל הדורות"---

המרגלית היקרה והנדירה הוענקה לנו, ואנו עונדים אותה. כל בר-דעת מבין, שמי שיש ברשותו מרגלית יקרה, הוא הולך בבגדים מתאימים, ומתנהג בצורה הולמת. לא הולכים עם בגדים פשוטים ונוהגים בהתנהגות גסה עם תכשיט יקר.

עלינו להיות כמרגלית זו, שאורה הוא עצמי, איתן ויציב ולא מושפע מהזולת. כחסידי חב"ד באופן כללי נדרש מאתנו לייצג נאמנה את גישת הרבנית, להיות "במפלגה של אבא, מחבבי ארחות ישראל סבא, ממאסים בשאיפות החדשות". כאשר סביבנו הכל סוער וגועש, כל אחד מבקש למשוך אותנו אל מחנהו ומפלגתו, אנחנו מצהירים בקול צלול ותקיף "אנחנו במפלגה של אבא". אנחנו משתייכים רק אל מחנהו ואל דגלו של הרבי נשיא דורנו, אל דגל החסידות ואל דגל הפצת המעיינות חוצה, הם ארחות ישראל סבא מורנו הבעש"ט, ובכל השאר אנו מואסים.

וביום ההילולא של הרבנית אנחנו מקבלים גם כוחות לחזק את התא והמחנה המשפחתי הפנימי שלנו, "המפלגה של אבא". הדבקות המשפחתית שסימלה הרבנית, כדברי הרבי הריי"צ האמורים לרבנית, "ילד צריך לדעת שהוא הנחמה של הוריו והעושר שלהם. זה הכל, וכל השאר – הוא רק נלווה . . וזהו הקשר הכי נכון של הילדים וההורים, ואז המשפחה היא האנשים המאושרים ביותר בתבל"...

בהליכה בדרכיה של הרבנית, נזכה בעזרת ה' כולנו להיות "האנשים המאושרים ביותר בתבל".

•

המאמר נכתב לפני מספר שנים ל'משפחה חסידית' והוא מובא כאן לרגל היארצייט, אקטואלי מתמיד

וידאו על הרבנית, מאתר JEM: