ב'היום יום', חיבורו הראשון של הרבי, בפתח הפתגם ליום ש"ק י"ז שבט, - ובהשגחה פרטית השנה תשפ"א היא באותה קביעות כמו ה'תש"ג, כותב הרבי: "עס איז א מנהג צו עסען שווארצע קאשע [=המנהג לאכול דייסה שחורה (כוסמת)].

המנהג לאכול "שווארצע קאשע" בשבת שירה, קשור כנראה במנהג קהילות רבות בישראל לאכול בשבת זו חיטים ומיני דגן זכר ל'מן' אודותיו קוראים השבת.

מעניין לציין, שדווקא מנהג זה כותב הרבי, ולא מנהגים אחרים כמו תפלת השל"ה, חלות מפתח וכדו' (שיסודותם בהררי קודש וכו')

מובא בספר השיחות תרח''צ עמוד 251 ש"קאשע הוא מאכל חביב במדינתנו מלפנים, וכנראה שעל כן מציינים, למנהגנו, את ה'מן' בקאשע."

•

ומה לגבי האכלת העופות בשבת, שיש שנהגו כן? (בהתאם להלכה שאין מאכילים בעלי חיים ש'מזונותיהן לא עליך' בשבת, לכולי עלמא יש להניח המזון לעופות לפני שבת)

בשנת תשמ"ח כשהוכנס לרבי להגהה "המעשה הוא העיקר" בו נכתב כי המנהג בשבת שירה הוא להאכיל עופות, מחק הרבי מנהג זה וכתב: "לא להעתיק כ"ז עתה - כי כנראה נשתקע המנהג לגמרי וכשם שמצוה כו' כך כו'".