הם היו משפחה מאוחדת ומלוכדת, עד ששרשרת אירועים הובילה לכך שהאח המבוגר נפגע מהאחים והאחיות שלו והחליט להפסיק להגיע לאירועים המשפחתיים, ואף לנתק קשר לגמרי עם בני משפחתו. לאחר תקופה, אחד האחים הצעירים החליט שהוא הולך לבקר את אחיו המבוגר.

היה זה לילה חורפי, והקור שבחוץ חדר לעצמות. הוא הגיע לביתו של האח המבוגר, שישב באותה העת מול אח בוערת. הזמין האח המבוגר את אחיו הצעיר לשבת לידו, ושניהם ישבו מול האח הבוערת במשך דקות ארוכות ולא דיברו ביניהם מילה, רק הביטו בלהבות הרוחשות מסביב לגחלים.

אז, קם האח הצעיר, לקח מוט ברזל וניגש לאח הבוערת. במרכז המדורה היה גחל גדול ובולט, והוא הזיז את הגחל הגדול הצידה באמצעות מוט הברזל. הגחל הגדול, שכבר לא היה ליד המדורה הבוערת, מהר מאוד התחיל לדעוך, החליף את הצבע שלו וכבר לא היה מואר, הפסיק לבעור עד שנהפך להיות גוש אפר קר ודומם.

לפני שחזר האח הצעיר לביתו, הוא ניגש שוב לאח הבוערת, לקח את הגחל הגדול שכבה, והחזיר אותו אל המדורה הבוערת. תוך זמן קצר הגחל הגדול שוב קיבל חום, וחזר לבעור, לדלוק ולהאיר. האח הצעיר פנה לשוב לביתו, אז קם האח המבוגר, וחיבק בחוזקה את אחיו הצעיר, כשדמעות בעיניו. "תודה רבה לך, מכל הלב" אמר האח הגדול לאחיו הצעיר, "על המסר הנפלא שנתת לי. אחזור להיות בקשר עם האחים והאחיות שלי".

חברים יקרים, השבוע אנחנו קוראים על המפגש המרגש של יוסף עם האחים שלו. באותה העת, יוסף משנה למלך במצרים, והאחים שלו שמגיעים למצרים, לא מזהים אותו. אבל הוא כן מזהה אותם, ועושה להם תרגיל: הוא שולח אותם חזרה לארץ כנען, ומאשים את בנימין אחיהם בגניבה, ובכך משאירו בידו. הסוף הידוע: יהודה מגיע ונלחם בכדי להציל את אחיו בנימין, והוא מוכן לשבת בכלא במקומו. יוסף כבר לא יכול לעמוד בזה, נגלה לאחים שלו ואומר להם שהוא סולח להם על הרעה שעשו לו בעבר.

ופה נשאלת שאלה: אם היה רוצה יוסף לנקום באחים שלו על מה שהם עשו לך, יכול היה לעשות זאת מיד. לחלופין, אם רצה לסלוח להם, יכול היה גם כן לעשות זאת מיד. יעקב אביהם התאבל בכל יום על בניו שאינם, מדוע היה צריך יוסף לעשות את כל התהליך הממושך הזה?

אלא, שיוסף ראה שהחלומות שלו מתגשמים. הנה הוא הגיע לגדולות ונהיה למשנה למלך. אך היה לו עוד חלום שרצה שיתגשם - שהאחים שלו יאהבו אחד את השני באהבת אמת. כשהוא ראה איך האחים שלו נלחמים ומוכנים למסור את נפשם למען אחיהם הקטן, הוא הבין שהם חזרו בתשובה, הם הבינו את הטעות שהם עשו איתו. כשנוכח לראות זאת, נגלה אליהם ואמר להם: אני בלב שלם סולח לכם!

ברוך ה', הדלקנו אורות מיוחדים, מלכדים ומאחדים, במשך שמונה ימים בחג החנוכה. הארנו את עצמנו, את סביבתנו, ואת כל העולם. יהי רצון שהאור הזה ימשיך לכל השנה כולה ונזכה לאור הגדול - אורו של משיח צדקנו, שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו אמן.