ט"ו בשבט תשפ"א

שבועיים לצד אמא

אני משלים שבוע שני לצד אמא ובוחר לשתף אתכם בחוויות ובתובנות שעלו לי מהשבוע האחרון:

מעט מהחוויות:

שבוע בו חיפשתי איזו משמעות להעניק ליום המחר אליו אתעורר.

שבוע שבו התעוררתי לבוקר ללא יכולת לדעת איך יתחיל היום ועם מה הוא יסתיים.

שבוע שבו 'ביליתי' שבת עם אמא בביתה ובמהלך השבוע יום יום פקדתי את ביתה וישבתי לאכול  ארוחת בוקר ולשוחח אתה בדרכי שלי.

שבוע של בדידות עצומה, שבוע של חוסר אונים, שבוע בו ברחתי מכל מה שאפשר לברוח.

שבוע שבו למדתי עד כמה התהום שנפערה תחת רגליי הנה עצומה.

אך לצד זאת:

נחשפתי לעוד סיפורים מרגשים ומכוננים על אמא היקרה, למדתי להבין עד כמה העצמה שלה מהדהדת בחלל ומכה בי שוב ושוב עם צמד המילים שעולות על דל שפתי "איזו אשה מדהימה את אמא!"

אחד הדברים שלמדתי על אמא מקרוב, זו העובדה שהיא הייתה חיה ומחיה נפשם של גלמודים ובודדים, אם באוזן קשבת, אם באוכל חם ומבושל, או במילות חיזוק ועידוד.

לחיות ולהחיות

אחד המסרים הנפלאים בעיניי מט"ו בשבט הנו "כי האדם עץ השדה".

הביטוי השגור בפינו לקוח מפרשת שופטים (דברים כ',י"ט) הפסוק מדבר על בני אדם הצרים על עיר ומונעים מתושביה אוכל ומים כדי שיכנעו להם.

ואז מגיע המסר הנוקב לבן האדם המיצר את חייהם של תושבי העיר (אמנם מדובר על אויב אך עדיין התורה מלמדת אותנו כיצד יש לנהוג בבני אדם), "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.

ורש"י עם הרחבה של פירוש שפתי חכמים, מאירים באור יקרות את פירוש המילים בפסוק "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר", שמא (כי משמש גם בלשון שמא/אולי) תאמר האדם הנו כמו עץ השדה המעניק לכל הברואים ליהנות מפריו? לא ולא, האדם נוהג ההיפך מהעץ המשרת אך ורק את רצון בוראו ומעניק לכל ברואיו ליהנות ממנו. האדם הנותן את בני האדם במצור ומונע מהם מזון כדי שיכנעו לו, נוהג ההיפך מרצון בוראו להעניק לברואים חיים ולא למנוע מהם קיום.

וזה הציווי הנתון לבני האדם: נהגו כמו עץ השדה המעניק בכוחו חיים לבני האדם ואל תשתמשו בכוחכם כדי למנוע חיים מבני אדם.

זה משהו שיכולתי ללמוד מקרוב על אמא היקרה שהעניקה חיים לבני אדם סביבה בדרכה שלה בעולם ואתן שתי דוגמאות הממחישים זאת.

האחת: סיפרה לי השבוע תהילה אחותי היקרה שתחי': לאורך השנים החל משנת 96 אמא תרמה בהוראת קבע לאגודת 'אפרת' המסייעת לאמהות ומשפחות לקיים את הריונן ולהביא את ילדיהם לעולם. כשתהילה התקשרה לפקידה ובקשה להמשיך את הוראת הקבע של אמא, סיפרה לה הפקידה על שני ילדים ונקבה בשמם שחיים בזכות תרומתה של אמא. רגע מרגש ומכונן שהעלה יותר מדמעה כששמענו על כך. 

הדוגמא השנייה: אמא היקרה נהגה לבשל אוכל חם מזין ומבושל לאנשים בודדים. אחד מהם הנו חכם ששון הכהן ע"ה, שכן יקר, אדם פשוט וצנוע תלמיד חכם עצום, בעל מידות תרומיות, המעניק את ברכותיו 'ברכת כהן' מבוקר עד ערב לכל מבקש.

אמא נהגה לבשל עבורו אוכל מידי יום, הדבר שזכור לי מחוויה מכוננת זו שאליה נהגתי להצטרף מידי פעם הנה העובדה שאמא לא הייתה מסתפקת רק בהכנת האוכל עבורו, אלא הייתה יושבת לצדו מקשיבה לו ומאפשרת לו לשתף בכל אשר על לבו, רק כאשר היה מסיים לאכול  ולשתף אותה במה שעובר עליו (ועברו עליו דברים לא פשוטים) היה נוהג לברך את אמא בברכה מיוחדת ומודה לה על כך שהיא מחיה את נפשו ואף שותפה רגשית לחוויותיו.

דבר נפלא ששמתי לב אליו הנו עד כמה אמא מאושרת לראות שלשני טוב על הלב, זה היה ניכר היטב על פניה הזורחות מאושר. היו אל רגעים מכוננים להם הייתי עד והם נחרטו בזכרוני ויזכרו אצלי לעד.

תכונה זו מכונה על ידי הרבי (בספר הראשון שערך 'היום- יום') צריך שלכל יהודי יהיה חוש באהבת ישראל, לאמא היקרה היה חוש באהבת ישראל, היא חשה את לבו שמחתו ואף את כאבו של הזולת כאילו היה שלה.                                                                                                                                             

אני מאחל לנו שנזכה להיות כמו עץ השדה וכפי שאמא יישמה זאת בחיה לחיות ולהחיות את הזולת!

שבת שלום