השבוע נמכרו באחד מבתי המכירות חפצי קודש שהתקבלו מידו הקדושה של הרבי, וביניהם גם כמה מכתבים שהרבי הכין עבור כמה מחסידיו, תלמידים התמימים שלמדו בישיבת כפר חב"ד.

בין הנמענים של אותם מכתבים נמנים הרבנים הגאונים הרב דוד מאיר דרוקמן, הרב שלום בער וולפא, הרב שמואל קורץ, הרב יעקב הורוויץ, הרב דניאל אליעזר ליפא קורצוויל, הרב בצלאל פרל.

כל אלו היו תמימים ששקדו על התורה והעבודה בכפר חב"ד בשנת תשכ"ז וכתבו לרבי פ"נ לכבוד יום ההילולא יו"ד שבט. בצרור מכתבים שנחשף בימים אלו, הרבי עונה לכל אחד מהם בנפרד ובו הוא כותב כי הוא מאשר את קבלת הפ"נ וייקרא על הציון של אדמו"ר זצוקלה"ה נבג"ם. המכתבים הם מתאריך ט"ו בשבט וחתומים ע"י המזכיר הרב שלום מענדל סימפסון.

משום מה המכתבים לא הגיעו ליעדם בעתם ובזמנם והתגלו רק כעת כעבור חמישים וארבע שנים מעת כתיבתם. אותם הרבנים התמימים התרגשו לשמוע כי זכו למכתב נוסף עליו לא ידעו כלל ובטח עיכובו מסובב מן השמים כדי שישמעו עליו בסמיכות ליום יו"ד שבט שנה זו, שנת תשפ"א.

•

מכתבים אלו כמו גם אחרים, גורמים להשתאות אל מול ההיקף הבלתי נתפס של הכמות האדירה של המכתבים שקיבל הרבי וענה עליהם אחד לאחד. הנה מתברר שישנה כמות נוספת של מכתבים שאף לא הגיעו ליעדם מסיבות לא ברורות ואף הם מצטרפים למספר העצום של מכתבי הקודש.

אינני יודע אם יש אחד מגדולי ישראל שהשיב לכל הפונים אליו ללא יוצא מן הכלל גדולים וקטנים בשוה ממש כמו הרבי. לאחרונה שלחתי שאלה הלכתית במייל לאחד מחשובי רבני ישראל ומשהתשובה בוששה להגיע יצרתי קשר עם מזכירו לשאול האם אזכה למענה. המזכיר הסביר לי כי בשל העומס הרב רוב המכתבים נדחקים הצידה ורק אלו שיש בהם בירור הלכתי מיוחד וחשיבות ציבורית נענים.

לאור זאת התבוננתי שוב בימים אלה בהם אנו מתכוננים להתחדשות הנשיאות, עד כמה התמסר הרבי והקדיש מזמנו היקר לכתיבת המכתבים ולעורר את נפשם של בני ישראל.

אחד מני אלף הוא הסיפור שאירע עם חתני הרב חיים זקלס שי' משפיע בישיבת תות"ל אלעד בהיותו ילד בגיל 7. כששמע שאחיו הגדול ממנו נוסע בשנת תש"נ לחודש תשרי לשהות בחצר הקודש הוא ביקש לשלוח עמו מכתב לרבי. משום מה לא כתב את המכתב כשגדול עומד על גביו ומדריך אותו כיצד לכתוב מכתב לרבי, אלא כתב אותו בלשונו שלו ובכתיבה של ילד בגיל 7. את המכתב לרבי הוא עיטר בציורים של שמים, שמש ופרחים כדרכם של ילדים.

את 'יצירתו' הוא הכניס למעטפה סגורה ומודבקת ומסרה לאחיו שמסרה במזכירות יחד עם כל יתר המכתבים שנשלחו עמו. לאחר זמן מקבל הילד בן השבע מכתב מהרבי מתאריך כ"ד אלול ובו כתוב שהפ"נ נתקבל ויקרא על הציון.

•

שמעתי פעם מאבי ז"ל שאחד מהדברים שבו באה לידי ביטוי גאונותו של הרבי היה ההערות שלו בשולי המכתבים לאנשים. כאשר הרבי היה כותב תשובות לאנשים בענינים אישיים ופרטיים הוא היה מתנסח באופן כזה שמלבד הנמען עצמו לא יוכל זר להבין את פשר התשובה. הוא עצמו הראה לי לא אחת כמה דברים שהרבי כתב לו ואיש בעולם לא היה יכול לפענח את תוכן הדברים ובמה הם אמורים.

אף לא המזכירים ש'תקתקו' את המכתבים ידעו אל מה יכוונו הדברים, ודבר זה הביא לידי כך שחסידים לא חששו לכתוב לרבי את כל אשר על ליבם ואת הסודות הכמוסים ביותר,  ביודעם שרק הרבי פותח את מכתבם ולעולם לא יבינו אחרים את תשובת הרבי אליהם רק הם בעצמם.

•

כאמור, אנו צועדים פנימה אל תוככי חודש שבט, חודש שבו הוא ראש השנה להתקשרות אל הרבי ואצלי באופן אישי החודש הזה מתחבר אל המוסד הענק של רשת אהלי יוסף יצחק שבו למדו ולומדים מאות אלפי תלמידים תחת השם הקדוש של אדמו"ר הריי"צ זי"ע.

מאז נולדתי ומשחר ינקותי ספגתי בבית את אוירת ההתמסרות לבתי הספר הללו כשאבי מורי הרב צבי אייזנבך ע"ה היה חי ונושם את בתי הספר שהקים, 24 שעות ביממה. כל הדיבורים בבית נסבו רק סביב הנושא האחד והיחיד, יום ולילה לא ישבותו. 

מאחר וכל המורים והמורות שלימדו בבית הספר התגוררו במרכז העיר ירושלים ובסביבות שיכון חב"ד מרחק של כעשרה קילומטרים ממקום משכנו של בית הספר בשכונת אזבסטונים המרוחקת, לא היה טעם להתאסף לאסיפת מורים בבית הספר במרחק של שעה נסיעה לכל כיוון. אי לכך, ביתנו הקטן הפך להיות גם מקום לאסיפות המורים מעת לעת עד לשעות הקטנות של הלילה. אוזנינו קלטו היטב את הבערה הפנימית של הצוות כולו שדאג וחיפש כל דרך כיצד להעביר את הקדושה והחסידות לאותן משפחות שעלו מן הגולה.

•

ואם בכל שנה בחודש שבט הוא ניעור מחדש, השנה קיבלתי אותו במנה גדושה ומעוררת.

אל בית חב"ד של גיסי הרב יצחק קורץ בפסגת זאב בירושלים התקשרה השבוע אשה בשנות הששים לחייה וביקשה לכתוב מכתב בקשת ברכה לרבי לרגל ניתוח שעליה לעבור. היא סיפרה לו כי היא למדה בבית ספר חב"ד בנעוריה. כאשר שאל אותה באיזה בית ספר, התברר כי למדה אצל המנהל הרב צבי אייזנבך. הוא סיפר לה כי הוא גיסי והיא ביקשה לשוחח עמי.

חבל שאין לי תמליל מדוייק מדבריה המרתקים שבהם סיפרה על שנות האור בלימודיה בביה"ס, אור שמלווה אותה כל ימי חייה. היא סיפרה על האבא ז"ל כיצד הוא היה עבורה אבא יותר מאביה הביולוגי וכיצד הוא דאג לה לאחר שסיימה את לימודיה להתקבל למוסד עם פנימיה בשכונת בית וגן כדי שתמשיך ללכך בדרך התורה והמצוות.

"בזכות אביך כל משפחתנו שומרת שבת כל השנים, הוא דאג להתקין בביתנו שעון שבת כדי שלא נתפתה לכבות את התאורה היקרה בעיצומה של שבת. הדאגה והאכפתיות שלו לכל ילדי משפחתנו שעברו ימים לא קלים, נשאו פרי" מספרת הגברת הנכבדה שהצטערה לשמוע שאבי הסתלק לשמי רום לפני יותר משש שנים.

היא שאלה אותי האם ניתן להשיג תמונת מחזור מהשנה שסיימה את לימודיה. שאלתי אותה מה היה שם משפחתה לפני הנישואין וכך נברתי בארכיון של אבי ואכן מצאתי לה את תמונת המחזור של המסיימות בשנת תש"ל, בה מתנוססת תמונתה שלה. כמו כן מצאתי תמונות מחזור של בני משפחה נוספים שלה.

היא סיפרה לי שהקשר שלה עם חב"ד הוא כה עמוק עד שכאשר טיילה בארה"ב היא לא ויתרה בשום אופן למדריך הטיולים עד שהסכים לכלול בסיורים בניו יורק קבלת דולר מהרבי בימי ראשון. לדבריה יש לה כמה דולרים מהרבי ואף זכתה באחד הביקורים לקבל עוגה מהרבי.

•

סיפורה הזכיר לי נשכחות: בביתנו שכנו כבוד כמות בלתי מבוטלת של שעוני שבת שאבי רכש בסיטונאות וכל משפחה מילדי בית הספר שרכשה שעון שבת דאג אבי לשלם את עלות ההתקנה מכספו. שבוע אחר שבוע פחתו השעונים מן הארון שהתרוקן עד תומו עם התקנת אחרון השעונים בבתי העולים.

מלבד השבתות הושם דגש גם על חגי ישראל ומועדיו שיוחגו כראוי בבתי התלמידים. את לילות הפורים ובקריו עשינו אנו הילדים יחד עם אבינו בשכונת אזבסטונים המרוחקת. כדי להביא את מאות התלמידים ובני משפחתם היו עורכים תכנית מיוחדת שהביאה את כולם בליל פורים לבית הספר וכך זכו כולם לשמוע את המגילה כולה ולשנותה למחר.

את זכרם של בתי הספר הללו ינצרו התלמידים בליבם כל ימי חייהם ואורו של הרבי יוצת מעת לעת כאשר ייפגשו שוב בפעילות חב"דית באירועים ובמפגשים.

•

ואקנח בסיפור אותו שמעתי מ'כלי שני' על אחד מעסקני חב"ד הנכבדים באה"ק (שמו שמור אצלי) שביום מן הימים עשה צעד שלאחר מכן הבין שהיה זה למורת רוחו של הרבי והיווה פגיעה בבית הספר של רשת אהלי יוסף יצחק.

בימים הסמוכים פרץ פורץ לביתו וחיפש מזומנים וכיון שלא ידע להבחין בין שטר לשטר נטל עמו את שטרות הקודש שקיבל מהרבי. כל תחינותיו של אותו עסקן לקצין המשטרה בעירו שייעשה הכל למציאת האבידה לא הועילו. 

הלה הבין כי הדולרים היקרים ניטלו ממנו מן השמים, לאות ולסימן כי סטה מעט מן הדרך והוא קיבל על עצמו לתקן את המעוות. בד בבד, פרסם בעיתון המקומי קריאה נרגשת לגנב שישיב את השטרות מפאת חשיבותם ואכן הגנב החליט להשיבם ומצא את הדרך כיצד להחזיר את הגזילה מבלי להשאיר עקבות.