הערב (י"ג טבת) חל יום היארצייט השישי של ר' אברהם בן ציון מייזליש ז"ל מכפר חב"ד (נפטר בשנת תשע"ה).

זכה ר' אברהם, כאברך צעיר, שנים אחדות לאחר נישואיו, לנסוע לחצרות קודשנו במסגרת הצ'רטר הראשון שאורגן לקראת תשרי תשכ"א, בידי ר' אברהם מענדל ליס ז"ל מכפר חב"ד.

לפני כ-18 שנה, לקראת חודש תשרי תשס"ד, שחזר הרב מייזליש את קורות אותה הנסיעה במסגרת רדיו 'קול מבשר' המיתולוגי. בפירוט רב, ובהתלהבות שניכרה בקולו האפוף רגש, סיפר הרב מייזליש על ההכנות לנסיעה ועל החוויות בחצרות קודשנו, וגם חשף את היחידות שזכה לה אצל הרבי.

לרגל היארצייט מפרסם COL בפרסום ראשון את ההקלטה המלאה מזיכרונותיו של הרב מייזליש, מתוך ארכיונו הבלתי נדלה של שמואל בן צבי.

•

"הרצון לנסוע לרבי קינן בנו כל הזמן, אולם המחירים היו יקרים", סיפר הרב מייזליש. "הקושי התבטא לא רק ברמה כלכלית אלא בכלל, בהשגת האישורים הנדרשים, הויזה. בכלל, לנסוע היה נדמה כמו חלום רחוק.

"בשביל להצטרף לנסיעת הצ'רטר לקחנו הלוואות ב-15 תשלומים. הכרטיס עלה למעלה מ-1200 לירות (כיום - בשנת ההקלטה - זה משהו כמו 120 דולר). לשם השוואה משכורת של מורה במשרד החינוך הייתה 300 לירות. זה אומר כמה משכורות".

ההקלטה המלאה. הרב מייזליש משחזר את הנסיעה

ביום ראשון אחרי מוצאי שבת סליחות יצאה הקבוצה לדרך. "היו ריקודים בשדה התעופה", נזכר הרב מייזליש. "היו בטיסה הרב גרליק, הרב ששונקין, הרב חיים שאול ברוק, הרב אברהם הערש כהן, יהודים שעוד היו אצל הרבי נ"ע ואצל הרבי הקודם. הרב ששונקין התבטא: "ככה לא נוסעים לרבי" כשהוא מתכוון לכורסה הנוחה במטוס. הם תיארו את הנסיעות שלהם, את טלטולי הדרך, את ההכנות, ההתוועדויות. תיאורים חיים כמו שהיו נוסעים פעם.

"באמצע הדרך הייתה לנו חנייה בפאריז ואחרי זה עצירה בלונדון. בפאריז המתין לנו ר' ניסן נמנוב, בטרמינל, הוא הביט בנו מרחוק. שפשפו את עיניהם אנ"ש בפאריז: מטוס שלם נוסע לרבי... זה היה דבר לא רגיל".

הרב מייזליש היה הנוסע הראשון שיצא אל טרמינל קבלת הפנים בשדה התעופה. למפרע התברר כי בעובדה זו גרם נחת רוח רבה לרבי. "אני זוכר שלפני שנחתנו היו לחשושים במטוס אם נספיק להגיע לסליחות", שיתף הרב מייזליש. "זה היה, כאמור, יום שני של אחרי שבת סליחות. נחתנו. רבים היו עם מזוודות, כל נוסע התארגן לאסוף אותם. אני שבקושי היה לי כסף לנסיעה ומי לדבר על מתנות - לא היה לי כמעט מה לקחת ולכן מיד יצאתי.

"איך שאני יוצא, בעוד האחרים מחכים למזוודות, אני מיד רואה ריקודים. את חלק מהרוקדים הכרתי כמו את הרב בנציון שם טוב שכבר היה בארץ. לפתע יד אחת תופסת אותי ומושכת. מי זה? ר' יודל קרינסקי. בתשט"ז, כשהרבי שלח את השלוחים אחרי הפיגוע בבית הספר למלאכה, הוא היה המזכיר של הקבוצה. ואני הייתי מזכיר של צא"ח ועזרתי להם בתקתוקים. מהתפקיד הזה הוא הכיר אותי.

"הרב קרינסקי אומר לי: "זכית!" אני אומר לו: "ברור" כשאני מתכוון לעצם הגעתי. הרב קרינסקי אמר: "לא הבנת, זכית". ואז הוא מספר שבאותו בוקר אחרי סליחות קראו לו - או מהמזכירות או מהרבי - וביקשו ממנו שיסע לשדה התעופה ושירים טלפון למזכירות כאשר האורחים מגיעים. דקות אחדות קודם לפגישתו עמי שוחח עם הרבי. הרבי שאל: הם כבר יצאו. הרב קרינסקי ענה: עוד אף אחד לא. ביקשו ממנו להמתין על הקו. הרב קרינסקי סיפר לי שברגע שראה אותי דיווח: "אברהם מייזליש יצא". הרבי שמע זאת ואמר: "ישר כוח". לזה הוא התכוון כשאמר לי שזכיתי".

על הביקור עצמו אצל הרבי סיפר הרב מייזליש: "הפעם הראשונה שראינו את הרבי הייתה כעבור שעה, בקריאת התורה.

"במנחה היה משהו מעניין. זה היה בזאל הקטן. הרבי נכנס. כשגמר השליח ציבור את חזרת הש"ץ לא אמר תחנון. מה קרה? לא ראש חודש ולא שבת. ניגשתי אליו אחרי מנחה ושאלתי אותו מדוע נהג כך. הוא השיב לי שראה שהרבי נותר לעמוד - שזה היווה סימן לאי אמירת תחנון. הוא הסביר זאת בביאתנו. אצל הרבי זו הייתה שמחה גדולה ביותר.

"ביום שני בערב הרבי הודיע שיהיה קבלת פנים לאורחים. הייתה התוועדות ובה אמר הרבי את המאמר המפורסם ד"ה "לך אמר ליבי". כל האורחים נדחסו בזאל למעלה. נוסף לאנ"ש הגיעו כל כך הרבה אורחים. הדוחק היה בל יתואר".

על היחידות, ימים אחדים אחר ראש השנה, סיפר הרב מייזליש: "סוף השבוע היה ראש השנה. בימים ראשון ושני שלאחרי זה היה יחידות. אני נכנסתי בלילה השני של היחידות ואני זוכר שהיום הולדת החסידי שלי הוא בו' תשרי. הייתה שאלה היכן אהיה. הייתי מלמד בתלמוד תורה בכפר. בא ר' איצקע גאנזבורג כמה חודשים קודם לכן וביקש ממני לעבור ללמד בנס ציונה. לא ידעתי איך אוכל לעזוב. ביחידות שאלתי את הרבי אם לעבור.

"היחידות ארכה 33 דקות. חששתי שלא אזכור מרוב התרגשות את הנאמר וביקשתי לפני היחידות מחבר מכונת הקלטה. בחוצפתי הלקטתי את היחידות. אמרתי לרבי ביחידות: כך וכך העניין. הרבי אומר לי: כמה תלמידים יש לך? עניתי. הרבי שאל עוד כמה שאלות.

"היה שלב ביחידות שפשוט לא יכולתי להתאפק ואמרתי לרבי, בתגובה למשפט שהרבי אמר, "על כוחות של רבי לא שואלים שאלה". הרבי 'תקע' בי אז מבט כל כך תקיף. התחלתי לרעוד. הראש הסתחרר. הרגשתי שאני עוד רגע מתעלף. פשוט אחזתי בשולחן. מיד הפך הרבי את כל צורת הפנים שלו ואמר: "שיהיה כך". זה רק זיכרונות מהיחידות.

"בכלל הרבי היה באותה תקופה בקירוב גדול אל הקהל. בשנים האחרונות זה היה באופן אחר לגמרי, תחושה של הבדלה. אז היה ממש בקירוב. במוצאי יום כיפור היה הרבי מאוד בשמחה ובסעודה למעלה אמר: "נו, היות ובראש השנה וביום כיפור נהגו כאן כמו בארץ. וכיוון שהגיעו עשרה רבנים שיפסקו שגם בסוכות ינהגו כאן כמו בארץ. קם אחד הרבנים ואמר, "מי אנחנו שנכריז, שהרבי יכריז". הרבי עשה תנועה כזו בידו, כמו החמצם את ההזדמנות".

•

אחר הפוגה קלה ביקש הרב מייזליש לשתף ברגע מכונן מבחינתו באותה נסיעה. "הרבי לא נשאר בעל חוב", אמר הרב מייזליש. "אני גרמתי נחת רוח לרבי. לא האמנתי שזה אצל הרבי כל כך נחת רוח. והרבי רצה 'להחזיר' לי. ומעשה שהיה כך היה.

"בכ"ה תשרי לייבל גרומר קורא לי ושואל היכן הדרכון שלי. לא הבנתי בשביל מה הוא צריך, אבל הרב גרונר נתו לי להבין שלא שואלים שאלות. נתתי לו. אחרי זה אמר לי: אפה תהיה מחר. אמרתי לו שאני לא יודע ואולי אסע עם בני דודים שלי לקניות. גרונר אומר בסדר אתה יכול לנסוע אבל בכל מקום שתגיע תתכונן לשיחת טלפון. בסדר.

"למחרת אכן במנהטן קיבלתי לפתע טלפון להגיע ל-770. מיד עזבתי הכל, רצתי לסאבווי והגעתי למזכירות. נכנסתי לרב חודקוב. ישבו שם הרב גרליק, הרב מיידנצ'יק. נכנסתי ואחרי זה הגיע ר' לייב כהן. הרב חודקוב אומר לנו: הרבי החליט לשלוח נציגות, משלחת, למונטריאול, שם תצטרכו להיפגש עם הרבנות הראשית שם ועוד, בשליחותו.

"טוב, אני יוצא. אני אומר לעצמי, מילא האחרים כל אחד כבודו ומעלתו, אבל מה אני? במה זכיתי.

"אחרי זה קראו לנו לעמוד ברחבת הכניסה. עמדתי אפילו בלי גרטל. פתאום שקט משתרר. הרבי יוצא מגן עדן התחתון. ר' אברהם פאריז הרבי שואל אותו: אתה נוסע גם? הוא לא הבין אבל ענה: כן. הרבי עשה תנועת תמיהה ואז פנה אלינו ובירך אותנו בנסיעתנו.

"יודל קרינסקי הסיע אותנו אל שדה התעופה. שאלתי בנסיעה תגיד לי, מה אני מחותן כאן, בחור צעיר. יודל ענה: נדמה לי שהרבי לא נשאר חייב. גרמת לו נחת רוח (בכך שיצאת ראשון בטרמינל הנוסעים), רוצה לגרום לך. זו הקודה. רק עד היכן ההכרת הטוב של הרבי".