לפני כעשרים שנה קיבל גיסי היקר, השליח לפסגת זאב בירושלים הרה"ח ר' יצחק קורץ, מעיריית ירושלים, שטח בשכונתו על מנת לבנות בו בית חב"ד, כנאה וכיאה לשכונת ענק שבה מתגוררים עשרות אלפי איש.

דא עקא, אין הפרוטה מצויה בכיסו של השליח הנכבד והנמרץ, שכן בקושי הספיקו המעות לפעילותו השוטפת והשוצפת שהלכה וגברה מיום ליום. המחשבות והתכניות כיצד להתחיל את הבניה נמוגו פעם אחר פעם, מאחר ולא נראתה ולו קרן אור שמשם תבוא הישועה לצעדי הבניה הראשוניים.

יום רדף יום, עונות חלפו להן בזו אחר זו ושעון הזמן שנותר עד להפקעת השטח מידי חב"ד הלך ואזל. מאז התקבל השטח חלפו להן קרוב לשש שנים ולפי הכללים הנהוגים בועדות להקצאות קרקעות למבני ציבור, אם אינך בונה את הבית תוך שש שנים מאז ההקצאה, השטח חוזר לועדה על מנת להקצותו למטרה ציבורית אחרת.

באותם ימים פגשתי את גיסי בשמחה משפחתית ושאלתי אותו מה שלום ה"בית חב"ד"? הוא פרס לפני את הקושי הכלכלי שמונע ממנו להתקדם. כמעט וצעקתי עליו: "האם הנך יודע כמה שלוחים ישנם שיש באמתחתם כסף ואינם מצליחים לקבל שטח? ואתה שזכית בשטח עדיין הנך מתעכב? רוץ מהר לקבלן שיגדר את השטח ושיתחיל לחפור את התשתית ליסודות!"

הרב קורץ חשש מאוד ושאל אותי "וכסף מנלן?" השבתי לו שלא ידאג לכסף כי זהו תפקידו של מלך העולם ושל רבינו נשיאנו ששלח אותך ודאג לך לשטח. גערתי בו ואמרתי לו שילך מיד לקבלן ואם לא יצליח להשיג את התשלום אעזוב הכל ואתגייס למטרה הזו עד להשגת הפרוטה האחרונה.

מדת ה'קבלת עול' הגדושה שבה ניחון הרב קורץ הניעה אותו לפעול מיד והוא פנה לקבלן הראשון שהכיר וסגר עמו על חפירת הקרקע לקראת היסודות. התכוננתי נפשית לקיים את התחייבותי אליו אך שלוחים נעשית מלאכתם ע"י אחרים ובדיוק באותם הימים קיבל הרב קורץ הקצבה מכובדת מעיריית ירושלים שכיסתה את עלות החפירות ונחסכה ממני ההתרוצצות.

עם האוכל בא התאבון ועתה צריך להתחיל בבניה הממשית. הרב קורץ הכין תוכניות בניה וביקש מכמה קבלנים הצעות מחיר להקמת הבנין. ההצעה הזולה ביותר להקמת השלד בלבד עמדה על כמה מליוני שקלים. השאלה שחירפה הייתה -  מה עושים.

הרב קורץ החל לחשוב מנין להשיג את המימון וברור היה לו כי מדובר בתכנית ארוכת שנים שבה יאלץ לקבץ "לקוטי בתר לקוטי" במאמץ רב וכך טיפין טיפין אולי יגיע לסכום לא מבוטל ויתחיל לבנות את השלד שלב אחר שלב.

כשנפגשנו לעתים מזומנים דירבנתי אותו בכל כוחי ואמרתי לו כי אין לך שליח שזרק את עצמו לים הבניה ולא ראה מופתים על כל צעד ושעל. תתחיל ויפתחו לך הצינורות אמרתי לו מבלי שאחלום על מה שיקרה בהמשך.

•

ויהי אחר הדברים האלה ויקם יהודי יקר ממקורבי בית חב"ד בטורונטו ושמו מתי אהרוני וישוחח עם אחותו מלכה על כך שברשותה מונח סכום כסף בלתי מבוטל, סכום שבעיקרו הורישה אותו אחותם ז"ל ואף היא, הגב' מלכה הוסיפה מדיליה לאותו סכום והם החליטו לייעד  את הכסף להקמת בית כנסת להנצחת ההורים ז"ל שהיו יהודים נכבדים מיוצאי פרס. הסכום שברשותם עמד על כמה מליוני שקלים.

הם החליטו בעצה אחת לחפש בית חב"ד המעוניין לבנות בית כנסת בקרוב וכך להגשים את החלום וליישם את התוכנית הממתינה כמה שנים. ר' מתי אהרוני שבינתיים עלה לארץ והתגורר בירושלים, התקשר למוקד חב"ד שבצעירי חב"ד בכפר חב"ד ושאל האם ישנו שליח המעוניין להקים בית כנסת עם עדיפות ראשונה לעיר הקודש ירושלים. במוקד הפנו אותו לכמה שלוחים וביניהם גם להרב קורץ.

הדברים התגלגלו הלאה ושמע ההצעה הגיעה לאוזנם של כמה מהשלוחים. חלקם ניסו לשדך לעצמם את התרומה הנכבדה אך משום מה דוקא הצעתו של הרב יצחק קורץ שכבר היו בידיו תוכניות מוכנות היתה נראית למשפחת אהרוני עדיפה על פני אחרים והם קבעו עמו פגישה באתר הבניה. הרב קורץ לא ייחס חשיבות מיוחדת למפגש זה שכן הוא היה כבר מנוסה במפגשים מסוג זה שלא הניבו את המיוחל.

בני משפחת אהרוני הגיעו למקום והם קיבלו סקירה מקיפה על תוכניות הבניה ועל היקפה. הם התרשמו כי מדובר בתכנית רצינית ומעשית ואף גילו סימני התלהבות, אך לבסוף הם שאלו מהו עלות הפרוייקט בכללותו וכששמעו שמדובר בסכום כפול ממה שבאמתחתם, התלהבותם דעכה והם נסוגו מהרעיון.

הם שאלו את הרב קורץ והביעו את ספקותיהם כי מי ערב שלאחר הקמת השלד הוא יצליח לגייס את יתר הכסף? האם לא יעמוד השלד ערום ועריה זמן ממושך? הרב קורץ הסביר להם כי הוא עומד לגייס את הכסף אך הם לא השתכנעו ואמרו כי ישקלו את הדבר. 

•

אין זו הפעם הראשונה שהרב קורץ חווה אכזבה. כבר כמה פעמים הוא עמד בקשר עם תורמים רציניים שגילו התעניינות והבטיחו הבטחות גדולות ונצורות אך בשורה התחתונה כולם נעלמו כמו שבאו. אם היה נגזר עליו ח"ו להיות נידון בכף הקלע הוא כבר יצא ידי חובה באותה תקופה בחייו. יום אחד הוא מרגיש על ענני שמיא ולאחר כמה ימים הוא נזרק אל אדמת האכזבה ונחבט בה בחוזקה. עשירים באים ומתרשמים, נוטעים בך תקוות ולפתע נעלמים כלא היו. הטלטולים הללו לא מוסיפים למצב הרוח ואתה הופך להיות אדיש לכל הצעה שנראית באופק. גם פגישה זו עם משפחת אהרוני היתה נראית כמו אחרים שקדמו לה שהעלו חרס בידי הרב קורץ.

שבועיים לאחר מכן הבזיק בראשו של הרב קורץ רעיון. רק לאחרונה הוא הרי עמל יחד עם הרב ישראל ברוד - מנחה לגיוס כספים, על תכנית מקיפה לגיוס ענק לטובת הבניה. הוא ביקש מהרב ברוד לסור עמו יחדיו לביתו של מתי אהרוני ולהציג בפניו את תוכנית הגיוס.

כשהגיעו השניים לביתו של אהרוני במרכז ירושלים, הם התיישבו לשיחה מעמיקה ואז מתברר בעצם כי הרב יוסף גאנזבורג מטורונטו רבו של ר' מתי ומי שעמד בראש בית כנסת בו הוא התפלל בתקופת התקרבותו, הוא לא אחר מאשר גיסו של הרב ישראל ברוד.

יותר מזה כבר לא היה צריך. התמונה השתנתה באחת וההתלהבות לבנות את בית הכנסת בפסגת זאב שבה לקדמותה. משפחת אהרוני התרשמה כי ישנה כאן תוכנית גיוס מסודרת ומבטיחה והם נרתמו להקמת הבנין. טלפון קטן של הרב גאנזבורג - לבקשת גיסו הרב ישראל ברוד - הועיל אף הוא והרכבת יצאה לדרך.

•

תוך זמן קצר החלה הבניה ובמרכז השכונה ברחוב משה דיין, הרחוב המרכזי בשכונה התרומם לו במהירות בנין מרשים ביותר והוא אחד מתוך אותם בנינים בעולם שהם העתק מדוייק של בנין 770. משפחת אהרוני לא רק שנתנה את חלקה אלא אף הוסיפה מעבר להתחייבותה.

אנשי הקהילה וידידי בית חב"ד בראותם את המגדל פורח, ליבם התחמם והם התגייסו למשימה. לא בלבד שהם תרמו אלא גם התרימו מהונם ומאונם והבנין הושלם בתקופה קצרה.

בכ"ב אדר א' תשע"ו התקיימה חנוכת הבית הגדול הזה בהשתתפות כל המי ומי מירושלים ומחוצה לה.

השתתפו באירוע שני רבני העיר, ראש העיר, רבני השכונה, עסקנים אח"מים וקהל ענק מהשכונה ומכל רחבי הארץ. כולם הגיעו ובירכו ואני שהנחתי את אותה מסיבה והתוועדות התאמצתי לספר ולהבליט את הסיפור הנסי שבעטיו הוקם הבית הנפלא הזה. שכן הבנין המפואר לא הסגיר כלל את היסודות הנסיים עליו הוא הוקם.

תמיד קראתי על נסים ונפלאות שקורים לאחיי השלוחים אך כאן הנס וההשגחה העליונה היו קרובים ללבי וחויתי אותם מקרוב ממש.

•

בחג הספרים ה' טבת הוזמנתי להתוועד בבית חב"ד דפסגת זאב וליבי התרחב בקרבי בראותי את הקהילה המפוארת שהתפתחה שם תחת ניצוחו של הרב קורץ ובעת כתיבת שורות אלו ביום ההילולא דאדה"ז ניתן להמליץ את האימרה החסידית האומרת שכל חסיד צריך ליצור סביבה שאדה"ז ירגיש בה כבביתו. גם בבית חב"ד בפסגת זאב הוא כבר מרגיש בבית.