הפסד בבאזל, כפליט מהמלחמה: כשהנגיד סמי רוהר ז"ל רצה לישון
ר' סמי רוהר ז"ל סיפר לי פעם, שכשהוא היה נער פליט בבאזל בזמן השואה, הרב דב שוחט, שהיה אז רבה של הקהילה החרדית בבאזל, דרש ממנו לבוא לשיעור בתהילים בשבת בבוקר לפני התפילה. "וזה לא היה מניין של חב"ד ב-10 בבוקר, זה היה לבוא ב-7 בבוקר".
סמי הנער סירב באמרו לרב שוחט: "עד שיש לי יום אחד בשבוע לישון, אתה רוצה שאבוא ללמוד?"
אלא שאז, הרב היישיר אליו מבט ואמר "עד שיש לך יום אחד בשבוע ללמוד, אתה רוצה לישון?"
הרב ניצח.
•
יש פסוק בפרשת תולדות, ממנו אנו מגיעים, שנושא עימו כל כך הרבה משמעות ומסר ישיר לחיינו, והוא דווקא לא מהפסוקים היותר פופולריים של הפרשה.
הוא לא חלק מסיפור הלידה של יעקב ועשיו, גם לא מהיחסים המרתקים ביניהם, אפילו לא חלק מתיאור סאגת הבארות שיצחק חפר. זהו פסוק שבא אחרי החפירה של הבאר האחרונה, ׳רחובות׳ שמה. אבל כאמור, יש בו כדי להנחות לנו דרך בחיים.
״כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ״ - אמר יצחק.
במבט ראשון זה נשמע כמו אנחת רווחה: זהו, הסתיימו המריבות, הרחיב ה' לנו וכעת נוכל לשבת קצת בשקט. כן, זה פירוש שיכול להתקבל יפה אצל רבים, אבל לא אצל הרבי. יהודי שלא ידע מנוחה מה היא, וכל מי שפגש אותו קיבל מיד דחיפה לעשיה נוספת ולרוב כפולה מאשר עד עתה, לא יכול לקבל שאם הקב"ה נתן לנו רווחה, נשב וננוח.
הפוך, לגמרי הפוך. אם הגעת למצב של רחבות, הרחיב לך ה', זה הזמן וזה המקום להתמקד ולהרחיב את הפריון שלך. אם פריון במובן הכי פשוט של הרחבת המשפחה היהודית, ואם כמו יצחק שהיו לו רק שני ילדים, אז הפריון שלו בא לידי ביטוי בעשיה מסביב, עשיה עם העולם, עם אנשים אחרים.
וזו בדיוק השאלה. כשה' מעניק לנו קצת שקט והרחבה, האם זה בשביל שנישן עוד שעה, או בשביל שנפעל עוד שעה?
•
סמי רוהר ז"ל, אגב, יישם את דברי הרב שלו גם בתחומים אחרים בחייו. תמיד כשהוא הגיע לעוד שלב ברחבות החומרית, העולם היהודי הרגיש את זה על ידי הצדקה שלו.
אגב, גם ה'פריון' הפיזי שלו, בנו ובנותיו, גם הם הולכים בדרכו.
מאפשרים לכם לקבל
