הרב יצחק אברהם רוטנברג ז"ל, חסיד גור שהיה מקושר לרבי, לא מפסיק להפתיע אותי מחדש כל אימת שאני מעלעל בכתביו ובמכתבי ותשובות הרבי אליו.

באמתחתו נמצא סיקור ארוך ומפורט על התרשמותו מיום ראש השנה והימים שקדמו לו, ימי חודש אלול, אצל הרבי בשנת תשי"ח.

אינני יודע אם הכין את הסיקור ככתבה לעיתון 'דגלנו', כפי שעשה לאחר כשנה, כשפרסם שם את רשמיו מ"י"ב תמוז [תשי"ח] אצל הרבי", או שכתב את הרשימה לעצמו.

אשמח לדעת אם מאן דהוא יודע אם הדברים המובאים להלן התפרסמו אי פעם בבימה כלשהי, כי הדברים מרתקים ויש להם טעם וסגנון ייחודי של חסיד שאינו נמנה על עדת חסידי חב"ד ומפליא לכתוב על הרבי בהערצה עמוקה.

הוא מבחין בדקויות ומצליח להאיר מזוית עינו תובנות מעניינות על הרבי, תובנות והבחנות שבדרך כלל הן מנת חלקם של חסידים מקושרים העוקבים אחר כל תנועה של הרבי - וזו נחקקת בליבם.

נלאתי להבין מהיכן נובע אצלו הדחף הפנימי לסקר את הרבי ופועלו ולשלוח את הגיגיו למערכות העיתונים הכלליים, דבר השמור בדרך כלל לחסידי חב"ד. אילו היה בין החיים, הייתי מרים אליו טלפון, שואל ומברר אצלו כמה פרטים מעניינים, אך הוא שבק חיים לכל חי לפני כשנתיים וחבל על דאבדין.

הנה  לפניכם הסיקור שלו על ראשית הימים הנוראים, מאלול תשי"ז ועד לראש השנה של תשי"ח.

•

ראש השנה בליובאביץ'

שנת תשי"ח

"כל דבר נמצא בכח ארבעים יום לפני שהוא בפועל - נמצאים אנו בעת ארבעים יום לפני יום הדין - יה"ר שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה" - במלים אלה סיים כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש את ההתוועדות ביום כ' באב, יום פטירתו של אביו הרב ר' לוי יצחק שניאורסון זצ"ל, ובזה התחילו למעשה ההכנות לחדש אלול ולימים הנוראים. 

באותו זמן התרוצצו יהודים בארץ ישראל, באירופה, באפריקה וכו' וכו' מקופת גמ"ח אחת לשניה, במשרדי הנסיעות ובקונסוליה, כדי לעשות את הסידורים הדרושים לנסיעה אל הרבי לניו יורק.

בשבת מברכים חודש אלול כבר נראו פנים חדשות בין קהל המתפללים בבית מדרשו של הרבי. ההתוועדות שאחרי התפילה מוקדשת כולה לענינא דיומא - "אני לדודי ודודי לי". בחודש אלול נמצא המלך, מלכו של עולם, כאילו בשדה, מקום שיש לכל אחד ואחד אפשרות גישה. אלה שמצטרפים אל המלך בשדה זו יכולים להשאר דבוקים בו גם אחר כך כשהוא נכנס העירה.

בינתיים מגיעה השבת האחרונה של השנה, כמו בכל "שבת מברכים" מתאספים החסידים והרבי בתוכם, כשעתיים לפני תפילת שחרית ואומרים את כל ספר התהלים. אחרי התפילה - ההתוועדות האחרונה של השנה. הרבי שהנו בדרך כלל קר מזג ומאופק, בכל אופן כלפי חוץ, אינו יכול להתאפק יותר ומפעם לפעם הוא פורץ בבכי. 

כיון שרגיל הדבר שאדם הנמצא מחוץ לביתו מבטל הרבה מתורה ותפלה בציבור, חושש הרבי שמא גם בין שבאו אליו הדבר כן - ולכן הוא פונה אליהם במיוחד, להתחזק בלימוד התורה ובעבודת התפילה בזמן שהותם כאן לפחות כמו בביתם, אחרת אומר הרבי, הרי ילקו את זה שגרם לכך...

בערב ראש השנה מתפלל הרבי גם תפילת שחרית בציבור, שלא כדרכו בשאר ימות החול. אחרי התפילה - התרת נדרים. אחר כך הוא נכנס לחדר, נעמד ליד הפתח, וכל הקהל עובר בסך ומוסר לו "פתקאות". 

אחרי מסירת ה"פתקאות" נסעתי יחד עם הרב שמרי' גורארי' ל"אהל" של האדמו"ר ר' יוסף יצחק זצ"ל. באמצע הדרך הבחנו במכונית שעברה בדהרה על פנינו. היתה זו מכוניתו של הרבי שליט"א. אחרי נסיעה של כארבעים דקות הגענו לבית הקברות "מונטיפיורי" אשר מחוץ לעיר. 

כשנכנסנו  ל"אהל" מצאנו שם קהל רב של חסידים, והרבי בראשם. כל אחד אחז בידו חוברת "מענה לשון". חוברת זו חוברה ע"י אדמו"ר ר' דוב בער נ"ע האדמו"ר האמצעי כדי להתפלל מתוכה בהאדיץ' על קברו של האדמו"ר הזקן בעל ה"תניא" והוצאה מחדש בברוקלין לשם השתטחות על קברו של האדמו"ר ריי"צ זצ"ל. היא כוללת פרקי תהלים, תפלות מיוחדות, וגם פרק מתוך הזוהר, כל אחד מבאי המקום, חולץ את נעליו, ומתפלל בכוונה רבה ובמרירות הלב מתוך החוברת הזאת.

גם הרבי אמר שם את המענה לשון, אולם נוסף לכך הוא מביא אתו ל"אהל" חבילה גדולה. בחבילה זו נמצאים כל המכתבים וה"פתקאות" שנתקבלו אצל הרבי מאז ביקורו הקודם ב"אהל". איש כי יבקש ברכה מאת הרבי - אין הרבי סומך על כוחו הוא לברך, לדעתו, הרבי בדורנו הוא חותנו הרבי ריי"ץ זצ"ל, ולכן לוקח הוא את כל הפתקאות ואת כל המכתבים שיש בהם בקשת ברכה אל ה"אהל", שם הוא עומד וקורא אותם אחד אחד. דבר זה נעשה בכל ערב ראש חודש ובעוד הזדמנויות. בדרך כלל זה נמשך שעות מספר.

מכוניתי עמדה לנסוע ונאלצתי לעזוב את המקום כשלבי מלא התרגשות. הרבי עדיין נשאר, כשהוא קורא את ה"פתקאות".

•

ליל התקדש חג. בית המדרש צר מהכיל את המוני החסידים ולכן נערכת התפילה בסוכה הענקית שבחצר. נעשו סידורים ארעים פשוטים ביותר להתאים את המקום לתפילה. בולטת העדרות מוחלטת של כל פאר והדר. האוירה רצינית ביותר. בעלי התפילה אינם מסלסלים בקולם, וכמעט שלא נשמעה שירה במשך כל התפילה. אבל מורגש היטב שהנה יום הדין!

שיא של התעלות הנפש מורגש בשעת התקיעות. הרבי עולה אל הבימה עם חבילות גדולות בידיו, מניח את החבילות על הבימה, נרכן עליהם כשהוא מכוסה כולו בטלית. מבעד לטלית שומעים בכיה קורעת לבבות. עוברת שעה קלה, הרבי מזדקף ובניגון מעורב בבכי שחודר עמוק עמוק לתוך הנשמה הוא אומר את הפסוקים שלפני התקיעות. התרגשות רבה עוברת בכל גופי בכל פעם שאני נזכר במעמד זה. בשעת אמירת הברכות נראה הרבי כבר קצת רגוע.

אחרי תפילת מנחה הסתדר כל הקהל לפני הבנין בשורה - שנים שנים. תינוקות של בית רבן בראש, אחריהם בחורי הישיבה, ואחריהם קהל החסידים. ברגע שהכל היה מסודר במאת האחוזים, יצא הרבי מהבנין בלווית מזכירו הרב חודקוב, עבר על פני השורה הארוכה עד שהגיע לראשה, והמשיך לצעוד בכיוון הגן הבוטני לשם אמירת "תשליך".

במשך כל הדרך, מהלך של למעלה מחצי שעה, נשמעה שירה חסידית נלהבת, ונשמר הסדר בקפדנות מוחלטת על ידי הסדרנים. היה זה מחזה מרהיב עין ומרנין לב כאחד.

ביום השני של ראש השנה אחרי תפילת מנחה נערכה התוועדות קצרה. נטלו ידיים, נגנו כמה נגונים ומיד ברכו ברכת המזון. אחרי ברכת המזון מזג הרבי לכל אחד ואחד מכוס של ברכה. הכל נעשה בזריזות רבה מכיון שהיה ערב שבת. אחרי כן אמר הרבי "מאמר" ארוך בדברי חסידות, בינתיים שקעה החמה והתכוננו לקבלת השבת הראשונה של השנה - שבת תשובה.

•

בתכריך כתביו של הרב רוטנברג נמצאים גם תשובות של הרבי אליו וכן מכתב שכתב אל הרבי בשנת תשנ"ב לקראת יום ההולדת בי"א ניסן ובו מברך את הרבי מתוך הפרק צ"א הקאפיטעל של הרבי באותה שנה. הרב רוטנברג זוכר לא רק את יום הולדתו של הרבי אלא גם את הקאפיטעל צ"א. את המכתב הוא הותיר אצלו כיון שלא הספיק לשלחו לפני כ"ז אדר. 

וכה הוא כותב לרבי:

ב"ה אדר ב' תשנ"ב, בני ברק

לכ"ק אדמו"ר שליט"א

לקראת יום י"א בניסן שנת "נחמה וישועה במהרה" לפ"ק

ברצוני לצרף את ברכתי לברכות המוני בית ישראל ולברך את אדמו"ר שליט"א שימלא השי"ת כל משאלות לבו לטובה ויקויים בו הפסוק (תהלים צ"א): "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי".

מעל המכתב הוא מציין "לא נשלח"

•

בתאריך ה' תמוז תנש"א, בביקורו אצל הרבי, הוא כותב מכתב ובו מודיע כי הוא נוסע לארץ הקודש. בין היתר הוא כותב לרבי:

"הנני מודה להקב"ה על כל החסדים שעשה אתי ועם כל משפחתי, ועל הזכות שזכיתי שוב להיות כאן."

הרבי ענה לו על כך "אזכיר על הציון".

כמו כן הוא מציין שלאחר תפילת מנחה הרבי בירכו בברכת פרידה: "פארט גזונטרהייט, בשורות טובות, הצלחהדיק'ער זומער". [=סע לשלום, בשורות טובות, קיץ מוצלח].

תמה ולא נשלמה מסכת חייו של החסיד הגוראי שהתגורר בבני ברק ודמותו של הרבי לא משה ממנו גם לאחר עשרות שנים שהעתיק את מגוריו מאיסטרן פארקווי. יהי זכרו החסידי ברוך.