גילויים נדירים מתוך המגזין המדובר על הרבנית • מדהים

לקראת כ"ב שבט הוציא ארגון 'נשי ובנות חב"ד בארץ הקודש' מגזין מושקע ונרחב על הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא נ"ע, המכיל מאמרים, כתבות וסיפורים נדירים שטרם נשמעו על אורחות חייה של הרבנית, מסירות נפשה, שותפתה בעבודת הקודש של אביה הרבי הריי"צ ובעלה הרבי, והפעולות הרבות שעשה הרבי לאחר הסתלקותה • עשרת-אלפים העותקים של ההוצאה הראשונה של המגזין אזלו בתוך ימים ספורים, לאחר שנרכשו בידי הקהל הרחב, ארגוני נשי חב"ד בריכוזי אנ"ש ברחבי הארץ ובתי חב"ד בערים השונות; והוא כבר הודפס בהוצאה שניה, כשהוא מעורר הדים רבים • COL מתכבד לפרסם עשרה סיפורים מדהימים מתוך המגזין

גילויים נדירים מתוך המגזין המדובר על הרבנית • מדהים

עשרת-אלפים העותקים של ההוצאה הראשונה של המגזין חסר התקדים אזלו בתוך ימים ספורים, לאחר שנרכשו בידי הקהל הרחב, ארגוני נשי חב"ד בריכוזי אנ"ש ברחבי הארץ ובתי חב"ד בערים השונות; והוא כבר הודפס בהוצאה שניה, כשהוא מעורר הדים רבים.

הנהלת ארגון נשי חב"ד מודים לנגיד הר' שמוליק אייזנברג על תרומתו הנכבדה להדפסת המגזין.

ליום ההתרמה השנתי של 'קרן חמ"ש' וארגון נשי חב"ד - לחץ כאן>>>

_________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

COL מתכבד לפרסם עשרה סיפורים מדהימים מתוך המגזין:

מלווים באור...

מספר הרב דוד פלדמן שי' מכפר חב"ד:
"סבתי, מרת שיינא בתיה פלדמן ע"ה, יצאה מרוסיה יחד עם הרבנית הצדקנית מרת חנה נ"ע, אמו של הרבי, ב'עשאלונים' הידועים.
"היא הייתה אשה צעירה, אחרי לידה, התעורר סיבוך בריאותי כלשהו, והיא אושפזה. באותה עת גם הרבנית חנה לא חשה בטוב ואושפזה, ובהשגחה פרטית סבתי זכתה להיות בבית הרפואה שהתקיים בתנאי שדה, על-יד הרבנית חנה.
"סבתי עלתה לארץ, ולימים, כאשר נסעה לבקר את בתה וחתנה שהתגוררה בניו-יורק,רצתה לבקר את הרבנית חנה.

"היא הייתה מלומדת וידעה לקרוא אנגלית, וכך פתחה את ספר הטלפונים, חיפשה את שם המשפחה 'שניאורסאהן' ברחוב פרזידנט, וטִלפנה.
"אלא שהיא לא הגיעה לבית הרבנית חנה, שגם היא התגוררה ברחוב פרזידנט, אלא לבית הרבי.

"הרבנית חיה-מושקא ענתה לטלפון, היא החלה לדבר, והרבנית הבינה כי היא התכוונה להתקשר לרבנית חנה. 'מן הסתם התכוונת למורתי-חמותי' ("מיין שוויגער-מוטער").

"סבתי הגיבה: 'אוי וי, מה שֶׁבּוּרוּת יכולה לעשות', והרבנית אמרה מיד: 'אני לא רוצה לשמוע כאלה מילים על הבת של ר' ישראל נעוולער' – סבתי היא בתו של החסיד הנודע ר' ישראל לוין מהעיירה נעוול, שכינויו היה 'ר' ישראל נעוולער'.
"אף שסבתי התכוונה לטלפן לרבנית חנה, הזמינה אותה הרבנית חיה-מושקא לביקור. סבתי הגיעה, ובין הדברים העלו זכרונות מהעיירה רוסטוב. סבתי אמרה שהיא זוכרת סיטואציה בה היא ואחיה נשלחו להביא משהו מביתם לבית הרבי הרש"ב, וכשעברו בפרוזדור הרבי הריי"צ התייחס אליהם בחיבה. סבתי ציינה שהיא לא יודעת האם היא אכן זוכרת את אותה הזדמנות, או שמשחזרת רק זיכרון ישן.
"נענתה הרבנית: "איך גענדיינק אָט דעם מאָמענט" [אני זוכרת את אותה הזדמנות]...
"כשסבתי יצאה מהביקור, ליוותה אותה הרבנית החוצה והדליקה את האור של היציאה מהבית
כשהיא אומרת: 'כשמלווים – מלווים באור'.
"סבתי הייתה אומרת: תראו איזה משפט יפה, כשמלווים – מלווים באור. הרבנית לא נתנה תחושה
לאדם שהוא יוצא ממנה, אלא שהיא מלווה אותו, ומלווה באור"...

עזר כנגדו

סיפר הרב אשר צַיילְנגוֹלד שי', משלוחי הרבי במינסוטה, שבשנות בחרותו נהג ללוות את הרבי ממרחק מדי ערב כאשר צעד לביתו:
"בליל הסדר של אחת משנות ה'כ"ף', לאחר ה'סדר' שהתקיים בבית הרבי הקודם שבקומה השניה ב 770 , יצאו הרבי והרבנית מהדלת הראשית של 770 לעבר ביתם, אך במקום לפנות שמאלה – לעבר רחוב ברוקלין, פנו ימינה – לכיוון רחוב קינגסטון.
"הרחוב המקביל לרחוב איסטערן-פארקוויי, בו שוכן בניין 770 , הוא רחוב יוניון. במקביל ל-770 ניצב בניין שעמד להירכש על-ידי ה'מרכז לענייני חינוך' ולשמש כבניין 'כולל האברכים' (בשנים האחרונות החלו שיפוצים בבניין, וכיום הוא לא בשימוש).
"הרבי והרבנית פנו לרחוב קינגסטון, שוב פנו לרחוב יוניון, שם נעצרו ליד הבניין העתיד להירכש, והחלו לשוחח בהצביעם על מקומות שונים בבניין, במה שנראה כהצעות מה ואיך לעשות בכדי לשפץ את הבניין ולהתקינו לשמש
כמוסד. השיחה הייתה מאוד נלהבת, וכאשר התקרבתי מעט עברו לשוחח בצרפתית, וכך דיברו במשך כרבע שעה, ולאחר-מכן המשיכו לרחוב ברוקלין והמשיכו לביתם".

כאלה מתנות אנו צריכים...

באחד מביקורי השלוחים הרב שמואל ומרת בתיה אזימוב אצל הרבנית, הבחינו בשעון גדול שמישהו העניק לרבנית במתנה, והגב' אזימוב אמרה שזוהי מתנה יפה. התבטאה הרבנית: "נישט דאָס איז מתנות וואָס מיר דאַרפן" [לא כאלה מתנות אנו צריכים].

הגב' אזימוב ניצלה את ההזדמנות ושאלה: 'מהו סוג המתנות שהרבי והרבנית יהיו מרוצים מהן?'. הרבנית ענתה: "אַ שיעור מיט יונגע – דאָס גיט נחת רוח" [שיעור עם צעירים – זה מעניק נחת רוח]...

לא ידעה מעצור...

בפתח 'ספר השלוחים', שיצא לאור בשנת תנש"א, בהוראת הרבי, קבעו העורכים עמוד שהוקדש לזכרון הרבנית, בו נכתב: "לזכרון הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא נ"ע ז"ל שניאורסאהן, כ"ה אדר ה'תרס"א – כ"ב שבט ה'תשמ"ח, אשת – יבלח"ט – כ"ק אדמו"ר שליט"א, שדאגתה לטובת והצלחת השלוחים לא ידעה מעצור".
"זמן קצר לאחר הסתלקות הרבנית בכ"ב שבט", מספר הרב יוסף ברוך הכהן פרידמן, מנהל הוצאת הספרים 'קה"ת' והעורך הראשי של 'ספר השלוחים', "טִלפן אליי חמי, המזכיר הרב יהודה קרינסקי שי' מבית הרפואה והודיע לי את הבשורה המרה. באותה שעה שהיתי במשרד ועבדתי יחד עם ידידי הרב ישעיה גנזבורג ע"ה על חוברת מפוארת שסקרה את פעילות ה'קרן לפיתוח מחנה ישראל'. חשבנו מיד כי יש להקדיש את החוברת לזכרון הרבנית, אך כשהכנסתי את הטיוטה אל הרבי כתב הרבי ביחס להקדשה ש"אין כאן מקומה כלל".
"כעבור שלוש שנים, כאשר עמלנו על עריכת 'ספר השלוחים' הייתה לנו התחושה כי הוא מעין אלבום 'משפחתי', וחשבנו שכאן יתאים להכניס עמוד הקדשה לזכרון הרבנית, עם תמונתה.
"לא ידענו האם הרבי יסכים לכך, וכאשר הכנסנו להגהת ואישור הרבי את עמוד השער של הספר וההקדמות – בלשון-הקודש ובאנגלית – צירפנו גם את עמוד ההקדשה לזכרון הרבנית.
"היינו נרגשים, בלשון המעטה, כאשר קיבלנו את העמוד בחזרה, וראינו שהרבי השאיר את הנכתב כמות שהוא, ובכך נותן לנו את הסכמתו לפרסום ההקדשה".

מכתב נדיר

יחס מיוחד רחשה הרבנית הצדקנית לנשי ובנות חב"ד.

"כשבועיים טרם הסתלקותה", מספרת מרת לאה כהן תי', "התקשרה אליי הרבנית ושאלה האם אני כבר אורזת את המזוודות. כשלא הבנתי למה היא מתכוונת, אמרה לי הרבנית: 'מה הפירוש? הרי יש השבוע במיאמי כינוס של נשי חב"ד', דיברה עמי על החשיבות בכך שאסע אל הכנס, והסבירה עד כמה חשוב לדאוג שהכנס יהיה מוצלח.
"כשטלפנתי אל הרבנית ביום שישי הקרוב לומר 'גוט שבת', השאלה הראשונה ששאלה הייתה
האם יש לי דיווח מדוייק מה היה בכינוס"...

ואכן, למרות שהרבנית הצטענה ונמנעה מלהשתתף באירועים פומביים, זכו נשי ובנות חב"ד בארץ-הקודש באורח נדיר כי הרבנית תשלח השתתפות בכינוסן.
היה זה בשנת תשד"מ. במשרד ארגון נשי ובנות חב"ד נשמעה דפיקה, ומזכירו של הרבי, הרב בנימין קליין עמד בפתח ובידו מעטפה.
הוא סיפר כי הוא בא בשליחות הרבנית, והמעטפה שבידו הכילה שטר של מאה דולר, אליו צורף מכתב: "מצורף בזה מאה דולר מהרבנית שתליט"א השתתפותה בכנס הארצי הכ"א של נשי ובנות חב"ד בארה"ק, בצירוף איחוליה להצלחה בעבודתכן הפוריה. בשם הרבנית שתליט"א, בנימין קליין".

מסירות נפש

כ' שבט תשמ"ח.

הרבנית אינה חשה בטוב. הרופא קובע כי היא מוכרחת לנסוע לבית-הרפואה להיבדק.
אך הרבנית מסרבת בתוקף. היא לא תיסע היום לבית הרפואה, ואף מבקשת שהרופא לא יספר לרבי בשום אופן כי אירע משהו.
"באותו ערב", מספרת מרת אסתר שטרנברג שתחי', שזכתה לבקר פעמים רבות אצל הרבנית ואף לסייע בענייני הבריאות שלה, "התקיימה 'יחידות כללית', והרבנית אמרה לרופא באופן נחרץ מאוד: אסור לך לספר לבעלי כלום משום שהלילה תתקיים 'יחידות' לאורחים שהגיעו לרגל יו"ד שבט, ואם הוא ידע שאני לא חשה בטוב – ידחה אותה, בשעה שחסידים רבים מחכים לה.
"הרופא, ד"ר משה פלדמן שי', שנדרש להיות נאמן כלפיה, נאלץ להסכים לדבריה. הרבנית, בהיותה בגיל 86 , ויתרה על יום שלם של טיפולים בעניין שהרופא חשב שיש לבדוק בבית רפואה, רק משום שיש חסידים – עמם מעולם לא קיימה קשר גלוי – שמצפים וזקוקים ל'יחידות'"...
למחרת, ליל כ"ב שבט, הסתלקה הרבנית.

קישר ביני ובינכם

כבר מהרגע הראשון קיבלה על עצמה הרבנית את המשימה שדרשה ממנה להקריב את כל חייה האישיים. הרב יוסף וינברג ע"ה, שהיה עסקן בולט ומהמעורבים מאחורי הקלעים בפעולות לשם כך שהרבי ייאות לקבל את הנשיאות בשנת תש"י, סיפר שכאשר הרבי סירב לקבל את עול הנשיאות, הייתה זו הרבנית שהכריעה את הכף באמרה שאם הרבי לא יקבל את הנשיאות, כל שלושים שנות עבודתו של אביה יירדו חלילה לטמיון.

"בדבריה אלה", הסביר הרב וינברג, "מסרה הרבנית את נפשה. היא ידעה שבכך היא נותנת את הרבי לחסידים, שיותר לא יהיה לרבי יום ולא לילה, וכל זמנו וחייו יוקדשו מעתה לחסידים".

שדבר לא יטריד...

ביום הפורים באחת השנים, נכנס ר' שלום-בער גאנזבורג לבית הרבי והרבנית, וראה שהרבנית שוטפת את ידה במים קרים. הוא שאל את הרבנית מה אירע, אך היא לא חפצה לספר. ר' שלום-בער אמר שהרבי יבוא לסעודת פורים, והוא יצטרך
לספר לו שמשהו קרה.

כשהרבנית שמעה זאת, היא סיפרה שנפלה ושברה את היד, אך אינה
רוצה שהרבי ישמע מכך, בכדי שיתוועד עם החסידים מבלי שדבר יטריד אותו.
רק כאשר הרבי יצא ל 770 להתוועדות, לאחר סעודת פורים בבית, הסכימה
הרבנית שיקראו לרופא..

מעולם לא התרגלתי...

כשהמזכיר הרב קרינסקי מדבר על הרבנית, הוא מתאר את חרדת הקודש ששרתה בכל דיבור או מפגש עמה:

"אם תבקשו לתאר את הרבנית, זה כמו לבקש לתאר את הרבי. אף שהכרתי את הרבי במשך כל ימי חיי, עוד טרם בר המצווה שלי, תמיד היה משהו נשגב מתפיסתנו, מרומם מאתנו. מעולם לא 'התרגלתי', תמיד חשתי את אותה יראה וריחוק הערך. זה בלתי ניתן לתיאור והגדרה...
"והרבנית הייתה אשתו. פלג גופא. בתו של הרבי הקודם. אישיות מיוחדת מאוד. אנשים אומרים עליה שהייתה אצילית, חכמה וכו', אבל את זה אפשר לומר על נשים רבות. היא הייתה מאוד מיוחדת, קדושה, אין לי היכולת לתאר זאת. מעולם לא הגעתי לעמוד על עומק אישיותה.
"הייתה לי הזכות לשהות ארוכות במחיצתה של הרבנית, ולדבר אתה רבות בטלפון. למרות התדירות הגבוהה בה שוחחנו, מעולם לא חשתי 'שחרור', הפעמים הרבות לא גרמו לכך שארגיש יותר 'פתוח'. תמיד היה זה עם יראת כבוד מיוחדת.
"כיום, כשאני נזכר בזה, אופפת אותי תחושה מיוחדת במינה.

כמו הנחת תפילין

ד"ר איירה ויס שי', רופא בית הרב, היה משוחח עם הרבנית בטלפון מדי יום.

החל מהיום בו הוא הגיע – בשמיני-עצרת תשל"ח – ועד להסתלקותה, לא היה לילה בו לא התקשר.
הוא סיפר שבתקופת ר"ח כסלו תשל"ח דיבר עם הרבי והרבנית יחד כאשר ביקר בביתם, והרבי אמר לו שיש לו מדי יום "טִי טַיים" ["זמן תה"], עם הרבנית. והזמן הזה – אמר לו הרבי – חשוב אצלו כמו הנחת תפילין מדי יום!

ליום ההתרמה השנתי של 'קרן חמ"ש' וארגון נשי חב"ד - לחץ כאן>>>