לא משנה מה היה קודם: תנו דקה אחת של אור, מלחמה ביצר
לפני כשנתיים פגשתי אברך וכך הוא סיפר לי: "אני נשוי זה עשר שנים. יש לי ברוך השם אישה טובה, ילדים מקסימים, אני גם מתפרנס טוב... אז אם הכול כל כך טוב מה אני עושה אצלך?!
אז ככה, יש לי מידה גרועה מאוד שאני לא מצליח להתגבר עליה והיא - מידת הכעס.
כאשר דברים מרגיזים אותי אני נהפך לאדם אחר. אני יכול לצעוק בקולי קולות ואף לפגוע מילולית באנשים שסביבי.
אני מאבד את הראש באותם זמנים. אני מתרגז, צועק עד לב השמיים. ואחרי שאני נרגע אני מתחרט ואוכל את עצמי למה התנהגת ככה? למה עשית ככה?
יש לי ייסורי מצפון רבים על אופן התנהגותי, אבל כאן זה גם נגמר. ייסורי המצפון לא עוזרים להרבה זמן, בקושי יום יומיים. לאחר מספר ימים, כאשר אני נדלק, אני נדלק כמו לפיד גדול שלא מפסיק לבעור שמונה ימים ברצף.
לא עברתי שום דבר קשה או טראומטי בימי ילדותי, היו לי דווקא הורים טובים ונפלאים.
הלכתי כבר לא פעם ולא פעמיים למטפלים וליועצים איך לצאת ממידת הכעס הזו, אבל שום דבר לא עזר. הכעס היה חזק ממני.
שרק תבין, אני בעל טוב ואיש טוב. דואג לאשתי ולילדים שלי, מחמיא להם בהכול, אוהב, מכבד. אבל עד שזה מגיע לניסיון של כעס שם אני פתאום מרגיש שאני נהפך לאפס אחד גדול.
לפני כשבוע, בערב סגרירי אחד, ישבתי עם אשתי לשיחה. ראיתי שהיא מאוד עצובה, שאלתי אותה: 'למה את עצובה'?
ואז היא התחילה לבכות חרש. 'תשמע, בעלי היקר', אמרה לי, 'אני מעריכה אותך ויותר מכך, אבל כאשר אתה כועס זה גומר אותי, אתה חייב לעשות משהו עם זה, זה פוגע בי מאוד הכעס הזה שלך. תעשה משהו בבקשה', חזרה ואמרה, זה כבר ממש קשה לי'.
באותו לילה ממש נשברתי, בכיתי והתפללתי לד', כמו שכבר הרבה זמן לא התפללתי. שירחם עליי, שיוציא אותי ממידת הכעס הזו שאני שפוט שלה.
עד מתי אני אהיה כך!
והנה אני אצלך חשבתי לעצמי אולי לא כדאי שאחזור הביתה אם אני מתנהג כך".
הייתה לי שיחה ארוכה עם אותו יהודי, ניסיתי להבין לעומק מאיפה מגיע הכעס הזה.
"תקשיב", אמרתי לו, "אתה לא צריך להתגבר על הכעס שלך, רק לעשות משהו אחד קטן. כאשר אתה כועס - דקה אחת תתגבר על הכעס. באותה דקה בודדת תנשום נשימות עמוקות, תגיד לעצמך: אחרי הדקה הזאת אני משחרר את כל הקיטור שיש בי עכשיו, אבל רק דקה אני מתגבר על עצמי, לא מעניין אותי מה יהיה עוד דקה. רק דקה וזהו".
"וזה יגרום לי להשתנות", שאל? "מדקה אחת של ההתגברות? אני חייב פה משהו חזק, עוצמתי ומהר".
"תנסה מה שאמרתי, תתחיל רק מדקה ואז נראה הלאה".
לפני כחצי שנה הגיע אליי יהודי שהיה לו קשה להגיד מילים טובות לאשתו. כשהיה ילד הוא היה חי בבית שבו לא בוטאו רגשות, ומילים מחמיאות לא נאמרו בו.
לא בית פוגע או משהו כזה, פשוט בית ששם לא היו רגילים להגיד מילה טובה לילדים ולא בין בני הזוג. זה מה שהוא ראה וכך הוא יישם בביתו.
הכול התנהל למישרין, הוא עובד והאישה עובדת. מדברים הכול אבל הכול טכני, מצידו אין כמעט רגשות ובעיקר מילים טובות.
החיים המשיכו, דווקא בבעיות בזוגיות הוא פחות נתקל (אבל קשר אמיתי כמובן שלא היה ביניהם). אבל כאשר ילדו התחיל לפתח בעיות התנהגות בחיידר הלכו למטפל והמטפל אמר שיש בעיה של תקשורת ורגשות בבית. אז הוא הבין שמשהו לא תקין פה.
חלק מהתהליך שעשיתי לאותו יהודי יקר היה, שאמרתי לו תתחיל רק מפעמיים ביום להגיד לאשתך: ''אשתי היקרה אני חושב עלייך ומעריך אותך'.
רק פעמיים ביום וזהו. כחלק מהתהליך הוא היה צריך למידה מחדש של דיבור ותקשורת.
ואותו יהודי אמר לי: "מה זה יעזור, הרי כל הזמן אני לא מתייחס, משתי פעמים ביום יקרה שינוי?"
אמרתי לו: "בוודאי, אתה אפילו לא מדמיין ומבין עד כמה, חכה ותראה".
אני רואה כל כך הרבה פעמים, שוב ושוב, שאחד הכלים החזקים לשינוי משמעותי אצל אנשים הוא להתחיל ממשהו אחד קטן, אבל באופן עקבי יום יומי.
אור מביא אור ואור מביא עוד אור.
הבעיה היא שאדם מסתכל תמיד על כל התמונה, סוג של שחור ולבן. אם אני לא מצליח להתגבר לגמרי אז זה לא שווה כלום, הנה אני לא מצליח סימן שאני לא יכול.
אני לא יכול להשתנות.
העניין הוא שהשינוי האמיתי מתחיל מנקודה אחת של אור ולאט לאט השינוי קורה. לעולם לא להסתכל מה עשיתי ומה אני אעשה עוד דקה, אלא מה עכשיו אני עושה.
היצר רוצה להפיל את האדם - תראה מה עשית, תראה מה תעשה. עזוב, אין לך סיכוי להשתנות! פשוט, הניסיון נמצא באותה נקודה של אור שמתחילה לבקוע.
•
פעם פגשתי יהודי שסיפר לי על נפילות שלו חוזרות ונשנות והוא לא מצליח להתגבר, עד שהוא הגיע למצב של יאוש ולכן הוא בתוך הבוץ כבר שנים בלי ניסיון לצאת מזה.
אחד הדברים שאמרתי לו זה כך: "כשבא לך לעשות משהו טוב, משהו קדוש, משהו של אור היצר מתחיל להגיד: מי אתה שתלך להתפלל או ללמוד?! הרי לפני יום עשית כך וכך ויש סיכוי רב שאחרי התפילה או הלימוד אתה שוב תחטא. אז בשביל מה לעשות עכשיו משהו חיובי? אני ממילא בתוך הבוץ!
באותו זמן שבא לך לעשות טוב ואור אל תקשיב ליצר הזה אלא תעשה מיד את הדבר הקדוש הזה".
לי באופן אישי לפני תקופה היה סיפור מסוים שגרם לי צער גדול. ניסיתי בכל הכוחות להיאחז ולהגיד "אין עוד מלבדו", אף אחד לא יכול לעשות לך כלום רק השם, אבל הצער היה מאוד חזק.
אז אמרתי לעצמי: נכון, לשלוט 100 אחוז באמונה זה קשה, בוא עכשיו חצי שעה תחיה באמונה שלמה, בשמחה. מה שיהיה בעוד חצי שעה לא מעניין אותי, רק מה עכשיו אני עושה.
וכך בעזרת הבורא מהחצי שעה זה נהפך לעוד ועוד זמן עד שבסוף השם זיכה אותי לחיות באמונה ואז ממש ראיתי איך הכול טוב בגלוי.
פעם היה אצלי אברך שמרוב שאבא שלו הכריח אותו להתפלל והיה צועק עליו להתפלל הוא פשוט לא היה מסוגל להתפלל בכלל, רק היה מניח תפילין וזהו. הוא הרגיש מחנק כשהיה מתחיל להתפלל.
עבדתי איתו לשנות לו את ההתניה ועוד דברים. אחד מהדברים היה להתחיל להתפלל עמוד אחד מהתפילה בסידור וזהו, עד שזה נהפך אצלו להרגל. וכך מעמוד אחד זה נהפך לשניים, לשלושה והלאה, וברוך השם היום הוא מתפלל באמת מאהבה ואת כל התפילה.
פעם הגיע אליי יהודי שכמעט לא היה יושב עם הילדים יחד לשוחח ולשחק איתם. התברר שבגלל שהיה לו רק זמן פנוי מועט אז הוא ויתר לגמרי לשבת עם ילדיו, וכמובן הוא הרגיש מאוד לא טוב עם עצמו. אמרתי לו: תתחיל רק חמש דקות להיות איתם, חמש דקות וזהו. חמש דקות בטוח שאתה מסוגל. והחמש דקות האלו הביאו לו שמחה ואמונה שהוא אבא טוב ואיש טוב ולאט לאט הוא שם לב שהוא יכול לשבת ולהנות עם ילדיו גם שעה ויותר ברצף.
תמיד נזכור כשבא לנו לעשות טוב משהו מאיר, הדבר אפילו הכי קטן, כמו להגיד לבן הזוג שלנו כמה הוא מאיר וטוב להגיד לילדים שלנו כמה הם טובים ומאירים, התגברות של כעס, של עצב, של קנאה וכו'.
אזי תנו דקה אחת של אור, דקה אחת של מלחמה ביצר, לא משנה מה יהיה אחרי זה ומה היה לפני זה.
תחיו את אותה הדקה וזה יביא לכם עוד אור ועוד אור.
בכל הספרים הקדושים מובא עד כמה שהדבר הכי קטן שיהודי עושה שווה אין סוף. האר"י הקדוש אמר: שבימינו אנו אפילו מעשה קטן מאוד של יהודי שווה יותר ממה שעשו גדולי התנאים והאמוראים בגלל חשכת הגלות הנוראה. והאר"י הקדוש אמר זאת כבר בדורו ועל אחת כמה וכמה בדורנו.
שבת שלום וחנוכה שמח מלאה אור, אהבה, קדושה ואמונה לכל עם ישראל הקדושים.
לתגובות: [email protected]
3
0
מאפשרים לכם לקבל
