אותות ומופתים תמיד מרגשים אותנו ומרוממים את נפשנו, על אחת כמה וכמה כשהם מופיעים טריים ומרעננים.

השבוע, ביום שלישי י"ב בשבט, נסעתי מאילת לכפר חב"ד בכדי להשתתף בחתונת אחייני היקר, הת' המופלג שניאור זלמן ליפסקר, עב"ג למשפחת פליישר מנס ציונה. הייתה זו חתונה מצומצמת עקב ההגבלות אבל השמחה הרקיעה שחקים. וכמאמר העולם "קליינר דער עוילם, גרעסער די שמחה" [קהל קטן, שמחה גדולה] והיא נחגגה בהצלחה רבה כשאל השמחה מתווספת עוד עבודה מעניינת כדלקמן - עובדה שהעמידה אותי ואת כל השומעים מול השגחה פרטית גלויה ומוחשית.

אמו של החתן, מרת אסתר ליפסקר, שליחת הרבי לשכונת רמות בירושלים, הייתה מרוגשת ביותר ביום חופת בנה, ומשום מה החליטה שהיא חייבת לתת לו לבנה יקירה ביום גדול זה מתנה מיוחדת ויחודית. היא תתן לו אחד מתוך הדולרים היקרים לליבה שקיבלה מהרבי. אין לך מתנה גדולה ויקרה מזו ביום כה מיוחד.

למה דוקא לשניאור ולא לילדים האחרים שנישאו בשנים אחרונות, זאת לא ידעה להסביר גם לעצמה, אך היא חשה בדחף פנימה להעניק לו דולר מהרבי. אולי כפרס ניחומים על חתונת הקורונה המצומצמת.

•

במשך השנים זכתה הגב' ליפסקר לקבל כמה וכמה דולרים מהרבי בעת ביקוריה בחצר הקודש והם שמורים אצלה ומאופסנים במקום מכובד כיאה לשטרות הקודש. עתה כאשר היא חפצה להעניק לבנה ולכלתה אחד מתוך אותם הדולרים היא שמה פעמיה לעבר המעטפה שבה היו השטרות ושלפה באקראי אחד מהם מבלי לבחון מקרוב באיזה דולר מדובר ומה כתוב עליו.

ברטט ובהתרגשות היא מסרה את הדולר לידי בנה ובירכה אותו שיזכה שברכות הרבי ילוו אותו בדרכו החדשה ולכל ימי חייו.

כאשר החתן הנרגש קיבל את הדולר מידי אמו, לא האמין למראה עיניו ומפיו נפלטה  קריאת התפעלות. הוא  מראה לאמו ולאביו שעל הדולר מתנוסס התאריך של אותו יום בו הוא מתחתן: "י"ב שבט - תנש"א"! "ברכה והצלחה".

משום מה אמו רשמה על הדולר פעמיים את התיבה "תנש"א". כנראה כדי שבבוא היום יבינו שתנש"א, תרתי משמע, גם "התנשאות" וגם "נישואין".

התאספו ובאו כל ילדי המשפחה לחזות יחד עם ההורים בכיתוב המיוחד על הדולר שנכתב לפני שלושים שנה בדיוק ובו נבואה קטנה האומרת למקבל הדולר: "תנשא ביום י"ב שבט". להתלהבותם ולשמחתם לא היה קץ.

•

השידוך בין הורי החתן, הת' הרב ישראל ליפסקר לבין מרת אסתר [לבית וינפלד], 'נסגר' בניו יורק בכ"ז לחודש טבת תנש"א.

כיון שבאותם ימים התקיימה יחידות לחתנים וכלות, המתינה הכלה ליחידות זו וכך זכו החתן והכלה להכנס ליחידות בימים הסמוכים לי' שבט. ביום ראשון י"ב שבט תנש"א בחלוקת הדולרים לפני חזרתה לארץ הקודש לקראת נישואיה, עברה הכלה בין אלפי העוברים לפני הרבי כבני מרון וכשאמרה שהיא נוסעת לארץ לחתונתה הרבי העניק לה דולר זה ובירכה באמירת "ברכה והצלחה".

שלושים שנה בדיוק - י"ב שבט תנש"א - י"ב שבט תשפ"א, חלפו מאז והנה היא מעבירה את ברכת הרבי אל בנה.

שטר הדולר שקיבל השבוע החתן, הת' שניאור זלמן ליפסקר

אין ספק שהכל מכוון הוא מאת הרבי לברך בהענקת דולר זה ברכה לנישואין לא רק לאם המתכוננת לנישואיה אלא גם מוצפנת כאן ברכה לבנה שי' שינשא ביום זה י"ב שבט לאחר שלושים שנה מיום ליום.

עכשיו היא כבר מבינה היטב מי ומה דחף אותה להעניק לבנה שי' דולר לברכה ביום חתונתו.

•

בשבוע שעבר, בהתוועדות י' שבט במלאות שבעים שנה, סיפרתי לשומעים אפיזודה מסויימת והם סיפרו לי מאוחר יותר כשהתעוררתי כי הבטחתי להעלות את הדברים בטור השבועי.

אתנצל מראש על הדברים, משום שלעניות דעתי אינם שייכים לרוח הטור הזה העוסק בסיפורים בגוון מסויים ולא בהשתפכות אישית, ואולי כולי האי יבוא לתועלת למאן דהוא.

לפני שבועות רבים, ביום השבת קודש, כאשר התפללתי און עס האט זיך גידאוונט, הרהרתי לעצמי בעת אמירת "ויחד לבבנו וכו'" וב"וטהר ליבנו וכו'" על הסתירה הפנימית שבין הבקשה הזו לבין התנהלות החולין של ימות השבוע. 

כוונתי לכך שככל אדם מן השורה אני מקפיד לעקוב אחר כל החדשות היומיות מכל קצוי תבל. בעידן הטכנולוגיה המתפתחת ניתן בהקשה אחת לקבל את כל החדשות בבת אחת ולדפדף בהן. הרגשתי בעת התפילה אי נוחות בין בקשה לייחד את הלב לדחילו ורחימו, לבין ההתמכרות להיות מעודכן בכל הקורה בעולם.

ואז נזכרתי בסיפור הבא.

לאחר שיצאתי לשליחות, ביקרתי בכפר חב"ד והלכתי לזאל של הישיבה כדי לפגוש את רבי מענדל פוטרפס ולמלא את המצברים. ר' מענדל שאל אותי: "וואס איז מיט דיין חסידישע'ר יצר הרע?" [=מה עם היצר הרע החסידי שלך?] לתמיהתי הוא הסביר לי שיש יצר הרע של שלוחים, שמסית אותם ללמוד פחות חסידות כדי להגביר את הפעילות.

ומסתבר שגם לכאן הוא הגיע, היצר הרע הזה, והחל להפעיל את כוח השכנוע שלו ששליח הנועד עם הציבור הכללי עליו לדעת מהווי העולם ומהמתרחש בו שכן 'מעורה עם הבריות' הוא אחת התכונות הנדרשות מכל אדם כמאמר חז"ל: "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות".

הפעם הצליח כוח התפילה להתגבר עליו והחלטתי לנתק את הקשר עם מדור החדשות ויהי מה. בחלוף יום הצלחתי לעמוד במטלה. זה קרה גם ביום השני וזאת למרות ש'לא תמיד' החלטות מסוג זה מחזיקות מעמד. וכך חלפו להם שבועות רבים ומאז אני מנותק ממהדורות החדשות הדיגיטליות הכלליות.

אם בתחילה נדרשו ממני לכך איפוק והתגברות הרי שמיום ליום הדחף להיות מעודכן הלך ודעך עד שנעלם. 

לאמיתו של דבר לא האמנתי שזה אפשרי אבל זה קורה. נכון שלפעמים ידידיי משוחחים עמי על דא ועל הא ואני אינני יודע על מה הם סחים ואל מה ירמזון מליהם, אבל זה שוה. אני מרוויח זמן יקר מידי יום שבו הייתי מעשיר את ידיעותיי בהוויות עולם הזה והמרתי אותו לדברים חשובים יותר. אינני חש שהפסדתי דבר וחצי דבר וכפי שהבטחתי, שיתפתי ושוב, התנצלותי.