רואיינתי השבוע למגזין מסוים, שייצא לכבוד חודש אדר, חודש השמחה.

בין הדברים שאל אותי המראיין: 'אז איך באמת נותנים לאדם אחר, אפילו מישהו שאנו פחות מכירים, את הכוחות להיות בשמחה גם כשהוא מתמודד עם מצבים מאתגרים'?

׳כמו קריעת ים סוף׳, אמרתי.

כן, כמו קריעת ים סוף. אבל לא כי זה קשה כקריעת ים סוף, אלא כי זו אותה הפעולה כמו קריעת ים סוף.

כשנכנסים אל תוך הים רואים עולם שלם נפלא שהיה מכוסה. מי שביקר פעם במצפה תת ימי ודאי השתאה והשתומם למראה הצבעוני והנפלא של דגי הים, חיות הים וצמחיית הים, עולם צבעוני ומרתק שכולו מכוסה. העומד ביבשה ומביט אל פני הים, אינו יודע דבר על מה שקורה מתחת לפני המים, אך ברגע שיעז ויכנס פנימה, הרי שיראה אוצרות נפלאים.

גם לנו, לכל אחד מאתנו, יש עולם מכוסה. פעמים שאנו עוברים חיים שלמים בלי שנזכה לראות את המצפה התת ימי שלנו, אבל זה לא אומר שאין לנו עולם שלם, צבעוני, מלא חיים ויפה מתחת לפני הים שלנו, זה רק אומר שעדיין לא ירדנו לבדוק מה יש ומה אין.

דווקא כשאדם נמצא בשעה של התמודדות הוא זוכה לגישה ישירה אל האוצרות החבויים, אל העולם הנפלא המכוסה והמוטמן, ואז, הו אז, יגלה שיש לו אוצר אדיר של אמונה עוצמתית, של כושר הישרדות והתמודדות ושל שמחה בכל מצב.

אלו הם אוצרות שירשנו כולנו מאבותינו ואמותינו, מזקנינו וזקנותינו. ברוב המקרים של עמנו הם לא הביאו עמם עושר חומרי, אדרבה, מבחינה חומרית רובם היו שרידים מוצלים מאש, פליטי חרב וצרה, אבל הם הביאו איתם עושר רוחני, אמונה עוצמתית, שמחה בכל מצב, ראש מורם בכל אתגר.

הם הורישו לנו את כל זה ולנו לא נותר אלא לקרוע את הים המכסה על הכל, להכנס פנימה ולהביא אל הגילוי את מה שהיה מכוסה.

וזה עובד חברים, מנסיון.

שבת שירה, שבת של קריעת ים סוף לפנינו. שווה לעשות סיור במצפה התת ימי שלנו.

שבת שלום,

הרב זלמן וישצקי