הסטודנטים שלמדו במעיינות לא חזרו לארצות מוצאם ברחבי העולם. הם נשארו בירושלים. בישיבה. כמשפחה גרעינית, הם קיבלו היתר להמשיך ולשבת וללמוד. בחדר האוכל בושלו ארוחות בתפוקה מלאה. בחדרים שבפנימיה דלקו האורות. בזאל הצפוף של הישיבה - לא במרפסות ולא בחצרות - התפללו שחרית - מנחה - ערבית, שלושה מניינים ביממה. בחדר האוכל נערך ליל הסדר כהלכתו. בשביעי של פסח התוועדו כל הבחורים, השלוחים בראשם, בסעודת משיח.

בכל תקופת הקורונה בשנה האחרונה הייתה ישיבת מעיינות, בעזרת ה', גוף חי, נושם ובועט.

תחילה הם היו 19 בחורים שהחליטו להתמיד ולהשאר בישיבה, למרות הלחץ מהמשפחות לחזור הביתה. הם כינו את עצמם 'קוביד 19', כמספרם. תוך שמירה על ההגבלות ואי יציאה החוצה ממתחם הישיבה הם שהו בה כל תקופת הסגר הראשון.

אבל מיד אחר כך מספר הלומדים בישיבה קפץ. בעולם שמעו על ישיבת מעיינות המופלאה שנשארה פתוחה ובני נוער ומקורבים רבים הביעו את רצונם להצטרף - כאשר רק יתאפשר. כשיפתחו השמים ויתחילו טיסות. חלקם הגיעו מהר בדרכים - לא דרכים. סטודנטים רבים אחרים חיכו בסבלנות, קיבלו על עצמם מגבלות של בידוד עם הגעה ארצה ושהייה בקפסולות בלבד, והגיעו עם שכיחת הגל הראשון. מאז, התווספו עוד ועוד בחורים. התגברו על ביורוקרטיה. אספו את כל המסמכים הדרושים. מצאו טיסות. טסו והגיעו ארצה, שהו שבועיים בבידוד בדירות -

וסוף כל סוף ממשו את חלומם והצטרפו לתלמידי הישיבה.

לאחר תקופת זמן כבר הרגישו חלק מה'משפחה הגרעינית'.

עבור אלו שאינם יכולים להגיע לישראל, ניצלו במעיינות את ההזדמנות ופתחו בית ספר באמצעות זום. על מלא. עם שיעורים ברוב שעות היממה שמסרו מיטב המורים הוותיקים, האהובים והמסורים של מעיינות.

רבים שהשתתפו בבית הספר 'און ליין' הגיעו בשבועות האחרונים לישראל, לישיבה, כדי 'להרגיש את הישיבה בצורה מוחשית'. הם העידו על כך שגם הבידוד שעברו, בעצם, היה חוויה: אנשי הצוות דאגו להם בצורה אישית: לסעודות, ללימודים מרחוק, להתוועדויות של כל המבודדים בינם לבין עצמם.

ותוך כדי כל אלו - הקמת הבניין החדש של מעיינות במרכז ירושלים - הולך ונעשה מושלם. הפועלים מיהודה ושומרון, שאינם יכולים להכנס ולצאת לערי מגוריהם באופן חופשי בגלל הקורונה, ישנים בבניין שאותו הם בנים. לכן הם קמים מוקדם יותר, הולכים לישון מאוחר יותר, ומספיקים לבנות ולשפץ הרבה יותר.

דבר כזה יכול להתרחש רק במעיינות. ולכן נערים ונערות מכל העולם בוחרים 'רק מעיינות'.

רק מעיינות. זהו כינויו של קמפיין גיוס הכספים של מעיינות. 'רק' בשפה האנגלית זה ראשי תיבות של: התאוששות, הזדמנות ומחוייבות - אלו הם שלושת העמודים שעליהם נשענת הישיבה:

התאוששות - אין להכנע למצב מייאש של סגירת מוסד. להפך, יש להתאושש ולשמור על מוסד פתוח וזורם.

הזדמנות לנצל מגפה ארורה להקמת בתי ספר מרחוק. נוסף לכך, מיעוט התלמידים יחסית, בישיבה בירושלים באותה תקופה, העניק הזדמנות למשפיעים ולשלוחים, לשמור על קשר אישי עם כל סטודנט שהיה בפועל בישיבה והשתייך למשפחה הגרעינית ולקדם אותו בלימוד ובהתפתחות ביראת שמים.

מחויבות - המורים, אנשי הצוות, המדריכים, מחוייבים כל הזמן, בתקופות משבר ובתקופת רגיעה - לתלמידים. המחוייבות הזו היא הבסיס של ההצלחה של מעיינות: גם בתקופת הפיגועים של האינתפידה הראשונה, כאשר הפסיקו לבוא ארצה מבקרים וירושלים דממה דמם של הרוגים ופצועים ודממה של חורבן וגם בתקופת המבצעים 'עמוד ענן' ו'צוק איתן' כאשר תיירים ובני חוץ לארץ פחדו להציג את כף רגלם על אדמת הארץ. בכל הזמנים, התקופות והמשברים - מעיינות פעלה, תססה ו - צמחה.

"במעיינות אנחנו משתדלים וגם מצליחים, בעזרת ה', לנצל כל משבר כדי להתעצם. אנחנו חושבים 'לכתחילה אריבער'" - אומר הרב שם טוב ראש ישיבת מעיינות - "הולכים על הכי גדול האפשרי ובלי היסוסים או וויתורים לעצמנו". "הסטודנטים, אנשי הצוות והתומכים שלנו מרגישים את זה" - מציין ראש מכון מעיינות, הרב שלמה געשטעטנער. - "הם מרגישים את המחוייבות שלנו כלפיהם. והם רוצים בהצלחתנו ותומכים בכל תקופה ושלב בחייהם".

כעת, ברגעים אלו ממש, נערך קמפיין התרמה למעיינות. המטרה היא להגיע לסכום של 1,800,000$ (מליון ושמונה מאות אלף דולר) תוך 24 שעות, כאשר כל תרומה מוכפלת פי שתיים.

>>להשתתפות בקמפיין<<