הרב שייע דייטש

זהו חג של הודיה, של תפילה, לימוד ושל הזדמנות להאדיר מנהגי ישראל ולהדגיש את ייחודה ויופייה של ארץ הקודש. אך השנה, יותר מתמיד, היה זה גם של חג של געגועים למקום שהשתבח בשבעת המינים. חשבנו שהכל נגמר, והנה הגיעה 'מוטציה' כזו או אחרת ולא מוכרת, ובישראל הודיעו שאין יוצא וכל הטיסות אליה וממנה - הושבתו. החלום לנסוע לבקר בה, נעשה עוד יותר רחוק לצערי הגדול.

'כי האדם עץ השדה' אומרת תורתנו הקדושה, וכמו עץ שחייב להיות מחובר לשורשיו האיתנים, כך האדם באשר הוא, חייב את זה לנפשו ולגופו ובוודאי עבור ילדיו – לראות ולהיראות, לחוש ולקבל את האהבה מההורים המסורים והמשפחה היקרה, ידידים חשובים, ובכלל, לשאוף מהאווירה הקדושה - עיר הולדתי, ירושלים הקדושה.

כמדי ערב 'חמשה עשר בשבט', עשיתי את דרכי לקנות פירות משבעת המינים, ועוד מינים שונים ומעניינים שישנם בעולמו המופלא של הקב"ה. השנה הרחקתי עד לשוק הענק 'פוד סיטי', ואשר חיפשתי מצאתי: עשרות סוגי פירות נהדרים ונדירים, ובכך לזכות לקיים את המובא בשם רבי חיים ויטאל, תלמיד האר"י הקדוש, לאכול בחג שלושים מיני פירות. עשרה מהם שנאכלים קליפה ותוך, עשרה שקליפתם נאכלת ותוכם נזרק, ועשרה שתוכם נאכל וקליפתם נזרקת. שלושים הסוגים הללו כנגד עשר הספירות הקיימות בכל אחד משלושת העולמות: עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה.

בליל החג, יחד עם בני המשפחה ואורחים אחדים, התיישבנו להתוועדות חסידית, ששולבה עם סעודות הודי'ה לקב"ה על כמה נסים וזכויות שזכינו בתאריך זה. על השולחן הערוך בחגיגיות כראוי וכיאה, עמדו מסודרים כל הפירות, בהם כאמור פירות משבעת המינים, פירות חדשים, פירות שלמים, וכאלו שחתוכים ומוכנים לאכילה. לאחר משא ומתן הלכתי עם איזה פרי להתחיל, נבחרה התאנה, אותה לא אכלנו עדיין בעונה זו. בירכנו 'בורא פרי העץ' וברכת 'שהחיינו', תוך שאנו מכוונים על כל שאר הפירות, והמשכנו לפי דין קדימת הברכות המובא בשולחן ערוך. כשהגענו לאכילת ה'תמר', הוצאתי קופסה יוקרתית, ובה כמה וכמה תמרים, אותם קיבלתי יום קודם.

'מה זה וממי זה?' התעניינו מיד הילדים וחלק מהמסובים, ובייחוד לאחר שהסברתי מראש  כי נוכל לאכול רק את התמרים הסגורים ובלי מילוי. 'הסכיתו ושמעו, אבל בלא פרטים מלאים ואל תחקרו מעבר לזה', עניתי כממתיק סוד, והקראתי להם מכתב שכתבתי שעה קלה לפני כן:

כבוד מכובדי מר ....

שגריר .... ברוסיה

שלום וברכה! הנני להביע את תודתי והערכתי על המכתב המכובד ששיגרת אליי, יחד עם הערכה היפה, הכוללת גם את פרי ה'תמר', שהוא אחד מ'שבעת המינים' שארץ ישראל נשתבחה בהם, כפי שמופיע בתורתנו הקדושה.

ה'תמר' - 'דקל' בלשון חכמי המשנה הקדמונים בעם היהודי - נחקק עמוק בלב העם בתקופת נדודיו הרבים. בחרבוני הישימון, היה לבני ישראל מראה דקלים מרחוק, בשורה גדולה של צל ומים. העץ המתנשא לגובה, בולט במרחבי המדבר החשופים ונראה עד למרחוק. מאז נדודי ישראל במדבר, נצמד התמר לנשמת עמנו והפך לסמל עבורנו בימי שמחה ויגון גם יחד.

"צדיק כתמר יפרח", כתוב בספר התהלים שכתב דוד המלך עליו-השלום. ואומרים חכמינו: "תמר – כולו משמש את בני אדם: גם פירותיו, גם ענפיו, גם גזעו, גם צלו. כך הוא גם צדיק". וכשאני מתבונן במעשך הטובים למען הכלל ולמען עמך בפרט, רואה אני בך עץ דקל, המאיר את הסביבה ומיטיב גם לאלו הנמצאים במרחקים.

דילגתי על כמה קטעים והמשכתי:

ברצוני לברך אותך מכובדי, משפחתך היקרה ואת כל בני מדינתך, בברכה המסורתית: "הא-ל הטוב יברך ויגן, ישמור ויעזור, יעלה, יגדיל, את מנהיגכם... וכל בני משפחתו, ויזכו לברכת שמים ובכל אשר יפנו יעשו ויצליחו".

"מעשים טובים נותנים פירות בעולם זה, והשכר העיקרי הוא לעולם הבא", אומרים החכמים היהודים. המעשים הטובים ירוממו בעזרת הא-ל עוד יותר את קרנכם, יברך את המדינה, יברך את העומדים בראשה, יברך את תושביה, והם יראו ברכה בכל מעשי ידיהם על כל צעד ושעל.

ובהזדמנות זו, אשמח להזמין את כבודו להיפגש עם רבה הראשי של רוסיה הרב בערל לאזאר, לבקר בבית הכנסת המרכזי כאן במוסקבה, ולסייר עמי במרכז החסד היהודי שערי צדק, אותו אני מנהל ב"ה מזה כשני עשורים – למענם של נזקקים, חולים וגלמודים מיהודי מוסקבה.

היום – ט"ו לחודש שבט, בלוח השנה היהודי, חל 'ראש השנה לאילנות'. ביום זה אנו נוהגים לאכול מאותם פירות שנשתבחה ארץ הקודש: "ארץ חיטה ושעורה, גפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש תמרים". לעונג ולכבוד לי, לכבדך במארז קטן המכיל מעט מ'שבעת המינים' - כמוהו חולקו השבוע ביוזמת ובארגון הרב הראשי הרב לאזאר - לעשרות אלפי משפחות יהודיות".

סיימתי להקריא מתוך המכתב, אכלנו את התמרים, ונזכרתי בתמרי המג'הול המתוקים, אותם הייתי רואה בילדותי בעוברנו בבקעה, בואכה יריחו, בדרך לרשב"י במירון – ואיחלנו זה לזה, שבמהרה נזכה לאכול מפריה ולשבוע מטובה בגאולה קרובה.

גוט שבת!